גמרא
פירוש
אוְקִדּוּשִׁין.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
מתני׳. האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת וכו׳. דייקינן מינה טעמא דאחר במקום בת ובת במקום בן שאינן בני ירושה. הא בן בין הבנים ובת בין הבנות דבריו קיימין, אימא סיפא ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין, היינו תנא קמא. ואוקימנא לכולה מתניתין כר׳ יוחנן בן ברוקה, והכי קתני שר׳ יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין. ואי קשיא לך הא דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין דקתני בה ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום, והא התם בן בין הבנים הוא וקתני לא אמר כלום. התם דאיכא בכור ומשום דהשוה להם את הבכור הוא דלא אמר כלום כדכתיב לא יוכל לבכר, והכא דליכא בכור ומשום הכי דבריו קיימין שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו. והא דתנן האומר איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום, לא תימא רבנן היא ולא ר׳ יוחנן בן ברוקה, אלא אפילו תימא ר׳ יוחנן בן ברוקה דעד כאן לא קאמר ר׳ יוחנן בן ברוקה אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין, הני מילי היכא דאמר איש פלוני בני יירשני דממילא אסתלקו להו שאר אחים מן הנחלה, אי נמי פלוני בני יירש כך וכך ופלוני בני יירש כך וכך. אבל היכא דאמר פלוני בני לא יירש עם אחיו, אע״ג דממילא שמעינן דשאר בנים ירתי ליה, כיון דלא אמר בהדיא פלוני ופלוני בני יירשוני אפילו ר׳ יוחנן בן ברוקה מודה דלא אמר כלום. וטעמא דמילתא דכיון דלא אמר בהדיא פלוני ופלוני בני יירשוני, אשתכח דעדיין לא העביר הירושה ממקומה, שהרי לא הקנה אותה כלל לאחד מהם כדי שתסתלק מן האחר, וכיון שלא העביר אותה ממקומה ממילא נפלה ליה הירושה לההוא בן בכלל הבנים, ומשום הכי לא אכפת לן במאי דקאמר האב פלוני בני לא יירש עם אחיו, דכיון דהא נפלה ליה ממילא וזכה ביה בחולקיה, הוה ליה האי דקאמר לא יירש עם אחיו כאלו אמר לא יטול ממון שלו, דלא מהני מידי. למדנו עכשיו בדין העברת נחלה ארבעה שערים. השער הראשון, אם העביר ירושתו ממי שהוא ראוי לה למי שאינו ראוי לה. והשער השני, אם היו שניהם ראוין לירושתו, כגון שהיו לו שני בנים והעביר הנחלה מזה לזה ואותו שהעביר ממנו הנחלה אינו בכור. והשער השלישי, אם היו שני בנים אלו אחד בכור ואחד פשוט, והעביר הנחלה מהבכור לפשוט או שמיעט לבכור מפי שנים והרבה לפשוט. והשער הרביעי, אם לא העביר הירושה מהראוי לה אלא לאחר מיתתו, כגון שאמר לאחר מיתת פלוני בני יירש פלוני בני כל נכסי. והרי אנו חוזרין לפרש את דינם. השער הראשון, אם העביר ירושתו ממי שהוא ראוי לה למי שאינו ראוי לה. דינו, שאם אמר בלשון מתנה דבריו קיימין ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום, דעד כאן לא פליגי ר׳ יוחנן בן ברוקה ורבנן אלא בבן בין הבנים, אבל בת בין הבנים אי נמי אחר במקום בת דכולי עלמא לא פליגי שאם אמר בלשון מתנה הוא שדבריו קיימין, אבל אם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום. והשער השני, אם היו שניהם ראויין לירש, כגון שהיו לו שני בנים והעביר הירושה מזה לזה ואותו שהעביר ממנו הירושה אינו בכור. דינו, שכיון שלא העביר הירושה אלא למי שהוא גם הוא ראוי לה, לא שנא אמר בלשון מתנה ולא שנא אמר בלשון ירושה דבריו קיימין, ואין בדבר הפרש בין שהיה זה שהעביר אליו הירושה בכור או פשוט דינו כולו אחד הוא, שכיון שאחיו שהעביר ממנו הירושה אינו בכור דבריו קיימין, דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה. ובזה הוא שנחלקו ר׳ יוחנן בן ברוקה ורבנן, והלכה כר׳ יוחנן בן ברוקה דאמר דבריו קיימין אע״פ שאמר בלשון ירושה. והשער השלישי, אם היו שני בנים אלו אחד בכור ואחד פשוט, והעביר הירושה מהבכור לפשוט או שריבה לפשוט ומיעט לבכור. דינו, כיון שמהבכור הוא שהעביר הירושה או שמיעט לו מחלקו הראוי לו כלום, אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימין ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום, דבהא אפילו ר׳ יוחנן בן ברוקה מודה דכתיב לא יוכל לבכר. וכן הדין אם היו שם אחין מרובין ואחד מהן בכור, והעביר הירושה מכולן לאחד מן הפשוטין בלשון ירושה או שריבה לאחד ומיעט לאחד, דינו אחד הוא, שכשם שלא אמר כלום לענין בכור כך לא אמר כלום לענין שאר הפשוטין, וחוזרין וחולקין הירושה כעיקר דין הירושה, ואין משגיחים לאותה צואה כל עיקר, שכיון שלא אמר כלום לענין בכור בטלה צואתו מכללה גם לענין פשוטין, שהרי אותן שריבה להן צריכין הן למלאות לבכור פי שנים הראוי לו מאותו הריבוי שריבה להן אביהן, ונמצא שבטלה הצואה שציוה להן אביהן שהרי נפחת להן ממה שציוה להן, וכיון שבטלה מכללה חזרה ירושתן לעיקר הדין שנוטל הבכור פי שנים והשאר חולקין בשוה. והיינו דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין, ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום. והשער הרביעי, אם לא העביר הירושה מהראוי לה אלא לאחר מיתתו, כגון שאמר יירש פלוני בני כל נכסי לאחר מיתת פלוני בני אחיו. דינו, שכיון שלא העביר הירושה ממנו שהרי לאחר מיתתו הוא שאמר יירש פלוני בני כל נכסי, בין שהיתה העברה זו בלשון מתנה בין שהיתה העברה זו בלשון ירושה העברה זו אינה כלום, שהרי זכה הבן הראשון בחלקו מירושתו וירושה אין לה הפסק, ואין בדבר הפרש בין שהיה זה האחרון נכרי שאינו ראוי לירושה, או שהיה גם הוא ראוי לירושתו כגון שהיה לו בן אחר זולתי זה הראשון, דינו כולו אחד הוא, שכיון שהראשון לא הוציאו מירושתו בחייו, לאחר מיתתו נמי אמרינן לה ירושה אין לה הפסק ואינו יורש חלקו מירושת אביו אלא בנו, אבל אחיו שהוא זה האחרון אינו יורש אלא חלקו בלבד עם אחיו בנכסי אביו. וילפינן להא מילתא מיהא דשלח ליה רב אחא בר עוא לדברי ר׳ יוחנן בן ברוקה נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק. הנה אע״פ שבלשון מתנה נתן לו לראשון, כיון שהוא ראוי ליורשו אמרינן אין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק, וכל שכן היכא דשבקה למילתא סתם ולא קא יהיב ליה מידי לראשון לא בלשון מתנה ולא בלשון ירושה, דודאי כיון דשבקה למילתא סתם ולא אפקיה מן הירושה, הא נפלה ליה ירושה ממילא וירושה אין לה הפסק, והכא דקאמר לאחר מיתת פלוני בני יירש פלוני בני אחיו כל נכסי, הוה ליה כמאן דאמר לאחר מיתת פלוני יירש פלוני כל נכסיו שאין משגיחין בדבריו, לפי שאין לו לאדם רשות לצוות ולהנחיל לכל מי שירצה אלא בנכסי עצמו ולא בנכסי אחרים, וזה הבן הראשון כיון שהרי זכה בחלקו בירושת אביו, נעשה אותו חלק לאחר מיתת אביו נכסי עצמו ולא נכסי אביו: הא דאמרינן אמר ליה אביי הא מלא יוכל לבכר נפקא, הכי פירושה. כלומר מדכתב רחמנא לא יוכל לבכר, ממילא שמעת דלענין בכורה הוא דאינו יכול להעביר אותה מהבכור לפשוט, אבל לענין פשוט יכול הוא להעביר חלקו לכל מי שירצה משאר הבנים:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush