גמרא
פירוש
תְּיוּבְתָּא דְכוּלְּהוּ תְּיוּבְתָּא.
שְׁלַח כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
הא דשלח ליה ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא האומר על תינוק בין הבנים נאמן, ור׳ יוחנן אמר אינו נאמן. דפירשה רבא הכי האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא נאמן כר׳ יהודה, ור׳ יוחנן אמר אינו נאמן כרבנן. לא מיתומקא אלא בדמוחזק לן באחר שהוא הבכור, אי נמי מוחזק לן בהאי גופיה דלאו בכור הוא, דבהאי הוא דפליגי ר׳ יהודה ורבנן משום דאינו צריך הכרה. אבל היכא דלא איתחזק לן מידי, בין לר׳ יהודה בין לרבנן נאמן דהא צריך הכרה כדאמרינן לעיל:
שלח ליה ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים, נוטלת כאחד מן הבנים. אמר רבא ובנכסים של עכשיו, ובבנים הבאים אפילו לאחר מכאן. פי׳ אבל בנכסים הבאין לאחר מכאן אינה נוטלת, שהרי לאו ירושה היא אלא מתנה בעלמא היא ואין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם. ואפילו אם הוא שכיב מרע נמי לא קניא אלא בנכסים של עכשיו, דכי אמרינן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו הני מילי בדבר שבא לעולם שהוא דבר שבא לרשותו, אבל בדבר שלא בא עדיין לעולם שהוא דבר שלא בא לרשותו לא כלום הוא. ובבנים הבאים אפילו לאחר מכאן. פי׳ שאם היו לו בשעת המתנה שלשה בנים ולאחר המתנה נולדו לו שני בנים אחרים, אינה יכולה לומר איני נוטלת אלא רביע הכל שהוא כאחד מן הבנים שהיו לו בשעת המתנה, והשלשה רביעים יחלקו אותן חמשה הבנים. אלא כאחד מן החמשה הבנים היא שנוטלת שהוא שתות, דהויין לה כולהו בהדה כששה אחים, שהרי לא קאמר לה בשעת המתנה תטול כאחד מן הבנים האלו, אלא כאחד מן הבנים סתם קאמר לה דמשמע כאחד מן הבנים שמניח.
ולא דמיא הא לההיא דאמרינן קני כחמור. חדא דהא לא אמר לה קני כאחד מן הבנים הבאים אלא כאחד מן הבנים סתם קאמר לה והא אית ליה בנים, והנך למעוטי בחלקה קא אתו. ועוד דאפילו לית ליה בנים השתא ואמר לה תטול כאחד מן הבנים שיהיו לי, לאו קני כחמור הוא, דכי אמרינן קני כחמור היכא דזיכה לעובר מאי דלא מטי ליה בירושה וקאמר לה קני לך כהאי עובר, דכיון דעובר גופיה לא קני ההוא מידי דזכי ליה דהא ליתיה בעולם, איהי נמי לא קניא דהוה ליה קני כחמור. אבל הכא הני בנים דהוו ליה בתר הכי בני ירושה נינהו, ולא קא מזכי להו מידי דלא מטו להו בירושה, וכיון שכן כי אמר לה קני כוותיהו לאו קני כחמור הוא, דהא אינהו גופיהו לאו חמור נינהו דהא זכו בירושה וקנו לה, וכיון דאינהו זכו איהי נמי זכיא.
והאי מתנה אי במתנת שכיב מרע היא, ואע״ג דלית בה קנין וליתא בלשון הקנאה, כיון דלא הדר ביה קניא. ואי במתנת בריא היא, מוקמינן לה בדאית בה קנין ובדאמר לה בלשון הקנאה, אבל תטול לאו לשון הקנאה הוא דהא קנין דברים בעלמא הוא, ומסתברא דהאי מתנה מתנת שכיב מרע היא מדקאמר תטול:
שלח ליה ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום, ולוה אומר פרעתי מחצה, והעדים מעידים אותו שפרעו כולו, נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין. פי׳ נשבע הלוה שבועת התורה שפרעו מחצה, וגובה מלוה המחצה שהודה בה הלוה מנכסים בני חורין. דכי אמרינן בעלמא היכא דאמר הלוה שטרא פריעא הוא וקאמר לישתבע לי המלוה דמשתבע ליה המלוה דלאו פריעא הוא ושקיל, הני מילי היכא דליכא סהדי דקא מסהדי דפריעא הוא דהוה ליה שטרא מעליא ולאו כל כמיניה דלוה למיטען דפריעא הוא, ומשום הכי כי קאמר לישתבע לי משתבע ליה מלוה דלאו פריעא הוא ושקיל. אבל הכא כיון דאיכא סהדי דמסהדי דפריעא הוא, איבטיל ליה ההוא שטרא והוה ליה חספא בעלמא, והויא לה טענת מלוה כטענת על פה בלא שטר דמשתבע ליה ומפטר. ובדין הוא דלא לישתבע הכא כלל דהא איכא סהדי דמפטרי ליה, אלא כיון דהא קא מודי במחצה דאשתכח דקא מכחיש להו לסהדי, משום הכי לא סמכינן אסהדותיהו לענין אפטוריה משבועה, אלא מחייבינן ליה שבועה כדין מודה במקצת הטענה. ואפילו לר׳ עקיבא דאמר משיב אבדה הוי, הני מילי היכא דליכא שטרא. פי׳ כלומר הני מילי לגבי שטר שכתוב בו סלעים דינרים, מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש, דהך סלע שלישי דקא מודה ביה ליכא עליה ביה שטרא דהא שטרא סלעים סתם אית ביה דמשמע תרי. אבל הכא דההוא מחצה דקא מודה ביה הא איכא עליה ביה שטרא, אירתותי מירתת ומשום הכי אודי, וליתיה משיב אבדה אלא מודה במקצת הוי ומיחייב שבועה.
ואם תשאל וכיון דטענת מלוה מחמת שטרא הוא דהוה ליה כפירת לוה כפירת שטרא, אמאי משתבע, והא קימא לן דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות.
תשובתך כי אמרינן אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות הני מילי לגבי שטר שכתוב בו סלעים דינרים, דכיון דאיכא למימר תרי ואיכא למימר תלתא או ארבעה או חמשה אשתכח דהאי חמשה דקא טעין מלוה איתיה במשמע שטרא, וכיון שכן מאי דקא כפר ביה לוה מהני חמשה דקא טעין בהו מלוה הוה ליה כפירת שעבוד קרקעות, הואיל והאי שטרא איפשר למהוי חמשה כדקאמר מלוה או תלתא כדקאמר לוה. אבל הכא מכי אסהידו הני סהדי דשטרא פריעא הוא איבטיל ליה ההוא שטרא לגמרי, והוה ליה תביעת מלוה כתביעת ממון על פה וכפירת לוה כפירת ממון שהוא על פה שאינו שעבוד קרקעות.
ונקיטינן מינה דלא אמרינן כפירת שעבוד קרקעות אלא היכא דודאי איכא עליה שטרא, אבל היכא דליכא שטרא מיהו קא טעין מלוה דשטרא הוה ליה ואירכס, אע״ג דאודי ליה לוה דכתב ליה שטרא, אי נמי אודי ליה דקנו מיניה בההוא ממונא דסתם קנין לכתיבה עומד, כי קא מודה ליה השתא לוה במקצת וכפר ליה במקצת אי נמי דאמר ליה פרעתיך מחצה, כיון דהשתא מיהא הא ליכא שטרא בידיה וליכא עדים דמסהדי ליה בההוא קנין לא אמרינן כפירת שעבוד קרקעות הוא, אלא כפירת תביעת על פה היא ונשבע עליה. דהא הכא דקא תבע ליה מלוה ללוה בממונא דהך שטרא, וקא מודה ליה לוה דאשתייר ליה גביה מההוא שטרא פלגא דהויא ליה הודאה וכפירה בהך שטרא, אפילו הכי כיון דהאי שטרא דנקיט בידיה לאו שטרא דמחייבי ביה בי דינא הוא דהא אסהידו עליה סהדי דפריעא הוא, איחייב ליה לוה שבועה אההוא פלגא דכופר ולא אמרינן דכפירת שעבוד קרקעות הוא. וכל שכן היכא דלא אודי ליה לוה לא בשטרא ולא בקנין כלל, דאע״ג דמלוה קא טעין דשטרא הוה ליה ואירכס, אי אודי ליה לוה במקצת וכפר במקצת אי נמי אסהיד עליה עד אחד דקנה מיניה אההוא ממונא ולוה אמר לא היו דברים מעולם, תביעת על פה היא ומשתבע לוה עלה שבועה דאוריתא, ולא אמרינן דכפירת שעבוד קרקעות הוא: דרש מר זוטרא משמיה דרב שמעון, הילכתא בכל הני שמעתתא כדשלח ליה ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא. פי׳ ולפום דקימא לן הילכתא כוותיה דרב נחמן בדיני, קאמר ליה רבינא למר זוטרא הא דרב נחמן דפליג עליה בגובין מן העבדים, וקאמר דאין גובין משום דכמטלטלי דמו, מאי, הילכתא כוותיה או כרב נחמן. אמר ליה אנן אין גובין מתנינן לה. כלומר אנן הכין קא מתנינן, שלח ליה ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא הלכה אין גובין מן העבדים וכן אמר רב נחמן אין גובין וליכא ביניהו פלוגתא. אמר ליה אי הכי מתניתו לה דליכא ביניהו פלוגתא, אם כן האי דפסקת הילכתא כוותיה לאפוקי ממאן. כלומר אי לאפוקי מיהא דרב נחמן, הא אמרינן דלא פליג עליה. אי לאפוקי מדרבא דאמר אף בראשון. מוסיף הוא עליה, ולא קא מפליג עליה בשלישי ובשני דכשר, דהא אף בראשון קאמר וכל שכן בשני. אי לאפוקי מדמר בר רב אשי דאכשר באבא דאבא, הא אמרינן בהדיא דלית הילכתא כמר בר רב אשי, ואמאי איצטריך תו למפסק הילכתא בהא כר׳ אבא דהוה בר פלוגתיה. אי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ורב פפא דפליגי עליה בענין היה יודע לו בעדות עד שלא נסתמה ונסתמה, פשיטא דלית הילכתא כוותיהו דהא איתותב. אמר ליה לאפוקי מדר׳ יוחנן, דפליג עליה בענין האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא, וקאמר אינו נאמן כרבנן. ולאפוקי נמי מאתקפתא דרב אשי, דקאמר אדרבה אפילו לר׳ שמעון בן אלעזר דאמר מודה במקצת טענה הוי וכו׳:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
שלח ליה ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים, נוטלת כאחד מן הבנים. אמר רבא ובנכסים של עכשיו, ובבנים הבאים אפילו לאחר מכאן. פי׳ אבל בנכסים הבאין לאחר מכאן אינה נוטלת, שהרי לאו ירושה היא אלא מתנה בעלמא היא ואין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם. ואפילו אם הוא שכיב מרע נמי לא קניא אלא בנכסים של עכשיו, דכי אמרינן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו הני מילי בדבר שבא לעולם שהוא דבר שבא לרשותו, אבל בדבר שלא בא עדיין לעולם שהוא דבר שלא בא לרשותו לא כלום הוא. ובבנים הבאים אפילו לאחר מכאן. פי׳ שאם היו לו בשעת המתנה שלשה בנים ולאחר המתנה נולדו לו שני בנים אחרים, אינה יכולה לומר איני נוטלת אלא רביע הכל שהוא כאחד מן הבנים שהיו לו בשעת המתנה, והשלשה רביעים יחלקו אותן חמשה הבנים. אלא כאחד מן החמשה הבנים היא שנוטלת שהוא שתות, דהויין לה כולהו בהדה כששה אחים, שהרי לא קאמר לה בשעת המתנה תטול כאחד מן הבנים האלו, אלא כאחד מן הבנים סתם קאמר לה דמשמע כאחד מן הבנים שמניח.
ולא דמיא הא לההיא דאמרינן קני כחמור. חדא דהא לא אמר לה קני כאחד מן הבנים הבאים אלא כאחד מן הבנים סתם קאמר לה והא אית ליה בנים, והנך למעוטי בחלקה קא אתו. ועוד דאפילו לית ליה בנים השתא ואמר לה תטול כאחד מן הבנים שיהיו לי, לאו קני כחמור הוא, דכי אמרינן קני כחמור היכא דזיכה לעובר מאי דלא מטי ליה בירושה וקאמר לה קני לך כהאי עובר, דכיון דעובר גופיה לא קני ההוא מידי דזכי ליה דהא ליתיה בעולם, איהי נמי לא קניא דהוה ליה קני כחמור. אבל הכא הני בנים דהוו ליה בתר הכי בני ירושה נינהו, ולא קא מזכי להו מידי דלא מטו להו בירושה, וכיון שכן כי אמר לה קני כוותיהו לאו קני כחמור הוא, דהא אינהו גופיהו לאו חמור נינהו דהא זכו בירושה וקנו לה, וכיון דאינהו זכו איהי נמי זכיא.
והאי מתנה אי במתנת שכיב מרע היא, ואע״ג דלית בה קנין וליתא בלשון הקנאה, כיון דלא הדר ביה קניא. ואי במתנת בריא היא, מוקמינן לה בדאית בה קנין ובדאמר לה בלשון הקנאה, אבל תטול לאו לשון הקנאה הוא דהא קנין דברים בעלמא הוא, ומסתברא דהאי מתנה מתנת שכיב מרע היא מדקאמר תטול:
שלח ליה ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום, ולוה אומר פרעתי מחצה, והעדים מעידים אותו שפרעו כולו, נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין. פי׳ נשבע הלוה שבועת התורה שפרעו מחצה, וגובה מלוה המחצה שהודה בה הלוה מנכסים בני חורין. דכי אמרינן בעלמא היכא דאמר הלוה שטרא פריעא הוא וקאמר לישתבע לי המלוה דמשתבע ליה המלוה דלאו פריעא הוא ושקיל, הני מילי היכא דליכא סהדי דקא מסהדי דפריעא הוא דהוה ליה שטרא מעליא ולאו כל כמיניה דלוה למיטען דפריעא הוא, ומשום הכי כי קאמר לישתבע לי משתבע ליה מלוה דלאו פריעא הוא ושקיל. אבל הכא כיון דאיכא סהדי דמסהדי דפריעא הוא, איבטיל ליה ההוא שטרא והוה ליה חספא בעלמא, והויא לה טענת מלוה כטענת על פה בלא שטר דמשתבע ליה ומפטר. ובדין הוא דלא לישתבע הכא כלל דהא איכא סהדי דמפטרי ליה, אלא כיון דהא קא מודי במחצה דאשתכח דקא מכחיש להו לסהדי, משום הכי לא סמכינן אסהדותיהו לענין אפטוריה משבועה, אלא מחייבינן ליה שבועה כדין מודה במקצת הטענה. ואפילו לר׳ עקיבא דאמר משיב אבדה הוי, הני מילי היכא דליכא שטרא. פי׳ כלומר הני מילי לגבי שטר שכתוב בו סלעים דינרים, מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש, דהך סלע שלישי דקא מודה ביה ליכא עליה ביה שטרא דהא שטרא סלעים סתם אית ביה דמשמע תרי. אבל הכא דההוא מחצה דקא מודה ביה הא איכא עליה ביה שטרא, אירתותי מירתת ומשום הכי אודי, וליתיה משיב אבדה אלא מודה במקצת הוי ומיחייב שבועה.
ואם תשאל וכיון דטענת מלוה מחמת שטרא הוא דהוה ליה כפירת לוה כפירת שטרא, אמאי משתבע, והא קימא לן דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות.
תשובתך כי אמרינן אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות הני מילי לגבי שטר שכתוב בו סלעים דינרים, דכיון דאיכא למימר תרי ואיכא למימר תלתא או ארבעה או חמשה אשתכח דהאי חמשה דקא טעין מלוה איתיה במשמע שטרא, וכיון שכן מאי דקא כפר ביה לוה מהני חמשה דקא טעין בהו מלוה הוה ליה כפירת שעבוד קרקעות, הואיל והאי שטרא איפשר למהוי חמשה כדקאמר מלוה או תלתא כדקאמר לוה. אבל הכא מכי אסהידו הני סהדי דשטרא פריעא הוא איבטיל ליה ההוא שטרא לגמרי, והוה ליה תביעת מלוה כתביעת ממון על פה וכפירת לוה כפירת ממון שהוא על פה שאינו שעבוד קרקעות.
ונקיטינן מינה דלא אמרינן כפירת שעבוד קרקעות אלא היכא דודאי איכא עליה שטרא, אבל היכא דליכא שטרא מיהו קא טעין מלוה דשטרא הוה ליה ואירכס, אע״ג דאודי ליה לוה דכתב ליה שטרא, אי נמי אודי ליה דקנו מיניה בההוא ממונא דסתם קנין לכתיבה עומד, כי קא מודה ליה השתא לוה במקצת וכפר ליה במקצת אי נמי דאמר ליה פרעתיך מחצה, כיון דהשתא מיהא הא ליכא שטרא בידיה וליכא עדים דמסהדי ליה בההוא קנין לא אמרינן כפירת שעבוד קרקעות הוא, אלא כפירת תביעת על פה היא ונשבע עליה. דהא הכא דקא תבע ליה מלוה ללוה בממונא דהך שטרא, וקא מודה ליה לוה דאשתייר ליה גביה מההוא שטרא פלגא דהויא ליה הודאה וכפירה בהך שטרא, אפילו הכי כיון דהאי שטרא דנקיט בידיה לאו שטרא דמחייבי ביה בי דינא הוא דהא אסהידו עליה סהדי דפריעא הוא, איחייב ליה לוה שבועה אההוא פלגא דכופר ולא אמרינן דכפירת שעבוד קרקעות הוא. וכל שכן היכא דלא אודי ליה לוה לא בשטרא ולא בקנין כלל, דאע״ג דמלוה קא טעין דשטרא הוה ליה ואירכס, אי אודי ליה לוה במקצת וכפר במקצת אי נמי אסהיד עליה עד אחד דקנה מיניה אההוא ממונא ולוה אמר לא היו דברים מעולם, תביעת על פה היא ומשתבע לוה עלה שבועה דאוריתא, ולא אמרינן דכפירת שעבוד קרקעות הוא: דרש מר זוטרא משמיה דרב שמעון, הילכתא בכל הני שמעתתא כדשלח ליה ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא. פי׳ ולפום דקימא לן הילכתא כוותיה דרב נחמן בדיני, קאמר ליה רבינא למר זוטרא הא דרב נחמן דפליג עליה בגובין מן העבדים, וקאמר דאין גובין משום דכמטלטלי דמו, מאי, הילכתא כוותיה או כרב נחמן. אמר ליה אנן אין גובין מתנינן לה. כלומר אנן הכין קא מתנינן, שלח ליה ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא הלכה אין גובין מן העבדים וכן אמר רב נחמן אין גובין וליכא ביניהו פלוגתא. אמר ליה אי הכי מתניתו לה דליכא ביניהו פלוגתא, אם כן האי דפסקת הילכתא כוותיה לאפוקי ממאן. כלומר אי לאפוקי מיהא דרב נחמן, הא אמרינן דלא פליג עליה. אי לאפוקי מדרבא דאמר אף בראשון. מוסיף הוא עליה, ולא קא מפליג עליה בשלישי ובשני דכשר, דהא אף בראשון קאמר וכל שכן בשני. אי לאפוקי מדמר בר רב אשי דאכשר באבא דאבא, הא אמרינן בהדיא דלית הילכתא כמר בר רב אשי, ואמאי איצטריך תו למפסק הילכתא בהא כר׳ אבא דהוה בר פלוגתיה. אי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ורב פפא דפליגי עליה בענין היה יודע לו בעדות עד שלא נסתמה ונסתמה, פשיטא דלית הילכתא כוותיהו דהא איתותב. אמר ליה לאפוקי מדר׳ יוחנן, דפליג עליה בענין האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא, וקאמר אינו נאמן כרבנן. ולאפוקי נמי מאתקפתא דרב אשי, דקאמר אדרבה אפילו לר׳ שמעון בן אלעזר דאמר מודה במקצת טענה הוי וכו׳:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush