גמרא
פירוש
וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא הָכָא הוּא דְּאִיכָּא דְּרָרָא דְמָמוֹנָא אֲבָל הָתָם דְּלֵיכָּא דְּרָרָא דְמָמוֹנָא לָא.
מַאי אִיכָּא בֵּין שְׁבוּעָה דְּאוֹרָיְיתָא לִשְׁבוּעָה דְּרַבָּנַן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אמֵיפָךְ שְׁבוּעָה בִּדְאוֹרָיְיתָא לָא מַפְּכִינַן שְׁבוּעָה בִּדְרַבָּנַן מַפְּכִינַן.
וּלְמָר בַּר רַב אָשֵׁי דְּאָמַר בִּדְאוֹרָיְיתָא נָמֵי מַפְּכִינַן שְׁבוּעָה מַאי אִיכָּא בֵּין דְּאוֹרָיְיתָא לִדְרַבָּנַן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ במֵיחַת לְנִכְסֵיהּ בִּדְאוֹרָיְיתָא נָחֲתִינַן לְנִכְסֵיהּ בִּדְרַבָּנַן לָא נָחֲתִינַן לְנִכְסֵיהּ.
וּלְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר בִּדְרַבָּנַן נָמֵי נָחֲתִינַן לנכסי׳.
דִּתְנַן מְצִיאַת גכולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
{רי״ף שבועות כ׳.} {בבלי שבועות מא ע״א} מאי איכא בין שבועה דאוריתא לשבועה דרבנן איכא ביניהו למיפך1 שבועה בדאוריתא אם אמר הנתבע ישבע הוא ויטול ואמר התובע איני זז מדין תורה לא אפכינן שבועה2 ובדרבנן3 אפכינן [שבועה]4 ולמר בר רב אשי דאמר בדאוריתא אפכינן שבועה מאי איכא בין דאוריתא לדרבנן איכא ביניהו למיחת לניכסיה בדאוריתא אי לא באעי אישתבועי5 נחתינן לניכסיה בדרבנן לא נחתינן לניכסיה ואם המחויב שבועה חשוד על השבועה בדאוריתא6 נשבע שכנגדו ונוטל בדרבנן תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן ולית הילכתא כמר בר רב אשי דאמר בדאוריתא נמי אפכינן שבועה. מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום ר׳ יוסי אומר גזל גמור7 נפקא מינה להוציאו בדיינין דאי לא מהדר קא סבר ר׳ יוסי דנחתין לניכסיה ולרבנן8 דסברי לא נחתינן לניכסיה מאי עבדינן ליה משמתינן ליה ונטרינן ליה תלתין יומין דאינון עידן ניגודיה ואי לא אתא9 לבתר {רי״ף שבועות כ׳:} תלתין יומין ומתבע10 למישריה מנגדין ליה ושרינן ליה ושבקינן ליה . אמר11 רב פפא האי מאן דמפיק12 שטרא13 אחבריה ואמר ליה שטרא פריעא הוא לאו כל כמיניה אלא אמרינן ליה זיל שלים ואי אמר לישתבע לי אמרינן ליה אישתבע ליה. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי וכי מה בין זה לפוגם שטרו14 אמר ליה התם אף על גב דלא טעין טענינן ליה הכא זיל שלים אמרינן ליה ואי אמר אישתבע לי אמרינן ליה אישתבע ליה15 ואי צורבא מרבנן הוא לא מזדקקינן ליה. איכא מאן דאמר האי16 שבועה17 שבועת היסית היא ואיכא מאן דאמר כעין שבועת התורה18 היא19 [ואנן] סבירא [לן]20 כמאן דאמר כעין21 שבועת התורה היא22 דומיא דפוגם שטרו23: {רי״ף שבועות כ׳:} {בבלי שבועות מא ע״א-ע״ב} אמר רב יהודה אמר רב אסי המלוה את חבירו24 בעדים אינו צריך לפרעו בעדים ואם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפרעו בעדים25 ואם אמר לו26 פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים אסיקנה {רי״ף שבועות כ״א.} משמא דרבא [דאינו]27 נאמן וכן הילכתא .מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
1 למיפך: כ״י הספרייה הבריטית : ״מיפך״.
2 שבועה: חסר בכ״י נ .
3 ובדרבנן: כ״י הספרייה הבריטית , כ״י נ , דפוסים: ״בדרבנן״.
4 שבועה: גי , כ״י הספרייה הבריטית , דפוסים. חסר בכ״י סוטרו .
5 אישתבועי: וכן גי , כ״י הספרייה הבריטית . כ״י נ , דפוסים: ״לאישתבועי״.
6 בדאוריתא: וכן גי , כ״י הספרייה הבריטית , כ״י נ . דפוסים: מדאוריתא .
7 דפוסים מוסיף: ואמר רב חסדא גזל גמור מדבריהם .
8 ולרבנן: דפוסים : ולדרבנן .
9 אתא: גי : ״אתי״.
10 ומתבע: גי : ״למת[בע]״. כ״י נ , דפוסים: ״ותבע״.
11 כ״י הספרייה הבריטית מוסיף: ״ליה״.
12 דמפיק: כ״י הספרייה הבריטית : ״דאפיק״.
13 שטרא: כ״י סוטרו לפני הגהה: ״שבועה״.
14 שטרו: כ״י הספרייה הבריטית : ״את שטרו״.
15 אישתבע ליה: חסר בכ״י הספרייה הבריטית .
16 האי: וכן כ״י נ גט . גב , גי , דפוסים: ״דהאי״.
17 שבועה: חסר ב-גי .
18 האי שבועה שבועת היסית היא ואיכא מאן דאמר כעין שבועת התורה: כ״י הספרייה הבריטית : ״כמין שבועת התורה היא ואיכא מאן דאמר האי שבועה שבועת היסת״.
19 היא: חסר ב-גי .
20 ואנן סבירא לן: גב , גי , דפוסים (וכך לשון רבינו ברוב המקומות). כ״י סוטרו : ״והכין סבירא לי״. ב אחר הגהה: ״ואנן הכי סבירא לן״ (כלשון רבינו בבבא קמא רפ״ג). כ״י הספרייה הבריטית : ״והכי סביר׳ לן״. גט , כ״י נ : ״והכין סבירא לן״.
21 כעין: חסר ב-גב .
22 היא: חסר בדפוסים, וכן חסר ב-גב לפני הגהה.
23 שטרו: גב , כ״י הספרייה הבריטית : ״את שטרו״.
24 את חבירו: חסר בכ״י הספרייה הבריטית .
25 ואם אמר לו אל...בעדים: חסר ב-גב .
26 לו: חסר בדפוסים .
27 דאינו: גב , גי , כ״י הספרייה הבריטית , כ״י נ , דפוסים. כ״י סוטרו : ״אינו״. מובא ברמב״ם (מלוה טו:ב) כ׳יש נוסחות מן התלמוד׳ ורמז לרבינו בלשון ׳טעו המורים על פי אותן הספרים׳. ושם הרחיב ע״פ נוסח ׳מן הגוילם׳ שאין גורסים ״אינו״ אלא ״נאמן״.
הערות
Gemara
Peirush