גמרא
פירוש
לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כְּעֶלְיוֹן.
אוְאִם נִישֵּׂאת לְכֹהֵן אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה בוְאִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מוּמָתִין עַל יָדָהּ וְהִיא פְּטוּרָה גוְאִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַפְּסוּלִין פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.
קָתָנֵי בִּיאָה וְקָתָנֵי נִישֵּׂאת הָכִי קָאָמַר אִי הָנֵי נִשּׂוּאִין דְּכֹהֵן נִינְהוּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה.
תָּא שְׁמַע וּכְבָר שָׁלַח יוֹחָנָן בֶּן בַּג בַּג אֵצֶל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה לִנְצִיבִין שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה שָׁלַח לוֹ וְאַתָּה אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן מוּחְזְקַנִי בְּךָ שֶׁאַתָּה בָּקִי בְּחַדְרֵי תוֹרָה לִדְרוֹשׁ בְּקַל וָחוֹמֶר אִי אַתָּה יוֹדֵעַ.
וּמָה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית שֶׁאֵין בִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה דכַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה זוֹ שֶׁבִּיאָתָהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה אֵינוֹ דִּין שֶׁכַּסְפָּהּ מַאֲכִילָתָהּ בִּתְרוּמָה אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים האֵין אֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה.
הֵיכִי דָמֵי אִי בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה בְּתַרְוַיְיהוּ מֵיכָל אָכְלָה.
וְאֶלָּא בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה הָכָא תַּרְתֵּי וְהָכָא חֲדָא אֶלָּא לָאו בְּבִיאָה שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁלֹּא עַל יְדֵי חוּפָּה.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא נִשּׂוּאִין עוֹשָׂה מִשּׁוּם הָכִי פְּשִׁיטָא לֵיהּ דַּאֲלִימָא לַהּ בִּיאָה מִכֶּסֶף אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ קִדּוּשִׁין עוֹשָׂה מַאי שְׁנָא הָכָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ וּמַאי שְׁנָא הָכָא דִּמְסַפְּקָא לֵיהּ.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ בְּבִיאָה שֶׁעַל יְדֵי חוּפָּה וְכֶסֶף שֶׁלֹּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גמ׳. ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה כספה מאכילתה בתרומה, זו שביאתה מאכילתה בתרומה אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה. רהיטת הברייתא משמע דנחלקו יוחנן בן בג בג ורבי יהודה בן בתירא אם בת ישראל מאורסת לכהן אוכלת בתרומה מדאורייתא או לא. וזה גם הנחת הגמ׳ עד דברי רבינא לקמן דביאר את הברייאת באופן אחר דגם יוחנן בן בג בג מודה דארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה מדאורייתא ורק נחלקו התנאים בדין דרבנן. וא״כ לפי השיטות דחולקות על רבינא, יש צורך לברר יסוד מחלוקת התנאים האם בת ישראל לכהן אוכלת בתרומה מדאורייתא מאירוסין או מנישואין. ונראה לבאר, דהנה עבד כהן אוכל בתרומה משום דהוי קנין כספו של הכהן. ויש להסתפק באשת כהן אם היא כמו שפחה ואוכלת בתרומה מכיון דיש לבעלה הכהן קנין בה, או״ד היא אוכלת מפאת דין חדש של אשת כהן דתלוי דינה באישות שלה לכהן. והדין החדש הזה נלמד מהפסוק ״כל טהור בביתך יאכלנו״ כדמבואר ברש״י (ד״ה זו שביאתה), ולפי״ז מסתבר דבעינן חלות בית הבעל וחלות שם שאר, דהיינו חלות נישואין כדי שתאכל בתרומה. וי״ל דבזה נחלקו התנאים. דאם הכהן מאכיל את אשתו בתרומה בגלל הקנין שיש לו בה, אזי מסתבר דהיא כבר אוכלת בחלות אירוסין המהווה חלות קנין בדומה לדין שפחה. ומאידך אם היא אוכלת מדין חדש של אישות, אזי ניתן לומר דבעינן חלות אישות גמורה של נישואין.א ובזה אפשר להבין ע״פ פשטות לשון הקו״ח. ״דמה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה״ פירושו דהיא אינה אוכלת בתרומה משום אישות, ״כספה מאכילתה בתרומה״ פירושו, דהיא אוכלת משום דהויא קנין כספו, אז קו״ח דאשת כהן ד״ביאתה מאכילתה בתרומה״, דהיינו דהיא אוכלת משום אישות, ״אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה״, כלומר, דגם היא תאכל מחמת הקנין. ונבאר הקו״ח ביותר פרטיות בהמשך. ונמצא דלפי רבי יהודה בן בתירא דדורש הקו״ח, אשת כהן נשואה אוכלת בתרומה מב׳ טעמים, א) משום דהויא קנין כספו דבעל כמו שפחה, וב) מדין חדש של אישות עם כהן.ב אבל יוחנן בן בג בג דוחה את הקו״ח כי הוא סובר דאשת כהן אינו אוכל בתרומה מדין קנין כספו אלא מדין חדש של אישות הכהן ולכן אין ללמוד משפחה דגם ארוסת כהן אוכלת בתרומה. גמ׳. היכי דמי אי בביאה שעל ידי חופה, וכסף שעל ידי חופה, בתרוייהו מיכל אכלה. רש״י פירש (ד״ה היכי דמי) וז״ל דיליף כסף מביאה אי נימא ביאה שלאחר חופה ויליף מיניה כסף שהכניסה אחר כך לחופה עכ״ל. לפי רש״י ״ביאה שעל ידי חופה״ הויא חופה בתחילה ואח״כ ביאה. ומשמע מזה דרש״י נקט דאפשר לעשות חופה לפני קידושין כצד אחד של ספיקת המשנה למלך (פרק י מהלכות אישות הל״ב). ונראה דספיקת המשנה למלך תלוי בגדר הדין דחופה.ג דאם ננקוט כמו שיטת הגר״ח זצ״ל דחופה אינו קנין אלא מעשה אישות דגורם לחלות הנישואין לחול מאליו, אזי מסתבר דאי אפשר לעשות מעשה כזה לפנויה. אלא, דבתחילה צריך לעשות מעשה קנין דאירוסין ואז יש משמעות למעשה אישות של חופה. אבל אם חופה הויא מעשה קנין בדומה לאירוסין שלא כהגר״ח זצ״ל, אזי יתכן דאפשר לעשות מעשה קנין דחופה לפני המעשה קנין דקידושין.ד גמ׳. ואלא בביאה שעל ידי חופה, וכסף שלא על ידי חופה, הכא תרתי והכא חדא, אלא לאו בביאה שלא על ידי חופה וכסף שלא על ידי חופה, אי אמרת בשלמא נשואין עושה משום הכי פשיטא ליה דאלימא לה ביאה מכסף, אלא אי אמרת קדושין עושה מאי שנא הכא דפשיטא ליה ומאי שנא הכא דמספקא ליה. כל השו״ט דראיית הגמ׳ קשה טובא. דהרי הגמ׳ סבורה דאם איירי בביאה שעל ידי חופה וכסף שלא ע״י חופה אזי אין קו״ח. דהרי א״א להוכיח מזה דאחרי ביאה וחופה דאשת כהן אוכלת בתרומה, דהיא גם אוכלת בכסף בלבד. והביאור בזה הוא דאחר חופה וביאה ביחד היא כבר נשואה, ואין ללמוד מזה דהיא גם אוכלת בכסף בלבד היכא דהויא רק ארוסה. ואם הגמ׳ נקטה דאין ללמוד מנשואה ע״י חופה לארוסה, אזי לא מובן איך הקו״ח קיים לפי המ״ד דביאה נישואין עושה. דהרי אע״פ דאיירי בביאה לבדה בלי חופה, עדיין יש להקשות היאך אפשר ללמוד מזה דביאה נישואין עושה מאכילה בתרומה, דגם כסף דרק אירוסין עושה מאכילה בתרומה. ואם אפשר ללמוד מביאה דעושה נישואין לכסף דאירוסין, אזי מדוע אי אפשר ללמוד מזה דהיא אוכלת בחופה וביאה ביחד, דהיא גם אוכלת ע״י כסף דאירוסין עושה. ובאמת, זה הוי שיטת רב נחמן בר יצחק בהמשך הסוגיא דאפשר ללמוד מזה דנשואה אוכלת בתרומה ע״י חופה וביאה, דגם ארוסה אוכלת בתרומה ע״י כסף לבדו. אבל בשלב הזה של הגמ׳ צ״ע מאי שנא ביאה לבדה לפי הצד דנישואין עושה, מחופה וביאה ביחד, דהרי שניהם ביחד גורמים לחלות נישואין, וצ״ב. ונראה לבאר דהשו״ט כאן מכריח הבנה חדשה בכל ספיקת הגמ׳ האם ביאה אירוסין עושה או נישואין עושה. דהרי בהלכות קנינים פשיטא דמעשה קנין אחד יכול לקנות שני חפצים. וא״כ גם כאן אם אירוסין ונישואין מהווים חלות קניינים, אזי מעשה ביאה אחת יכול לפעול שני הקניינים ביחד, דהיינו דביאה נישואין עושה. והצד לומר דביאה אירוסין עושה הוא דאין בנישואין מעשה קנין אלא דהוי מעשה אישות דמשלים את חלות האישות. וא״כ מובן דכדי לעשות מעשה אישות בעינן לפני כן שתהא קנויה לו, ולכן בעינן שהקידושין יחולו לפני הנישואין. וזה בדיוק כמו שביארנו לעיל (י: ד״ה היכי דמי), דספיקת המשנה למלך האם אפשר להקדים נישואין לאירוסין תלוי במחלקות בין הגר״ח זצ״ל לבין שאר השיטות האם נישואין הוי מעשה קנין או לא. כלומר, דאם נישואין הוי חלות דהשלמת האישות ולא מעשה קנין, אזי נישואין צריך להיות בדוקא לאחר דהיא כבר קנויה לו ע״י קנין האירוסין. ויוצא מכל זה דעצם ספיקת הגמ׳ האם ביאה אירוסין עושה או נישאוין עושה תלוי באם נישואין הוי מעשה קנין או מעשה של השלמת האישות. ועל פי זה שפיר מובן השו״ט דגמ׳ דידן. דהגמ׳ קובעת דאם ביאה אירוסין עושה אזי א״א ללמוד מהדין דביאה וחופה ביחד מאכילים אותה בתרומה דגם ארוסה אוכלת בתרומה. וההסבר הוא דלפי הצד דביאה אירוסין עושה, חלות הנישואין אינה שייכת לקנינים כלל וצ״ל דהטעם דנשואה אוכלת בתרומה הוא מפני החלות אישות גמורה דיש לה עם הכהן. וא״כ א״א ללמוד מזה דחלות אישות גמורה מאכלת בתרומה, דגם ארוסה דרק קנויה לו בלי חלות אישות גמורה אוכלת בתרומה. אבל לפי הצד דביאה נישואין עושה אזי שפיר אפשר ללמוד מנישואין לאירוסין. דהרי גדר הדבר דביאה מאכילה בתרומה הוא דלאחר חלות הנישואין היא קנויה לכהן לגמרי והיא אוכלת בתרומה מצד הקנין. ומכיון דידיעינן דאשת כהן אוכלת בתרומה מצד הקנין שיש לכהן בה, אזי אפשר ללמוד משפחה דגם אוכלת מדין קנין כספו דלא בעינן הקנין הגמור דנשואה אלא סגי בקנין דאירוסין דדומה לקנין דשפחה. ויוצא, דהיכולת ללמוד מנשואה לארוסה תלויה בגדר דין נישואין האם מהווה חלות קנין אישות או חלות אישות דממילא דבעצם הוי ספיקת הגמ׳ האם ביאה אירוסין עושה או נישואין עושה. ועל פי זה אפשר לחזור ולהבין את הקו״ח של רב הונא (ה.) דחופה קונה, וז״ל אמר רב הונא חופה קונה מקל וחומר, ומה כסף שאינו מאכיל בתרומה קונה, חופה שמאכלת בתרומה אינו דין שתקנה עכ״ל. רב הונא למד מזה דחופה מאכיל בתרומה, דחופה גם קונה לקידושין. והלימוד הזה מובן רק אם נישואין הוא מעשה קנין והטעם דנשואה אוכלת בתרומה הוי מדין הקנין דיש לכהן באשתו. ואזי שפיר אפשר ללמוד דכמו דחופה קונה להאכיל בתרומה, חופה אף יכולה לקנות קנין אירוסין. אבל לפי הגר״ח זצ״ל דחופה אינה מעשה קנין, אזי אין ביאור בקו״ח, כי מזה דחופה מאכילה בתרומה מדין חלות אישות דממילא בודאי א״א להוכיח דהיא קונה לאירוסין. גמ׳. אמר רב נחמן בר יצחק, לעולם אימא לך בביאה שעל ידי חופה, וכסף שלא ע״י חופה. רב נחמן בר יצחק דוחה הראיה דביאה נישואין עושה. והביאור בדבריו הוא דאפי׳ אם ביאה אירוסין עושה עדיין אפשר לומר דנישואין הויא חלות קנין, אלא דאי אפשר לעשות הקנין דאירוסין והקנין דנישואין ביחד. ומכיון דנשואה לאחר ביאה וחופה אוכלת בתרומה מדין קנין, אזי שפיר ניתן ללמוד דגם ארוסה ע״י כסף לבדו אוכלת בתרומה, דהרי לומדים משפחה כנענית דבעינן רק הקנין דדומה לאירוסין כדי לאכול תרומה, וכנ״ל. גמ׳. ובן בג בג, גבי שפחה כנענית לא שייר בקנינה הכא שייר בקנינה. רב נחמן בר יצחק מסביר דבן בג בג דוחה הקו״ח כי אי אפשר ללמוד משפחה כנענית לארוסה מכיון דבארוסה הקנין אינו נשלם. ונראה דהביאור בזה הוא, דאפי׳ אם נאמר דנשואה אוכלת בתרומה מדין קנין, ואזי לכאורה אפשר ללמוד בקו״ח משפחה כנענית דרק בעינן קנין דאירוסין להאכיל בתרומה, עדיין יש לדחות דאין להשוות הקנין דשפחה לקנין אירוסין. כי יתכן דגדר הקנין דמאכילה בתרומה הוי גמר הקנין. ולגבי שפחה, הקנין דיש לכהן בה סגי שהיא תהא מוגדרת כקנין כספו מכיון דהוי גמר הקנין. אבל באשה, אע״פ דמדריגת הקנין דיש לכהן בארוסה דומה למדריגת קנינו בשפחה, מכיון דהקנין באשתו אינו נשלם עד הנישואין ועדיין אינו קנין גמור, היא אינה אוכלת בתרומה. גמ׳. רבינא אמר מדאורייתא מיפשט פשיטא ליה דאכלה ומדרבנן הוא דשלח ליה. לפי רבינא כו״ע מודו דמדאורייתא ארוסה לכהן אוכלת בתרומה. וזה כמו שיטת עולא לעיל (ה.) דדבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. וכן פסק הרמב״ם (פרק ו מהלכות תרומות הל״א) וז״ל תרומה ותרומת מעשר נאכלת לכהנים בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקבות הם ועבדיהם הכנענים ובהמתן, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו׳ עכ״ל. והרי הרמב״ם השמיט הפסוק דכל טהור בביתך וכלל עבד ואשה תחת הגדר דקנין כספו כמו שיטת עולא ורבינא. גמ׳. והכי שלח ליה שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ולא חיישת לסימפון וכו׳ אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים ארוסה בת ישראל אינה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, משום דעולא. מבואר בגמ׳ דיש ב׳ טעמים שהחכמים גזרו דארוסה בת ישראל אסורה לאכול בתרומה, משום סימפון ומשום שמא ימזגנו לה כוס בבית אביה ותשקנו לאחיה. ונראה דגדר הדין דרבנן שונה לפי שני הטעמים. דאם טעם הגזירה הוא דחיישינן לסימפון אזי י״ל דאפי׳ מדרבנן הקנין דאירוסין הויא המתיר של אכילת תרומה אלא דחיישינן שמא הקנין יהיה מקח טעות ולכן המתיר תלוי ועומד. ומהרגע דאין עוד חשש למקח טעות אזי הקנין דאירוסין מתירה לאכול בתרומה. אבל אם הגזירה משום שמא תמזוג ותשקה, זה שייך כל זמן דהיא בבית אביה, כלומר כל עוד דהיא ארוסה. וא״כ חלות המתיר מדרבנן היא ההעברה מבית אביה לבית בעלה, דהיינו נישואין.רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן והרב יוסף צבי ברונשטיין
הערות
א ונראה לבאר כוונת רבינו זצ״ל דמדין קנין אינה אוכלת דדין קנין שפחה הוי קנין ממון משא״כ קנין אירוסין המהווה חלות קנין איסור ולא קנין ממון.
ב ויתכן דיש נ״מ בין ארוסה דאוכלת מדין קנין כספו לנשואה דאוכלת מדין כל טהור בביתך. דהרי הריטב״א (יבמות סז: ד״ה קנין כספו אמר רחמנא) נקט דשומרת יבם מאירוסין אינה אוכלת בתרומה אבל שומרת יבם מנישואין אוכלת בתרומה מדאורייתא מפאת אישות דמת. ויתכן דהביאור הוא כמו רבינו זצ״ל כאן, דארוסה אוכלת רק מדין קנין כספו דפקע כשמת, אבל נשואה אוכלת מדין אשת כהן וזה נשאר גם לאחר מיתה.
ג עיין בזה בשיעורים לעיל (ה. בענין חופה).
ד צ״ע כשעושין החופה לפני הקידושין מהו דין האשה אחרי החופה ולפני קנין הקידושין.
הערות
Gemara
Peirush