גמרא
פירוש
אֶלָּא לְרָבָא קַשְׁיָא.
אָמַר לָךְ רָבָא תָּרֵיץ וְאֵימָא הָכִי אֵיזֶהוּ אִיסַּר נֶדֶר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי שֶׁלֹּא אוֹכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו כַּיּוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ פְּלוֹנִי וְאָמַר שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁנָּדוּר וּבָא מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם.
מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא {במדבר ל׳:ג׳} אִישׁ כִּי יִדּוֹר נֶדֶר לַה׳ עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַנָּדוּר.
כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו פְּשִׁיטָא כְּיוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּכִי לָא נָדַר נָמֵי אָסוּר כִּי נָדַר נָמֵי לָא הָוְיָא עֲלֵיהּ אִיסּוּר וְהַאי לָאו מִיתְּפֵיס בְּנֶדֶר הוּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אלא לרבא, דמפרש ליה לאיסר דשבועה שהוא עצמו שבועה, ואינו מתפיס בשבועה. ומדאיסר דשבועה שבועה – איסר דנדר נמי נדר, ואינו מתפיס בנדר – קשיא האי ברייתא דקתני: איזהו איסר האמור בתורה? אמר: הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין – דאלמא איסר דנדר מתפיס בנדר הוא. ומפרקינן: אמר לך רבא: תריץ ואימא הכי: איזהו איסר נדר האמור בתורה? אמר: הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין וכו׳ – אבל לעולם איסר עצמו האמור בתורה לענין נדר – אינו מתפיס בנדר, אלא הוא עצמו לשון נדר. וגם איסר האמור לענין שבועה – אינו מתפיס בשבועה, אלא הוא עצמו לשון שבועה. ואם אמר: איסר לא אוכל לך – חייב, כאילו אמר: שבועה לא אוכל לך. נמצא עכשיו לדברי רבא, שאעפ״י שאיסר האמור בתורה לענין נדר הוא עצמו לשון נדר ואינו מתפיס בנדר – אפילו הכי אם התפיס בנדר הוא אסור, כדקא מתרץ לה לההיא ברייתא: איזהו איסור נדר האמור בתורה? אמר: הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו וכו׳. וממילא שמעת דאע״ג דס״ל נמי שאיסר האמור לענין שבועה הוא עצמו לשון שבועה הוא, ולאו מתפיס בשבועה – אפי׳ הכי אם התפיס בשבועה איסורא מיהא איכא, אבל חיובא ליכא: ודייקינן: מדקאמר מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו – אלמא חיובא הוא דליכא, משום דלאו כמוציא שבועה מפיו דמי, אבל איסורא מיהא איכא. אוקמה שמואל להאי דקתני: ביום שמת בו אביו, ויום שנהרג בו גדליהו בן אחיקם, ביום שראה ירושלים בחורבנה – והוא שנדור ובא מאותו היום. ודייקינן עלה: מאי טעמא? דאמר קרא: איש כי ידור נדר לה׳ – עד שידור בדבר הנדור – כלומר: עד שיתפיס בדבר הנדור. אבל אם התפיס בדבר אסור שלא מחמת נדר – לאו מתפיס בנדר הוא. ודייקינן: פשיטא – כלומר: כיון דאוקמה לברייתא דקתני: ביום שמת בו אביו וכו׳ כגון שהיה נדור ובא על אותו יום שמת בו אביו ויום שמת פלוני – פשיטא שהמתפיס בו מתפיס בנדר הוא, ומאי קא משמע לן בברייתא ביום שמת בו פלוני. ומהדרינן: ביום שנהרג בו גדליהו בן אחיקם אצטריכא ליה. סד״א, כיון דכי לא נדר נמי אסור הוא לאכול ולשתות באותו היום – כי נדר לא חייל עליה איסור נדר, שהרי אסור הוא מעיקרא, וכי מתפיס – לאו מתפיס בנדר הוא. קא משמע לן דכיון דמדרבנן הוא דאסור אבל מדאורייתא מישרא שרי, וכי נדר – חייל על האיסור נדר, וכי מתפיס בנדר הוא. ויש לפרש להאי דאמרינן: פשיטא דאמימרא דשמואל קאי, דאמר: והוא שנדור ובא מאותו היום – כלומר: פשיטא שאם לא היה נדור ובא מאותו היום, ביום שמת בו אביו, ביום שמת בו פלוני – שאין כאן איסור כלל. ומהדרינן: ביום שנהרג בו גדליה בן אחיקם הוא שאצטריכא ליה לשמואל לאודועי והוא שנדור ובא מאותו היום וכו׳. והפירוש הראשון הוא הנכון, מדקא אמרינן: סלקא דעתך אמינא כיון דכי לא נדר אסור, כי נדר לא חייל עליה איסור נדר, וכי מתפיס לאו מתפיס בנדר הוא – קא משמע לן הוא דמתפיס בנדר הוא ואסור. אלמא אברייתא גופה הוא דקתני דמתפיס בנדר הוא ואסור דאמרינן פשיטא, ולאו אאוקימתא דשמואל. דהא שמואל לאו עיקר איסורא הוא דאתא לאשמועינן, דהא בהדיא קתני לברייתא דאסור אלא והוא שנדר ובא מאותו היום הוא דאתא לאשמועינן, הילכך הפירוש הראשון הוא הנכון. כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אוכל ולא אוכל – שקר, ואזהרתיה מהכא: לא תשבעו בשמי לשקר. אכלתי ולא אכלתי – שוא, ואזהרתיה מהכא: לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא – פירוש: והני ארבעה, אוכל ולא אוכל אכלתי ולא אכלתי – מקרי שבועת ביטוי, וחייבין על זדונו מכות משום שני לאוין דאית בהו, ועל שגגתן קרבן עולה ויורד. דכתיב: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב וגומר. להרע – היינו לא אוכל, להטיב – היינו אוכל. לכל אשר יבטא האדם – ריבה אכלתי ולא אכלתי, וכדבעינן למימר קמן בסוף האי פירקא: קונמות שהן נדרים – עובר בבל יחל דברו, דהיינו לאו, אבל קרבן בשוגג – לית בהו. מיתיבי: שוא ושקר אחד הן – פירוש: קס״ד דהשוא או דשקר – אשבועה קאי, משום דהכי קראי דכתיבי: לא תשבעו בשמי לשקר, לא תשא את שם אלהיך לשוא. ועלה הוא דקא דייק: מאי אחד הן דקתני. מאי לאו, מה שוא לשעבר – שהוא נשבע לשנות את הידוע לאדם, שנמצא שמעת השבועה שבועתו שבועת שוא, אף שקר נמי לשעבר – שהוא אכלתי ולא אכלתי, שמעת השבועה היתה שבועתו שבועת שקר. לאפוקי אוכל ולא אוכל, שבעת השבועה עדין אינה שקר, שהרי אפשר שיקיים שבועתו. ומהדרינן: לא, לעולם שוא ושקר דשבועה – אינה אחד, אלא הא כדאיתא והא כדאיתא – שבועת שקר להבא, ושבועת שוא לשעבר. והאי שוא ושקר אחד הן דקתני הכא – או אשוא ושקר דשבועה קאי, אלא אשוא ושקר דעדות קאי. דהא בדברות הראשונות כתיב: ולא תענה ברעך עד שקר, ובדברות האחרונות כתיב: לא תענה ברעך עד שוא. ועלה הוא דקתני הכא: שוא ושקר אחד הן. ומאי אחד הן – דבדבור אחד נאמרו, כדתניא: זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכולה לדבר ומה שאין האוזן יכולה לשמוע. וי״ל דהא דאמרינן: מאי אחד הן, דבדבור אחד נאמרו – דאשוא ושקר דשבועה קאי, דכתיב: לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא, וכתיב: לא תשבעו בשמי לשקר. ואע״ג דהאי קרא דכתיב: לא תשבעו בשמי לשקר לאו מכלל עשרת הדברות הוא, דהא אמרינן לקמן: לשוא לשוא שני פעמים, אם אינו ענין לשוא – תנהו ענין לשקר, דאשתכח דחד מינייהו שקר הוא. וכיון שכן, כשאמר הקב״ה לישראל: לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא – שוא ושקר אמר להם בדבור אחד, וכשאמר לו למשה באותן ארבעים יום שנתן לו בהם את התורה: לא תשבעו בשמי לשקר – שוא ושקר אמר להם בדבור אחד. ואקשינן: בשלמא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, כדרב אדא בר אהבה וכו׳. אלא הכא למאי הלכתא. אלא לעולם האי דקתני: שוא ושקר אחד הן – לאו למימרא דבדבור אחד נאמרו הוא, אלא מאי אחד הן – לומר: כשם שלוקה על שוא – כך לוקה על שקר, שהוא לא אוכל ואכל. אבל אוכל ולא אכל – הא אמר רבי יוחנן בהדיא דלא לקי, משום דהוה לאו שאין בו מעשה. ואקשינן: כלפי ליא – אדרבא, שקר שהוא להבא ויש בו מעשה ממש – בודאי שהוא לוקה, ושוא שהוא לשעבר ואין בו מעשה אלא הקצת שפתים בלבד הוא – צריך לומר שהוא לוקה. אלא אימא: כשם שלוקה על שקר כך לוקה על שוא. פשיטא, הא לאו והא לאו – פירוש: ואע״ג דהאי אית ביה מעשה שהיא האכילה, והאי לית בה מעשה – הא כתיב כי לא ינקה ה׳ הוא דאינו מנקה, הא בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו. וכיון דכתיב בהדיא: כי לא ינקה ה׳ – הוה ליה האי לאו דשוא כמו לאו דשקר, שודאי לוקה עליו, אמאי הוצרך לומר: כשם שלוקה על שקר כך לוקה על שוא. ומהדרינן: מהו דתימא, כדאמר ליה רב פפא לאביי: ואימא לא ינקה כלל – קא משמע לן כדשני ליה – הוא דאינו מנקה, אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush