גמרא
פירוש
זֶה לָזֶה. מָה נַפְשָׁךְ אִי כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ לִישְׁלַח לְהוּ כְּרַבָּנַן אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ לִישְׁלַח לְהוּ כְּרַבִּי יְהוּדָה. מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה אִי כְּרַבָּנַן. מַאי הִיא דְּתַנְיָא {דברים כ״א:י״ז} יַכִּיר יַכִּירֶנּוּ לַאֲחֵרִים. מִכָּאן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
{רי״ף בבא בתרא נ״ו.} {בבלי בבא בתרא קכז ע״ב1} תניא יכיר יכירנו לאחרים מיכן אמר ר׳ יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה או בן2 חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן והילכתא כר׳ יהודה ואפילו היו [מוחזקין]3 בזה {רי״ף בבא בתרא נ״ו:} שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור נאמן4. {רי״ף בבא בתרא נ״ו:} {בבלי בבא בתרא קכז ע״ב} אמר ר׳ יוחנן אמר בני וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא5 נאמן דמשמע6 לי כי עבדא קאמר וחילופה אבית המכס דתניא היה עובר על בית7 המכס ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן מיתיבי היה משמשו כבן ובא ואמר בני וחזר ואמר עבדי8 אין נאמן היה משמשו כעבד ובא ואמר עבדי9 וחזר ואמר בני אין נאמן אמר רב נחמן בר יצחק10 דקרו ליה עבדא מצר מאה דאמרי אינאשי מצר עבדא מאה זוזי: {בבלי בבא בתרא קכז ע״ב-קכח ע״א} שלח ליה ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא עבדי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע11 וטול ונשבע אינו12 יכול לחזור בו מאי קא משמע לן תנינא אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר ר׳ מאיר אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו הא קא משמע לן דבאתן13 לך מחלוקת והלכה כדברי חכמים:מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
1 וכן קידושין עח ע״ב ובמקביל ברי״ף שם פרק ד (לב ע״א).
2 או בן: וכן גיד , כ״י נ . כ״י הספרייה הבריטית : ״ובן״ דפוסים: זה בן , כברי״ף קידושין שם.
3 מוחזקין: גיד , כ״י הספרייה הבריטית , כ״י נ , דפוסים. כ״י סוטרו : ״מחיזקין״.
4 דפוסים מוסיף, ע״פ גמ׳ בבא בתרא קכז ע״ב: וגרסינן בגמ׳ בשלמא לר׳ יהודה היינו דצריך יכיר לאשמועינן דאבא מהימן אע״פ דמוחזק באחר דבכור הוא ע״י קול מ״מ נאמן על זה לומר בכור הוא אלא לרבנן מאי יכיר לא צריכא בצריך הכרה שבא מחדש לכאן ולא ידעינן אי בכור הוא אי לא ולמה ליה קרא תיפוק לי דמהימן מיגו דאי בעי הוה יהיב לי פי שנים אבל לר׳ יהודה איצטריך דלא נימא מגו במקום עדים הוא לא צריכא נכסים שנפלו לאחר שאמר דבכור הוא דליכא מיגו בהנהו נכסים ולר״מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מאי איכא למימר יכיר למה לי לא צריכא אלא לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס .
5 הוא: חסר ב-גיד .
6 דמשמע: וכן גיד גכג , כ״י נ , דפוס קושטא . כברוב נוסחאות התלמוד. דפוסים : דמשמש כברא״ש.
7 בית: וכן גיד . חסר בכ״י נ , כ״י הספרייה הבריטית , דפוסים.
8 בני, עבדי: כ״י הספרייה הבריטית , דפוסים : ״בני הוא, עבדי הוא״. דפוס קושטא : בני, עבדי הוא .
9 עבדי: גכג : ״עבדי הוא״.
10 דפוסים מוסיף: התם .
11 השבע: גיד : ״תשבע״.
12 ונשבע אינו: כך בחידושי הרמב״ן כאן (קכא ע״א): ובנוסחא ראשונה מוגהת בכתב ידו של הקדוש ז״ל גיד : ״נשבע ואינו״. ככתוב הלכות רבינו שלפני הרמב״ן שם, ושם בשם ה״ג.
13 דבאתן: דפוסים : באתן .
הערות
Gemara
Peirush