גמרא
פירוש
מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כּוּ׳.
לָא קַשְׁיָא הָא דִידֵיהּ הָא דְרַבֵּיהּ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
גמ׳. בכותל רעוע. במצניע בכותל רעוע המצניע חייב ובעל הכותל פטור. הקשו התוס׳ (ד״ה וחייב כו׳) וז״ל וא״ת כותל רעוע נמי איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שמא הצניעם שם כשהיתה בריא וי״ל דמ״מ ראוי המצניע להתחייב כיון שפשע כו׳ עכ״ל. ונראה בכוונתם שהקוצין והזכוכיות שבתוך הכותל הרעוע לפני שבעל סתרו הכותל הוויים חפצא של מזיק שעשה המצניע. אך בעל הכותל בסתירת הכותל הרעוע קירב את המזיק לניזק. לפיכך חייב המצניע כי הוא עשה את החפצא של המזיק ועליו מוטל החיוב יותר מעל בעל הכותל שרק קירב המזיק אל הניזק בלבד. אליבא דהתוס׳ דין המצניע כדין בעל בור המתגלגל (לעיל דף ו.) וכאסו״מ שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו לבתר דנייחו שהראשון שהניחן על הגג או ברה״ר חייב אע״פ שהרוח או רגלי בני רה״ר קירבם אל הניזק. הראשון ששם הבור המתגלגל לכתחילה ברה״ר או שהניח האסו״מ על ראש הגג עשאם למזיק בהנחה הראשונה ואח״כ התקרב המזיק אל הניזק ע״י כח אחר, ובכן לבתר דנחו והזיקו הראשון חייב ולא האחרים שגלגלו את הבור ברגליהם, כי מי שעשה את המזיק לכתחילה עליו החיוב יותר ממי שקירב המזיק אל הניזק.א ברם בנמוקי יוסף אחר שהביא את תשובת התוס׳ בשם הרא״ש כתב בשם הרמ״ה תשובה אחרת וז״ל דלא אמרי׳ מיגו דהוי פושע לגבי זמן בריאות להוי פושע נמי לגבי זמן רעיעות עכ״ל. ודבריו טעונים ביאור. ונראה שר״ל שהבעלים שהפילו את הכותל הפילוהו ברשות מפני שהיה רעוע ולפיכך המצניע חייב יותר שהרי הניח הקוצין והזכוכיות בכותל הרעוע בלי רשות והבעלים הפילו את הכותל ברשות וכשא׳ עשה שלא ברשות והשני ברשות זה שעשה המזיק שלא ברשות חייב יותר. נ״מ אם יבא אחר ויפיל את הכותל שלדעת הרמ״ה יהיה חייב כי הפיל את הכותל בלי רשות שלא כבעלים שיש להם רשות להפילו. וכן מפורש בנ״י בשם הרמ״ה וז״ל ואי סתריה אינש מעלמא שלא ברשות ל״ש רעוע ול״ש בריא הסותר חייב והמצניע פטור, ואע״ג דברעוע המצניע חייב דפושע הוא מ״מ השתא הסותר חייב דלא גרע מכורה אחר כורה דאחרון חייב עכ״ל. אולם לשיטת התוס׳ והרא״ש אפילו יפיל אדם אחר את הכותל הרעוע, המצניע יהיה חייב והאחר יהיה פטור שכן המצניע עשה את החפצא להיות מזיק והסותר רק קירב המזיק אל הניזק ומי שעשה את המזיק חייב יותר. וצ״ע אליבא דהרמ״ה מהי הנ״מ בין המצניע בכותל רעוע לבין המניח אסו״מ בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו בתר דנחו או בין בור המתגלגל, שהראשון נחשב למי שעשה את המזיק מעיקרא וחייב והאחרון פטור, מהמצניע בכותל רעוע שהמפיל חייב ורק בעל הכותל שהפיל פטור משום שיש לו רשות. ונ״ל שהרמ״ה סובר כי בשלמא באסו״מ ניתן לומר שאף על הגג חל עליהם השם של מזיק שהרי הם עומדים ליפול ולהזיק משום כח הרוח וכח הרוח אינו אלא היכי תמצי כדי לקרב המזיק אל הניזק. ואילו בכותל רעוע הכותל נפלה ע״י מעשה אדם שהפילה ואת הקוץ שבתוכה לרה״ר והגברא שהפילה עשה את הקוץ לחפצא של מזיק ברה״ר. אין המצניע לבדו חשוב לעושה חפצא של המזיק בשעת הצנעת הקוץ בכותל. אף זה שהפיל את הכותל חשוב למי שעשה את המזיק, לפיכך דינו כדין הכורה אחר הכורה שהאחרון חייב.ב והנה רבינא השווה המכסה בורו בדליו של חבירו למצניע קוצותיו בכותל רעוע של חבירו. ונראה שגם דין המכסה בורו בדליו של חבירו מתפרש בשני אופנים: א) י״ל שלבעל הדלי יש רשות לקחת את דליו ולכן פטור כשלקחו ובעל הבור חייב; ב) א״נ מאחר שהדלי עומד כל רגע להלקח ע״י בעליו נחשב הבור למגולה וכאילו אינו מכוסה כלל. ונ״מ לאדם אחר שלקח את הדלי, שלפי הטעם הראשון בדין הוא שהאחר יהיה חייב מאחר שאין לו רשות לקחת את הדלי. ואילו אליבא דהטעם השני אפילו אחר יהיה פטור כי הבור אינו נחשב למכוסה ובכן האחר לא גלהו כלל. ובשיטה מקובצת כתב בשם המאירי וז״ל וה״ה נטל אחר הדלי ולא בעליו שחייב בעל הבור שהרי מ״מ פשע בכסויו עכ״ל, כלומר שהדלי אינו נחשב לכסוי כלל ולכן האחר פטור. ונראה שדין זה תלוי במחלוקת הנ״ל בין התוס׳ להרמ״ה בדין כותל רעוע. אליבא דהתוס׳ שאפילו יבוא אחר ויסתור את הכותל הרעוע, בכל זאת המצניע חייב, ה״ה בנוגע לנוטל הדלי מהבור שאפילו יטלנו אחר ג״כ יהיה פטור. הצד השוה שבהן שאין כאן שמירה כלל - הקוץ אינו שמור בכותל ונחשב לחפצא של מזיק בתוך הכותל, ולפי׳ הסותר את הכותל פטור כי רק קירב את המזיק אל הניזק כנ״ל. ה״ה לבור המכוסה בדליו של חבירו שאינו נחשב למכוסה ושמור כלל ואין בנטילת הדלי מעשה פתיחת הבור כי כבר נחשב לבור מגולה. מאידך אליבא דהרמ״ה יש חלות שמירה בתוך הכותל אלא שבעל הכותל פטור מפני שסתרו ברשות. ואילו אחר שסתר את הכותל הוא חייב ולא המצניע. ה״ה בבור ודליו של חבירו שלבעל הדלי בלבד יש רשות ליטלו ורק הוא פטור אם נטלו מהבור. ואילו לגבי אדם אחר הבור שמור ואין לו רשות ליטול את הדלי, ואם האחר יטול את הדלי בלי רשות הריהו חייב ולא בעל הבור. גמ׳. הוה ליה לאודועיה קמ״ל. לשיטת הרמ״ה שהפטור כאן מיוסד ברשות ליטול את דליו מוסבר הס״ד דהוה ליה לאודועיה, שאם אינו מודיעו אין לו רשות ליטול את דליו, וצ״ל חייב. גמ׳. ר׳ יהודה. מסקנת הגמרא שלדעת ר׳ יהודה רשות בי״ד שע״מ כן הנחיל יהושע את הארץ פוטרת את המזיק. ביאור התקנה שהוצאת זבלים לרה״ר אינה חשובה עשיית תקלה ברה״ר כי התקנה הפקיעה את עצם השם של תקלה מהזבלים והוא כמו בור ברשותו שאינו מזיק כלל. ויתכן שרשות ב״ד פוטרת רק בבור שחל בו חיוב מיוחד של תקלה וכשיש רשות ב״ד אומרים שמאחר שכל הולכי רה״ר יודעים על הזבל שברה״ר, משום כך אינו תקלה להם, ועליהם ליזהר שלא יפלו ולא יוזקו. ואילו בשאר המזיקים, כגון בשור ואש המזיקים בקום ועשה, אין רשות ב״ד פוטרת מחיובי נזק ואף לא מהאיסור להזיק - מהלאו של ״ולא תשים דמים בביתך״ המחייב בתשלומין. ברם במס׳ ב״מ (קיח ב) מבואר וז״ל אמר אביי ר׳ יהודה ורשב״ג ור״ש כולהו סבירא להו כל מקום שנתנו לו חכמים רשות והזיק פטור, ר׳ יהודה הא דאמרן כו׳ ר״ש דתנן היה מעמידו בעלייה צריך שיהא תחתיו מעזיבה ג׳ טפחים ר״ש אומר לא אמרו כל השיעורים הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם עכ״ל. ולכאורה מוכח שרשות ב״ד פוטרת בכל המזיקים בין בבור בין באש, שהרי ר״ש משתעי באש. אכן נראה שאין מכאן ראייה שהרי ר״ש (שם בב״מ) מדבר אודות הרחקת נזקין בהלכות שכנים המחייבת את השכן להרחיק ולהפריד את התנור שבעלייה משכנו הדר מתחתיו. חיוב הרחקת נזקין הוא דין מיוחד בהלכות שכנים שאינו כלול בדיני מזיקים דעלמא, שהרי בעל העלייה מעמיד את התנור בתוך שלו, ובכל זאת החכמים חייבוהו להרחיקו משכנו. ובכן במקום שקיים חובת ב״ד להרחיק ג׳ טפחים אין עליו חיוב להרחיק יותר. גם פטור מלשלם דדינא דהלכות שכנים המתיר לו להעמיד את התנור בתוך שלו פוטרו ומטיל על השכן השני הדר מתחתיו לשמור את עצמו ואת נכסיו שלא יוזקו, ואין בכך איסור של ״ולא תשים דמים בביתך״ כלל. אך לפי הה״א של הגמ׳ שר׳ יהודה פוטר מתשלומים רק במקום שיש רשות מצוה נראה שרשות של מצוה לבדה מפקיעה את האיסור ד״ולא תשים דמים בביתך״ והשם של מזיק מהחפצא, ולפיכך אם יזיק כשיש לו רשות מצוה פטור מלשלם. אולם רשות ב״ד שאינה משום מצוה מרשה לו להשתמש ברה״ר עבור הזבלים אך מ״מ עליו ליזהר שזבליו לא יזיקו כי נחשבים לחפצא של מזיק והאיסור של שמירת נזקין ״ולא תשים דמים בביתך״ בתקפו עומד. תוס׳ ד״ה אפילו. ז״ל ושמא אין הענינים שוין עכ״ל. יתכן שההבדל הוא שכאן בעל הזבל הוציא את זבלו לרה״ר, עליו ילכו בני אדם ועלול הזבל להזיקם. לכן על בעל הזבל לשמור שהזבל לא יזיק את בני רה״ר, ואין החוב מוטל על הניזקים שלא יוזקו שהרי קשה מאד לבני רה״ר ההולכים על הזבל ליזהר שלא יוחלקו בו ולא יוזקו.ג שונה הוא מי שמתקן את מלאכתו ברה״ר ל׳ יום שאינו רוצה שידרכו בני רה״ר על אבניו אלא אדרבא רצונו שיתרחקו מאבניו וילכו מסביבם. ובכן קל יותר לבי״ד לחייב את בני רה״ר ליזהר שלא יוזקו באבנים, וככה חייבם בי״ד. רש״י ד״ה כל המקלקלין. ז״ל לישנא אחרינא כל המקלקלין ואפי׳ עושין ברשות עכ״ל. לפי״ז רשב״ג סובר שכל הקודם בהן זוכה אפילו באלו המזיקים שהוציא אותם ברשות. ולת״ק דין כל הקודם בהן זוכה חל רק באלו שהוציא אותם שלא ברשות. ונראה שלת״ק יש קנס דוקא באלו משום שהשתמשו ברה״ר בלי רשות וע״ז קנסו אותם. מאידך אליבא דרשב״ג קנסו אותם משום איסור המזיק ד״ולא תשים דמים בביתך״, ומאחר שעברו באיסור מזיק חל הקנס דכל הקודם בהן זוכה.רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
הערות
א עיין ברא״ש ובנ״י בשם הרא״ש.
ב עיין לקמן (דף נא. בתוס׳ ד״ה האחרון ובשט״מ) דפליגי הראשונים אם א׳ חפר בור ח׳ טפחים והאחרון עשהו לבור ט׳ האם האחרון לבדו חייב או דשניהם חייבם. ולכאורה הרמ״ה סובר כאותם הראשונים שנוקטים שהאחרון לבדו חייב. ולפיכך המפיל את הכותל לבדו חייב. ויש לחלק שהרי המפיל גם קירב את המזיק אל הניזק נוסף לעשיית המזיק ולפיכך כאן הוא לבדו חייב.
ג עי׳ בסמ״ע חו״מ סי׳ תי״ד אות ו׳.
הערות
Gemara
Peirush