גמרא
פירוש
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִלְמַעְלָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מִלְּמַטָּה אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בגמ׳ - ע״כ לא קאמר ר׳ יוסי אלא בסוכה דמצות עשה אבל שבת דאיסור סקילה לא. יתכןא שהגמרא מבחינה בין סוכה לשבת בהתאם להגדרת דין המחיצות בשתיהן. שכבר ביארנו הרבה פעמים, בשבת חלות המחיצות להקיף מקום רשות היחיד בפנים המחיצות, ואילו בסוכה אין המחיצות חלות להקיף המקום, אלא חלות כחפצא של מחיצות המכשירות את הסכך. בשבת לפי״ז, פסולה מחיצה תלויה ברשות היחיד כי בקיעת גדיים לתוך המקום מתחת למחיצה מבטלת את היקף מקומו של רה״י. בסוכה לעומת זאת אין בקיעת גדיים חסרון במחיצות, שהרי סוכ״ס המחיצה התלויה למעלה קיימת להכשיר את הסכך. ובכך יבוארו דברי התוס׳ בשבת (קא.) ד״ה וזרק בשיטת ר׳ יוסי ברבי יהודה שבנעץ קנה ברה״ר ובראשו טרסקל שהזורק ונח על גביו חייב מפני שהטרסקל נחשב רה״י. וכתבו התוס׳, שרק על גבי הטרסקל חל דין רה״י אבל לא למטה. והסבר הדברים כנ״ל, שבקיעת גדיים מפקיעה את היקף מקומו של רה״י ולא עצם חלות המחיצה. ולפיכך למטה מקום הקרקע אינו רה״י שהרי בוקעים בו גדיים, ועכ״ז מתהוה חלות מחיצה כדי ליצור דין רה״י למעלה על גבי הטרסקל. והנה בשבת (שם) בענין גוד אחית מחיצתא איתא בסוגיא בזה״ל - ביצאתה דמישן אין מטלטלין בהן כו׳ מתקיף לה רב נחמן ולימא גוד אחית מחיצתא מי לא תניא ר׳ יוסי בר״י אומר נעץ קנה ברה״ר ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו חייב אלמא אמרינן גוד אחית כו׳ מתקיף לה רב יוסף ולא שמיעא לכו להא כו׳ וחכמים פוטרים אמר ליה אביי כו׳ והתניא עמוד ברה״ר גבוה עשרה ורחב ד׳ ואין בעיקרו ד׳ כו׳ חייב אלמא אמרינן גוד אחית מחיצתא הכא נמי גוד אחית מחיצתא מידי איריא התם הויא ליה מחיצה שהגדיים בוקעין בה הכא הוה ליה מחיצה שאין הגדיים בוקעים בה א״ל רב אחא כו׳ גבי ספינה נמי הא איכא בקיעת דגים א״ל בקיעת דגים לא שמיה בקיעה ומנא תימרא דבעא מיניה דרבי טבלא כו׳ מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה א״ל אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים קל הוא שהקילו חכמים במים ואמאי הא איכא בקיעת דגים אלא ש״מ בקיעת דגים לא שמה בקיעה, עכ״ל הגמרא. יש להעיר שבכל הדיון שבסוגיא לא הזכירו כלל את המחלוקת בין ר׳ יוסי ורבנן במחיצה תלויה בסוכה. תו עלינו להבין למה בסוגיא שלפנינו במס׳ סוכה משתמשת הגמרא במונח מחיצה תלויה ושם בסוגיא במס׳ שבת מדברת על גוד אחית ורק לבסוף נזכר היסוד של מחיצה תלויה? לפיכך נ״ל שמהסוגיות במס׳ שבת ובמס׳ סוכה עולה שדין של גוד אחית ודין של מחיצה תלויה הם שני דינים. הדין של גוד אחית קובע שממשיכים ע״פ דין את קצה המחיצה שבאויר מלמעלה עד לקרקע. ואילו הדין של מחיצה תלויה קובע שהמחיצה התלויה באויר מועילה כמות שהיא, בלי להמשיכה ולהאריכה למטה. ומסתבר שבסוכה בלבד ניתן לומר שתועיל מחיצה תלויה כי בסוכה אין צורך למחיצה המקפת מקום אלא לחפצא של מחיצה כדי להכשיר את הסכך, ומחיצה התלויה באויר לדעת ר׳ יוסי שמה חפצא של מחיצה לגבי סוכה. בשבת לעומת זאת, רק היקף המקום ע״י מחיצה גורם חלות רה״י ובכן דין מחיצה תלויה אינו מועילה אך אנו זקוקים לדין של גוד אחית כדי להמשיך את קצה המחיצה התלויה מלמעלה למטה עד לקרקע שתקיף רשות היחיד. בהתאם לכך לא הזכירה הסוגיא בשבת את דינו של ר׳ יוסי במחיצה תלויה שהרי דינו אינו שייך לרשויות השבת כלל. בדין מחיצת המים הנזכר בסוגיא שלפנינו והשוואתה למחיצה התלויה בסוכה של ר׳ יוסי, נ״ל, שאין מחיצת המים פועלת מחמת הדין של גוד אחית מחיצתא, אלא מדין מתיר של מחיצה תלויה בעצמה. וזוהי הקולא במחיצת המים מדרבנן שאף שהמחיצה אינה חלה להקיף מקום מ״מ יש דין היתר מחיצה בתורת חפצא של מחיצה תלויה. עקב זה מובנת נמי דחיית הסוגיא במס׳ סוכה, כי יתכן שיש היתר של מחיצה תלויה רק במים מדרבנן ולא בסוכה מדאורייתא, או י״ל להיפך שרק בסוכה דאינה זקוקה להיקף מקום מועילה מחיצה תלויה ולא בשבת הזקוקה להיקף מקום. ולפי זה נ״ל שהגדרת הדין של מחיצת המים היא עצם האיבעיא של ר׳ טבלא בסוגיא דשבת. ר׳ טבלא בעי - מהו שתתיר מחיצה תלויה בחורבה, כלומר, לדעתו מחיצת המים חלה כמתיר מיוחד לעצמו בלי גוד אחית, ומהראוי שתועיל גם בכל כרמלית דרבנן ולא רק במים. ודחה רב דקולא הוא דוקא במים, ומסביר אביי שמחיצת המים מועילה מדין גוד אחית - שמאריכים את קצה המחיצה למטה לתוך המים. ורק במים חל דין גוד אחית לאביי מדרבנן מפני שבקיעת דגים לא שמיה בקיעה. כל זה לאביי, אבל לפי ההו״א שבסוגיא שלפנינו בסוכה חלה מחיצת המים כמתיר מיוחד ולא כמחיצה של גוד אחית. ואמנם רבנן סוברים שלא כר׳ יוסי, וכן העלו פוסקים, שמחיצה תלויה פסולה בסוכה. ועלינו להתבונן אם טעמם משום דלא אמרינן גוד אחית בכל התורה כולה, הרי יש לחלק בין שבת לסוכה. בשבת הופקעה גוד אחית מפני בקיעת גדיים או בקיעת דגים, אולם בסוכה אמאי לא תועיל מחיצה תלויה גם בלי דין גוד אחית - כמחיצה הסמוכה לסכך. הלא בסוכה חלות המחיצות עבור הסכך ולא עבור המקום, ולכאורה בקיעה מפקיעה דוקא חלות היקף המחיצות למקום, ולא החלות לסכך, וצ״ע. שם. תוס׳ ד״ה פירסו. אליבא דרש״י מותר להעמיד מחיצה בשבת ובכל אופן אינו אסור מדין אהל. וצ״ב, מאחר שבבונה בית בשבת אין הבדל בין בניית הדופן או הגג דשניהם אסורים, למה לרש״י מותר להעמיד מחיצה. וצ״ל, שרש״י מחלק בין אב - מלאכת הבונה, לתולדה - עשיית האהל. במלאכת הבונה, הגברא יוצר דבר חדש ואין הבדל בין בניית הכתלים לבניית הגג. לעומת זה בעשיית אהל, אין הגברא יוצר דבר חדש אלא שלוקח משהו הקיים מכבר ומאהיל בו, ובכן רק הגג נחשב מאהיל ולא המחיצה. אך אינו מבורר אם סברת רש״י נוהגת דוקא באהל ארעי או אפילו גם באהל קבע, וצ״ע. בנוגע לקושית התוס׳ על רש״י מעשיית דופן השלישית בסוכה האסורה בשבת, יש לתרץ שמכיון שהדופן מכשרת את הסוכה שונה היא משאר מחיצות ומצטרפת ע״פ דין לאהל הסוכה, ולפיכך אסור להעמידה בשבת.ב ובביאור שיטת ר״ת האוסר להעמיד מחיצה המתירה בשבת, יש להשוותה לשיטת המהר״ם המובאה ברמ״א (או״ח ריש סי׳ שט״ו) האוסר להעמיד מחיצה בשבת לפני ס״ת בשעת תשמיש המטה, אבל מתיר העמדת מחיצה בין אנשים ונשים בעת הדרשה. שיטה זו סוברת שדוקא מחיצה המחלקת מקומות אסור להעמידה בשבת אבל מותר להעמיד שאר מחיצות. כשס״ת מונח בבית יש איסור לשמש מיטתו, והמחיצה מחלקת המקום לשני בתים, אבל המחיצה בין אנשים ונשים אינה מחלקת מקומות, שאינה אלא לצניעות ולמנוע תערובת. אם ר״ת אינו מסכים לשיטת המהר״ם והרמ״א ניתן לפרש שמותר להעמיד שאר מחיצות שאינן מתירות כלל מפני שנחשבות לתוספות אהל בעלמא מפני שאינן גורמות שום היתר, ולפיכך מותר להעמידן. שם. תוס׳ ד״ה מהו וכו׳ ושמא ס״ד לחלק בין שתי לערב עכ״ל. בביאור הס״ד נראה לומר שבהרבה קנים פשיטא שאומרים תרי לבוד, מפני שבעצם יש רק לבוד אחד, ר״ל, בכוון אחד. אך בלמעלה ולמטה הואיל ודין גוד אחית ודין גוד אסיק שני דינים שונים הם בכל התורה כולה והוו שני כוונים שונים, הו״א דלא אמרינן תרי לבוד. א״נ, בהשלמת שעורין הו״א דלא אמרינן תרי לבוד, וזה בגובה עשרה שהוא שעור בגוף המחיצה כנ״ל בשעורים (ב.), אולם בקנים מועיל הלבוד מדין סתימת המקום, שי״ל שאין ז׳ טפחים שעור בגוף המחיצה אלא במקום דירת הסוכה, ולפיכך אמרינן בהם תרי לבוד (עיין בשעורים ז.)ג. שם. תוס׳ ד״ה בפחות וכו׳. בנוגע לדברי תוס׳ אלה, הסברנו לעיל בשעורים (ז.) דכוונתם לומר שיש צורך בצורת מחיצה בסוכה, ולפיכך, מחיצה של שתי בלא ערב פסולה בסוכה לכ״ע. ויש להקשות, א״כ איך מועילה מחיצה של פי תקרה יורד וסותם. וי״ל, דשאני לבוד מפי תקרה. לבוד מועיל מדין סתימת המחיצה, ובשתי בלא ערב חסרה צורת מחיצה סתומה. פי תקרה לעומת זאת מועיל דוקא מדין מחיצה שאינה נראית וניכרת. צורת מחיצה אינה מעכבת בה. ובעיקר תירוצם של התוס׳ צ״ל שקנים פחות פחות מג׳ טפחים מועילים רק עבור עומד מרובה על הפרוץ, ודוקא ביחד עם פס ד׳ המועיל לשעור של ז׳ טפחים ולצורת מחיצה.רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
הערות
א ואע״פ שאין הלשון של הגמרא מורה כפירוש זה.
ב עי׳ בערוך השלחן.
ג עיין בפני יהושע ובערוך לנר.
הערות
Gemara
Peirush