הנשאל לחכם וטימא. בענין טומאה וטהרה מיירי. הנשאל לחכם ואסר. בענין איסור והיתר מיירי, כעין ספק טריפה והדומה. אינו רשאי לעשות אלא כדברי החכם הראשון ששאל ממנו, שכיון ששאל ממנו תחלה גמר בלבו לעשות ככל אשר יורה אותו.
היו שניהם כאחת. כלו׳, כששאל מה שנסתפק לו היו שני חכמים ביחד וחולקין זה עם זה. אם אחד מהן גדול בחכמה ובמנין. כלו׳, שרבץ תורה בישר׳. הלך אחריו. אף על פי שהוא מיקל. ואם שניהם שוין בחכמה ובמנין, הלך אחר המחמיר. בשל סופרים. בחומרא דאחמירו רבנן כדי לעשות סייג לתורה, רשאי לילך אחר המקל אם ירצה ואין לתפוס עליו בכך (שנ׳) [ולומר] עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו, כל המקל יגיד לו.
כל הפושעים שחזרו בהם. כלומר, אעמי הארץ קאי שקבלו עליהם דברי (חבורות) [חבירות], שיהיו נאמנין על המעשר ועל הטהרות ועל התכלת לציצית כדין כל חבר, ופשעו באותה קבלה והאכילו טבלים לישראל וכל הדומה לזה, ועל זה קרי להו פושעים, שהכעיסו את השם בכוונה ובמזיד, דכתיב אז תפשע לבנה. ועכשיו חזרו בהם ובאין לפני תלמידי חכמים לקבל עליהם דברי חבירות. אין מקבלין אותם לעולם. כלו׳, לסמוך עליהם בדברי חבירות, דכי היכי שרימו אותנו בתחלה, כן יעשו פעם אחרת ואין לסמוך על חזרתן, אפי׳ חזרו בהם (בפהרסיא) [בפרהסיא].
ור׳ יהודה אומר, חזרו בהן במטמוניות. כלו׳, אם עכשיו שמצדיקין עליהן את הדין ואומרין חטאנו ליי׳ ולכם, אינם רוצים לומר אלא לאחד או לשנים מן החבירים, אין אנו מקבלין אותם, שאם היו מתביישין על מה שעשו בלב שלם היה להם להתודות ברבים כשם כמו שנודע סור החרם ברבים. אבל אם חוזרין (בפהרסיא) [בפרהסיא] ומקבלין עליהם דברי חברות, מקבלין אותן, וסומכין עליהם.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב בן ציון ברקוביץ, והרב טוביה כצמאן. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.