גמרא
פירוש
דְּלָא סַיְּימוּהָ קַמֵּיהּ.
תַּנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק שֶׁהָיָה מְמוּנֶּה עַל קוּפָּה שֶׁל צְדָקָה פַּעַם אַחַת בָּאתָה אִשָּׁה לְפָנָיו בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת אָמְרָה לוֹ רַבִּי פַּרְנְסֵנִי אָמַר לָהּ הָעֲבוֹדָה שֶׁאֵין בְּקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה כְּלוּם אָמְרָה לוֹ רַבִּי אִם אֵין אַתָּה מְפַרְנְסֵנִי הֲרֵי אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ מֵתִים עָמַד וּפִרְנְסָהּ מִשֶּׁלּוֹ לְיָמִים חָלָה וְנָטָה לָמוּת אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות שכנים א׳:ד׳
רמב״ם הלכות שכנים ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״א:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״א:ג׳
רמב״ם הלכות שכנים ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״א:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״א:ג׳
ג רמב״ם הלכות שכנים א׳:ד׳
רמב״ם הלכות שכנים ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״א:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״א:ג׳
רמב״ם הלכות שכנים ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״א:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״א:ג׳
מתני׳. אין חולקין את החצר עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה. אמר ר׳ (יוסי) [אסי] אמר ר׳ יוחנן ארבע אמות שאמרו חוץ משל פתחים. שנמצא שנותנין לכל אחד ואחד ארבע אמות ברוחב הפתח על שמונה כנגד הפתח. הילכך אם יש במילוסה של חצר כדי ליתן לכל אחד מהן ארבע אמות על שמונה חולקין, ואם לאו חבירו מעכב עליו ומעלין אותה בדמים:
אמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחיה. פי׳ שאם יש לו לראובן בה שני בתים ולשמעון בית אחד, יטול ראובן במילוסה של חצר שני שלישים כפי פתחיו ושמעון שליש אחד. ורב חסדא אמר נותנין לכל פתח ופתח ארבע אמות והשאר חולקין בשוה. והילכתא כרב חסדא דתניא כותיה.
והאי חצר דאיפליגו בה רב הונא ורב חסדא, בחצר שהיא כעין חצירות של כפרים עסיקינן, דכל אחד מהן מכיר את ביתו ואין לו לאחד מהן חלק ידוע במילוס החצר, כגון שבא ראובן ובנה בקרקע עולם בית אחד, ובא שמעון ובנה כנגדו שני בתים, ואחר כך הסכימו שניהן והקיפו על בתים אלו. ובזה הוא שנחלקו רב הונא ורב חסדא, דרב הונא סבר כשבאין לחלוק, נוטל שמעון שני שלישי החצר וראובן שליש אחד לפי הפתחים, לפי שכיון שבנה שמעון שני בתים נמצא שהחזיק בשני שלישים, וראובן שלא בנה אלא בית אחד לא החזיק אלא בשליש אחד. ורב חסדא סבר נותן לכל פתח ופתח ארבע אמות והשאר חולקין בשוה. אבל חצירות שבמדינות שהן בין שני שותפין, ויש לכל אחד מהן בה חלק ידוע, כשבאין לחלוק, הדבר ידוע שאין כל אחד ואחד מהן נוטל אלא כפי מה שהביא ראיה שיש לו בה בין הרבה בין מועט. הילכך אם מגיע לכל אחד מהן בחלקו מחצר זו בית שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות ולפניו אויר שיש בו ארבע אמות על שמונה, שנמצא שיש בה דין חלוקה, כופין זה את זה לחלוק, בין מגיע לו בזה האויר פתחים הרבה בין שאין מגיע לו אלא פתח אחד. אבל אם אין מגיע לו בחלקו זה השיעור, יש לו לעכב על חבירו שלא לחלוק וחוזר עמו לדינא דגוד או אגוד. ואם היא טרקלין שקורין לו בלשון ערבי קצר כביר [=ארמון גדול], שאם יחלק לא ישאר שמו עליו, יכול חבירו לעכב עליו שלא לחלוק, אלא מעלין אותו בדמים דהיינו דינא דגוד או אגוד, כדתנן זה הכלל כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין, ואם לאו מעלין אותו בדמים: אמר אמימר האי חפירא דסופלי יש לה ארבע אמות לכל רוח ורוח. פי׳ קסבר אמימר דהאי חפירא דסופלי כבית היא חשובה וזכיא בד׳ אמות קרקע כנגד פתחה, וכיון דאית לה ארבעה פתחים מארבע צדדיה זכיא בארבע אמות מכל צד וצד, ולא מצי חבריה למימר ליה האי לאו בית הוא ולא זכיא בארבע אמות. פי׳ חפירא דסופלי. מקום שמעבדין בו את העורות:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
והאי חצר דאיפליגו בה רב הונא ורב חסדא, בחצר שהיא כעין חצירות של כפרים עסיקינן, דכל אחד מהן מכיר את ביתו ואין לו לאחד מהן חלק ידוע במילוס החצר, כגון שבא ראובן ובנה בקרקע עולם בית אחד, ובא שמעון ובנה כנגדו שני בתים, ואחר כך הסכימו שניהן והקיפו על בתים אלו. ובזה הוא שנחלקו רב הונא ורב חסדא, דרב הונא סבר כשבאין לחלוק, נוטל שמעון שני שלישי החצר וראובן שליש אחד לפי הפתחים, לפי שכיון שבנה שמעון שני בתים נמצא שהחזיק בשני שלישים, וראובן שלא בנה אלא בית אחד לא החזיק אלא בשליש אחד. ורב חסדא סבר נותן לכל פתח ופתח ארבע אמות והשאר חולקין בשוה. אבל חצירות שבמדינות שהן בין שני שותפין, ויש לכל אחד מהן בה חלק ידוע, כשבאין לחלוק, הדבר ידוע שאין כל אחד ואחד מהן נוטל אלא כפי מה שהביא ראיה שיש לו בה בין הרבה בין מועט. הילכך אם מגיע לכל אחד מהן בחלקו מחצר זו בית שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות ולפניו אויר שיש בו ארבע אמות על שמונה, שנמצא שיש בה דין חלוקה, כופין זה את זה לחלוק, בין מגיע לו בזה האויר פתחים הרבה בין שאין מגיע לו אלא פתח אחד. אבל אם אין מגיע לו בחלקו זה השיעור, יש לו לעכב על חבירו שלא לחלוק וחוזר עמו לדינא דגוד או אגוד. ואם היא טרקלין שקורין לו בלשון ערבי קצר כביר [=ארמון גדול], שאם יחלק לא ישאר שמו עליו, יכול חבירו לעכב עליו שלא לחלוק, אלא מעלין אותו בדמים דהיינו דינא דגוד או אגוד, כדתנן זה הכלל כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין, ואם לאו מעלין אותו בדמים: אמר אמימר האי חפירא דסופלי יש לה ארבע אמות לכל רוח ורוח. פי׳ קסבר אמימר דהאי חפירא דסופלי כבית היא חשובה וזכיא בד׳ אמות קרקע כנגד פתחה, וכיון דאית לה ארבעה פתחים מארבע צדדיה זכיא בארבע אמות מכל צד וצד, ולא מצי חבריה למימר ליה האי לאו בית הוא ולא זכיא בארבע אמות. פי׳ חפירא דסופלי. מקום שמעבדין בו את העורות:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush