גמרא
פירוש
מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל. מַתְנִיתִין בְּשֶׁאֵין מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל בָּרַיְיתָא בִּמְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל וְקָאָמַר לָא אָכֵילְנָא וְלָא אָכֵילְנָא דְּכִי קָא מִשְׁתְּבַע הָכִי קָאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. רַב אָשֵׁי אָמַר אתְּנִי שְׁבוּעָה שֶׁאִי אוֹכַל לָךְ אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא לִישָּׁנֵיהּ דאיתקילא לֵיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
רב אשי אמר: תני התם: שבועה שאי אוכל. ודייקינן: אי הכי, מאי למימרא. ומהדרינן: מהו דתימא, זה שנשבע ואמר שבועה שאי אוכל – שאוכל הוא שנתכוון לומר, ולישניה הוא דעקים ליה. ואמר: שבועה שאי אוכל – שאוכל הוא שנתכוון, כמו שאנו רואין כמה אנשים שמתחילין הדיבור ומתעכב הדיבור בלשונם, ונמצאו שונים בתחילת הדיבור כמה פעמים ואחר כך משלימין אותו – קמ״ל. תנו רבנן: מבטא – שבועה, איסר – שבועה, איסור – איסר: אם אתה אומ׳ איסר שבועה – חייב, ואם לאו – פטור. ודייקינן עלה בגמרא: מאי קאמר? אמר אביי: הכי קאמר: מבטא – שבועה – פירוש: שאם אמר: מבטא שאוכל לך, מבטא לא אוכל לך – כמאן דאמר: שבועה שאוכל לך, שבועה לא אוכל לך דמי. איסר – מתפיס בשבועה – כגון שנשבע על ככר שלא יאכלנה, ואח״כ התפיס בה ככר אחרת ואמר: זו עלי כמו זו אסור. איסר איסר – כלו׳: ואם התפיס באותה ככר שני׳ ככר שלישית, ואמר: וגם זו עלי כמו זו: אם אתה אומר מתפיס בשבועה כמוציא שבועה בפיו דמי – נמצאת אותה ככר שניה שהתפיס אות׳ בראשונה כאלו עליה עצמה היתה השבועה, וכשהתפיס בה זו הככר השלישית – הוה ליה כמאן דאיתפיס בשבועה עצמה שהוא חייב, דהיינו איסר. ודייקינן להאי פירושא: וממאי דמבטא שבועה? דכתיב: או נפש כי תישבע לבטא בשפתים. איסר נמי הא כתיב: כל נדר וכל שבועת אסר. אי נמי: ממאי דאיסר מתפיס בשבועה הוא, ואינו עצמו לשון שבועה? דכתיב: או אסרה איסר על נפשה בשבועה, שנמצא שלשון איסר אינו עצמו שבועה, אלא מתפיס בשבועה הוא. מבטא נמי הא כתיב: כל אשר יבטא האדם בשבועה. ואוקמינן: דמבטא סתם שבועה, מהכא: ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה וגו׳. במה אסרה – במבטא. והיינו טעמא דאלים ליה האי קרא מהאי קרא, דכתיב: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים, משום דההוא הא אית ביה לשון שבועה. ואכתי איכא למימר דמבטא מתפיס בשבועה הוא, כמו איסר, דכתיב ביה: וכל שבועת איסר, שהוא מתפיס בשבועה. אלא כיון דאשכחן האי קרא אחרינא, דכתיב: או מבטא שפתיה, ואין שם לשון שבועה כלל – מכלל דלשון מבטא גופיה היא השבועה, שלא מצינו כן בלשון איסר. וכיון דנתברר מהאי קרא דלשון מבטא גופיה היא השבועה – ממילא שמעת מינה דההוא קרא דכתיב: לכל אשר יבטא האדם בשבועה – דלאו מתפיס בשבועה הוא, אלא שבועה עצמה היא. רבא אמר: לעולם – מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו, והכי קאמר: מבטא – שבועה, איסר – נמי שבועה. שאם אמר: איסר לא אוכל לך – חייב הוא כאלו אמר: שבועה לא אוכל לך. והאי דקתני בברייתא: איסור איסר, אם אתה אומר איסר שבועה חייב ואם לאו פטור – הכי קתני: ואיסר זה, הטילו הכתוב בין נדר לשבועה: הוציאו בלשון נדר – כגון שאמר לו: הרי עלי איסר אם אוכל – הרי הוא נדר, ואינו עובר אלא על לא יחל דברו בלבד. ואם הוציאו בלשון שבועה – כגון שאמר: אסר לא אוכל לך – הרי הוא שבועה, וחייב בקרבן עולה ויורד כמו שבועת ביטוי. מיתיבי: איזהו איסר האמור בתורה? אמר: הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו, כיום שמת בו פלוני, כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, כיום שראה בו ירושלים בחורבנה – אסור. ואמר שמואל: והוא שנדור ובא מאותו היום – כלומר: והוא שהיה נדור ובא מאותו היום שלא יאכל בשר ושלא ישתה יין באותו יום שהתפיס בו, שהוא יום שמת בו אביו או יום שמת בו פלוני או יום שנהרג בו גדליהו בן אחיקם או יום שראה ירושלם בחורבנה. בשלמא לאביי, מדמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה שבועה – פירוש: כיון שאיסר הטילו הכתוב בין נדר לשבועה, דכתיב: ואם בית אישה נדרה או אסר׳ איסר על נפשה בשבועה, לומר לך שאם הוציאו בלשון נדר – נדר, בלשון שבועה – שבועה, והאי ברייתא דקתני שאיסר נדר הוא מתפיס בנדר הוא – ממילא שמעת דאיסר דשבועה נמי מתפיס בשבועה הוא. אלמא מתפיס בנדר – נדר, מתפיס בשבועה – שבועה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush