גמרא
פירוש
דִּקְדוּשַּׁת דָּמִים הוּא.
אֶלָּא מֵעַתָּה לֹא תִּפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם אַלְּמָה תַּנְיָא נְתָנָהּ בְּמַכְתֶּשֶׁת נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם.
וְכִי תֵּימָא כׇּל קְדוּשַּׁת דָּמִים מִיפַּסְלִי בִּטְבוּל יוֹם וְהָתְנַן אהַמְּנָחוֹת מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ קָדְשׁוּ בִּכְלִי הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה.
קָדְשׁוּ בִּכְלִי אִין לֹא קָדְשׁוּ בִּכְלִי לָא.
אֶלָּא מַאי קְדוּשַּׁת הַגּוּף הִיא אֶלָּא מֵעַתָּה תִּיפָּסֵל בְּלִינָה אַלְּמָה תְּנַן הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטוֹרֶת וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשׁוּחַ וּמִנְחַת נְסָכִים מוֹעֲלִים בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ קָדְשׁוּ בִּכְלִי הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה.
קָדְשׁוּ בִּכְלִי אִין לֹא קָדְשׁוּ בִּכְלִי לָא.
אֲמַר לֵיהּ לִינָה קָאָמְרַתְּ שָׁאנֵי קְטוֹרֶת הוֹאִיל וְצוּרָתָהּ בְּכׇל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ואקשינן: אלא מעתה לא תפסל בטבול יום אלמא תניא נתנה במכתשת – פירוש: נתן הסממנין במכתשת לשוחקן ולהיות מוכנים סממנין ליקח מהן בכל יום ויום מה שהוא צריך להקטירו נפסלת בטבול יום והנה נפסלין בטבול יום משעה ששחקן מתחלת השנה אעפ״י שעדין לא נתנו בכלי שרת להקטירן, וכי תימא כל קדושת דמים נמי מיפסלי בטבול יום והתנן המנחות מועלין בהן משהוקדשו – פירוש: ואעפ״י שעדיין לא קדשו בכ״ש אלא מוכנין הן להקריב מהן צורך בכל יום ויום קדשו ואם נתנן בכלי שרת להקטירן אותו היום הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה – פירוש: לפי שכיון שחובת אותו היום הוא אם לן השירים שלו ולא אכלוהו הכהנים נפסל בלינה קדשו בכלי שרת הוא שנפסל בטבול יום שנעשה קדושת הגוף שהרי לא נתנו בכלי שרת אלא להקטירו אותו היום אבל קודם לכן אעפ״י שמוכן היה וקנוי מתרומת הלשכה דהוה ליה קדושת דמים אינו נפסל בט״י אלמא כל קדושת דמים לא מיפסלי בטבול יום: ואקשינן: ואלא מאי – הקטורת שהוכנה מתחלת השנה להקטיר ממנה בכל יום ויום מה שהוא צריך קדושת הגוף היא ואע״פ שלא נתנה בכלי שרת להקטירה אלא מעתה תפסל בלינה ולא היה ראוי לשחוק ממנה אלא מה שהוא צריך בכל יום ויום אלמא תניא הקומץ והלבונה – פירוש: דלבונה שנעשית עם הלחם הפנים דכתיב ונתת על המערכת לבונה זכה ומנחת כהנים – פירוש: דכתיב בה זאת תורת המנחה וגו׳ ומנחת כהן משיח – פירוש: בה זה קרבן אהרן ובניו וגו׳ ומנחת נסכי׳ – פירוש: היא המנחה שנקרבת עם הנסכים על התמידין ועל המוספין דכתיב בהו ומנחתם ונסכיהם אלו כולן מוכנין הן מתחלת השנה להקריב מהן מה שהוא צריך לכל יום ויום ולפיכך מועלין בהם משהוקדשו אבל אין נפסלין בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה לפי שעדיין קדושת דמים הן שהרי לא נתנן עדיין בכלי שרת להקריבן קדשו בכלי שרת כלומר אבל אם נתנן בכ״ש להקריבן שנעשה קדושת הגוף הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה אלמא כל קדושת הגוף מיפסלה בלינה ומכל שכן קטורת שכיון שהוכנה להקטיר ממנה בכל יום ויום מה שהוא צריך קדושת הגוף היא ואעפ״י שעדיין לא נתנה בכ״ש להכשירה מיפסלה בלינה. ופריק: לינה קא אמרת שאני קטורת הואיל וצורך כל השנה כולה היא – לפי שאי אפשר לטרוח בכל יום ויום לשחוק מה שהוא צריך לכל השנה ולפיכך אינה נפסלת בלינה ולעולם קדושת הגוף היא מדקא מיפסלא בטבול יום. מ״מ קשיא כלומר כיון דקדושת הגוף היא האיך מותר הקטורת היו מחללין אותה על מעות האומנין והיאך התמידין נפדין וכי קדושה שבהן להיכן הלכה אמר רבה לב ב״ד מתנה כלומר מתחילת עשיית הקטורת ומתחילת לקיחת המעות לקנות התמידין לב ב״ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמים וכיון שלא הוצרכו עכשיו איגלאי מילתא דמעיקרא לדמיהן הוקדשו ולפיכך מותר הקטורת מחללין אותה על מעות האומנין ומותר התמידין נפדין תמימין. אמר ליה אביי והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף – אלמא כיון שאותו זכר שהקדיש הוא גופו ראוי הוא להקריב עולה כדכתיב אם עולה קרבנו מן הבהמה וגו׳ ואעפ״י שלא הקדיש אותו אלא לדמיו ממילא נקדש קדושת הגוף הכא נמי לענין קטורת ואעפ״י שלב ב״ד מתנה עליהן מתחילת עשייתה שתהא במותר קדושת דמים ולא קדושת הגוף כיון שמתחלת עשייתה ראוי׳ היא להקטירה תיקדש ממילא קדושת הגוף והתמידין נמי כיון שהן גופן מתחילת לקיחתן ראוין הן להקרבתן ממילא יקדשו קדושת הגוף: ופריק: לא קשיא הא דאמר לדמי עולה הא דאמר לדמי נסכים – פירוש: הא דאמרינן הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף היכא דהקדישו לדמי עולה כלומר למכור אותו וליקח בדמיו עולה ולפיכך קדוש קדושת הגוף שכיון שהוא עצמו ראוי להיות עולה למה אנו טורחים למוכרו וליקח בדמיו אחר אבל אם הקדישו לדמי נסכים כלומר למכור אותו וליקח בדמיו יין לנסכים כיון שהוא עצמו אינו ראוי שיהא נסכים כשהקדישו למכור אותו וליקח בדמיו נסכים קדושת דמיו נתקדש ולא קדושת הגוף הלכך לענין הקטורת אלו התנה לב ב״ד עליה מעיקרא שיהא המותר של הקדש לדמיו שימכר וליקח בו קטורת אחרת היינו אומרים כיון שהיא עצמה קטורת היא וראויה היא עצמה מתחילת עשייתה להקטירה ממילא נקדש קדושת הגוף ואעפ״י שכבר התנו עליה שתהא קדושה לדמיה אלא זה שמתנה עליה לב ב״ד לאו להמכר וליקח בדמיו קטרת אחרת הוא שמתנה אלא להמכר וליקח בדמיו נסכין שכיון שהיא עצמה אינה ראויה שתהא נסכים קדושת דמים נתקדשה ולא קדושת הגוף ולענין תמידין נמי אלו התנה לב ב״ד שיהא המותר קדש לדמיו שימכור וליקח בו תמידין ממילא היו מוקדשין קדושת הגוף שהרי הן עצמן מתחילת לקיחתן ראוין הן גופן להקריב אלא זה שמתנה עליהן שיהא לדמי נסכים הוא שמתנה עליהן שכיון שהן עצמן אינן ראוין להיות נסכים קדושת דמים נתקדשו ולא קדושת הגוף.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush