גמרא
פירוש
אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא כְּמִי שֶׁלֹּא יִבְטַל מִמְּלַאכְתּוֹ דָּמֵי.
וּמִסְתַּפְּגִין בַּאֲלוּנְטִית מַאי הִיא דְּתַנְיָא אמִסְתַּפֵּג אָדָם בַּאֲלוּנְטִית וּמַנִּיחָהּ בַּחַלּוֹן וְלֹא יִמְסְרֶנָּה לָאוֹלְיָירִין מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל אוֹתוֹ דָּבָר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
מתקיף להו כו׳ – פי׳ דאמרי׳ לקמן דמותר לשפוך מים לגומ׳ שבחצר ואע״ג שנתמלא׳ בע״ש ומה ששופך שם בשב׳ שופע ויוצא לרשו׳ הרבים דה״ל כחו ברשות הרבי׳ דחמיר טפי ופרקינן התם תיימי מיא פי׳ דהתם גבי עוקה רוב הפעמים נבלעין במקומן שעל דעת כן נותנין וכי נפקי שלא לרצונו נפקי ואין דעתו לכך וכיון שהוא דבר שאין מתכוין אפי׳ כשהוא פסיק רישיה ולא ימות מותר שהרי אסרו בכחו כדבר שאין מתכוין אבל סכא לא תיימי לעולם תחת הגזוזטרא וא״א שיתערבו שם כלל ולפיכך אסור: איכא דאמרי כו׳ אפי׳ לשפוך שרי וכן הלכה דבשל סופרים הלך אחר המקל בכל שתי לשונו׳ שבתלמוד וכדכתיב׳ במסכת עובדי כוכבי׳ פשיט׳ היינו עוקא פי׳ מהו דתימ׳ וכו׳ פרש״י ז״ל משום דאיהו לא איכפת לה דליפקו לברא הקשו בתוס׳ דהא בפרק הזורק תניא ספינ׳ שבים אין מטלטלין לא מתוכה לים ולא מן הים לתוכה ר׳ יהודה אומר עמוקה עשרה ואינה גבוהה עשרה מטלטלין מתוכה לים אבל לא מן הים לתוכה ואמרי׳ מ״ש מתוכה ליה דשרי ופרישנא דאחורה שפיך להו והם יורדין מאיליהן לים דה״ל כחו בכרמלית וכחו בכרמלית לא גזרו ביה רבנן דאלמא אפי׳ בשיודע ודאי דלפלגו בכרמלית ושופכן על דעת כן לא גזרו כח בכרמלי׳ וקשיא אפי׳ ללישנא בתרא דהכא וכ״ש ללישנ׳ קמא וי״ל דההיא דהתם אתיא כלישנא בתרא דהכא דקי״ל כוותיה והכא הכי פירושו מהו דתימא הת׳ קיימי מיא הכא לא קיימי מיא קמ״ל דאפ״ה שרי משום דכחו בכרמלית לא גזרו ביה רבנן וכן פירשו מקצת רבותי י״א ועדיין אינו מחוור בעיני דכל כה״ג ה״ל לפרושי האי טעמא דכחו ככרמלית לא גזרו ביה רבנן וכדקא מפרשינן בפרקי חבית ובתוספת תרצו דהתם גבי ספינה לא גזרו בכחו בכרמלית לפי שאין דרכה להיות סמוכה לרשות הרבים אבל בגזוזטרא שבבית לרשות הרבים גזרי׳ כחו בצד זה שעל הכרמלית אטו הצד האחר שעל היבשה דהוי כחו ברשות הרבים. והקשו על זה מהא דאמרינן בפרק חבית האי מאן דסחי מיא בנהרא לנגיב נפשיה והדר ליסק פי׳ דילמא אתי לאפוקי מיא ד׳ אמות בכרמלית ופרכינן אי הכי כי נחית נמי קא דחי מיא ופרקינן כחו בכרמלית היא וכחו בכרמלית לא גזרו ביה רבנן. ותרצו דשאני התם דדחיית המים בגופו כח גרוע הוא וכלאחר יד וכחו בכרמלית כלאחר יד לא גזרו והא דנקיט מילתא פסיקתא כחו בכרמלית לא גזרו הכי פרושה כחו כה״ג בכרמלית לא גזרו ביה רבנן ולישנא קלילא נקט כוותיה בתלמודא לא שנו אלא בסמוכה כו׳ פירשנוה למעלה הא גופא קשיא אמרת יש גזל בשבת דאלמא אף על פי שמשתמש בשל חברו בחול שלא ברשות אוסר עליו בשבת עד שיערבו והדר אמרת וחורבה מחזיר לבעלים דאלמא אינו אסור עליו ופרקינן דה״ק יש דין גזל בשבת כלומר שעושין דין השבת גזל בשבת. הא כיצד שהחרבה מחזיר לבעלים ואינו אוסר וכן הלכה וההיא דגג הסמוך לרשו׳ הרבים דאמרי׳ לעיל כבר פירשנו׳ שם בס״ד.
ואי אמרת יש דין גזל בשבת אמאי אסורות – פי׳ דבשלמא אי אמרת יש גזל בשבת ניחא. אמר רב ששת כו׳ פי׳ דאפי׳ בחול בדידהו משתמשי א״ה כו׳ פי׳ דבשלמא לדידי מתני׳ בשלא עשו מחיצה עליונה בשותפות וטעמא דרישא משום דיש גזל בשבת ומיהו סיפא כיון דעשו מחיצה לתחתונה שוב אינם רוצים לגזול לעליונה ונסתלקו אבל לדידך דאמרת כיון דשותפות יש להם בעליונה כי עבדי תחתונה אמאי לא אסרי בעליונה ופרקינן דכיון דעובדא תחתונה גליי׳ אדעתא דסלק נפשה מן העליונה וכאותה שאמרו בחצר שבין שני מבואות בא׳ רגיל ובשני אינו רגיל.
מתני׳ חצר שהיא פתוחה וכו׳ – בש״ס מפ׳ טעמא דכל היכא דליכ׳ עוקה אדם שופכן ונפקי לרשות הרבים וה״ל כחו ברשות הרבים ואסור מן הנקב ולמטה. פירש באותן שהן קמורין שיחזיק סאתים בחללה דהיינו מן הנקב שהו׳ פתוחה למטה אלא שמבחוץ צריך לקמור פי׳ צריך לכסות כדאמרינן בספרי שיש עגלות צב קמורות כלומר מכוסות כתרגומו. ופרש״י ז״ל כי לכך צריך לכסות כשהביב מבחוץ כדי שיפלו המים מידיו למקום פטור פירש לפירושו כי כשהוא ברשו׳ הרבים אם הוא מגולה פעמים שיעלה בקרקעות העוקה טיט ורפש וכיוצא בו ויתמעט גובהו מעשרה ונמצא שהוא כרמלית ואולי יפחת עד פחות משלשה שהוא רשות הרבים וכי זריק התם הרי הוא שופך מרשות היחיד לכרמלית או לרשות הרבים אבל כשהוא מכוסה כלו מבחוץ ויעשו פיו ברשות היחיד לעולם דינו כרשות היחיד דחורי רשות היחיד הוא וכי שופך מרשות היחיד לרשות היחיד שפך וזה הטעם בעצמו פירש הראב״ד ז״ל אבל בתוספות פירשו בשם רשב״ם ז״ל דטעמא משום חשדא דמראי׳ העין שלא יאמרו בית של פלו׳ מקלח מים בשבת. ולפי זה הטעם פירשו הא דקתני סיפא ר׳ אליעזר אומר ביב שהוא קמור ד׳ אמות לרשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת דכיון שהיא מכוסה ד׳ אמות סמוך לביתו וראשו רחוק מן החצ׳ תו ליכא חשדא שהרי אינו ניכר שיוצאין מחצרו ואין זה נכון דהא בש״ס אתיא למימר להדיא דטעמא דר׳ אליעזר משום דס״ל וימיתם תיימי מיא לכך הנכון כדפרש״י ז״ל דה״ק ביב שהוא קמור ד׳ אמות על ד׳ אמות אפי׳ ברשות הרבים שופכין בתוכו מים בשבת ולא חיישינן שמא יצאו המים מכחו לרה״ר דכיון שיש בו ד״א על ד׳ אמות מיתם תיימי מיא של בית סאתים התם וכן הכריעו בתוס׳.
וחכמים אומרי׳ אפי׳ גג או חצר מאה אמה פירש ועשה שם ביב לארך כל הגג או כל החצר לא ישפוך ע״פ הביב – פי׳ דסברי רבנן דכל ששופך לתוך הביב נראה כמתכוון לשפיכה ושיצאו לחוץ הילכך אף על פי דתימי מיא התם אסור ולא התירו אלא כששופכן ברשות הראוי לזילוף שנראה כנראה אין דעתו לזלף וז״ש אבל שופך הוא לתוך הגג והן יורדין לביב דהשתא נר׳ כמזלף והכי פריש לא בש״ס החצר ואכסדרה מצטרפין לד׳ אמות בש״ס מפרש ליה.
גמרא מ״ט וכו׳ – פירש וכי מסתפק טפי מילתא דלא שכיחא הוא ולא גזרינן בה בד׳ אמות. אדם רוצה לזלפן פירש דחצר שיש בה ד׳ אמות על ד׳ אמות ראויה היה לזלוף מפני שמשתמשין בה דרך כבוד ושלא יעלה האיבה הילכך אפי׳ בשנותין שם דרך שפיכה וסמיך לרשות הרבים אנן סהדי שאין דעתו אלא שיתפשטו בחצר וימנעו האיבה ועוד בשפיכתם לא שכיחא ואין דרך אלא לזלף וכיון דכן לא גזור בה רבנן ואפי׳ לשפוך שופך במקום שירצה. פחות מכאן אין אדם רוצה לזלפן פי׳ שהרי אינ׳ ראוי׳ לזילוף כי אינ׳ ראוי׳ לתשמיש של כבוד וכיון שכן אין מזלפן אלא שופכן במקום שיצאו לחוץ כדי שלא יטנפו חצרו ולפי׳ אסרו אפי׳ לזלפן שם דזלופן מלתא דלא שכיח׳ היא ומסתמ׳ דעתו שיצאו לחוץ ומתכוון לכך והרי הוא כאלו שופכן ממש כדי שילכו מכחו וכחו כי הא גזרו ברשות הרבים ושוב לא חלקו חכמים בין כרמלי׳ לרשות הרבים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
גמרא מ״ט וכו׳ – פירש וכי מסתפק טפי מילתא דלא שכיחא הוא ולא גזרינן בה בד׳ אמות. אדם רוצה לזלפן פירש דחצר שיש בה ד׳ אמות על ד׳ אמות ראויה היה לזלוף מפני שמשתמשין בה דרך כבוד ושלא יעלה האיבה הילכך אפי׳ בשנותין שם דרך שפיכה וסמיך לרשות הרבים אנן סהדי שאין דעתו אלא שיתפשטו בחצר וימנעו האיבה ועוד בשפיכתם לא שכיחא ואין דרך אלא לזלף וכיון דכן לא גזור בה רבנן ואפי׳ לשפוך שופך במקום שירצה. פחות מכאן אין אדם רוצה לזלפן פי׳ שהרי אינ׳ ראוי׳ לזילוף כי אינ׳ ראוי׳ לתשמיש של כבוד וכיון שכן אין מזלפן אלא שופכן במקום שיצאו לחוץ כדי שלא יטנפו חצרו ולפי׳ אסרו אפי׳ לזלפן שם דזלופן מלתא דלא שכיח׳ היא ומסתמ׳ דעתו שיצאו לחוץ ומתכוון לכך והרי הוא כאלו שופכן ממש כדי שילכו מכחו וכחו כי הא גזרו ברשות הרבים ושוב לא חלקו חכמים בין כרמלי׳ לרשות הרבים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush