גמרא
פירוש
זָר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל אֵינוֹ דִּין שֶׁאִם עָבַד חִילֵּל.
מָה לְבַעַל מוּם שֶׁכֵּן עָשָׂה בּוֹ קָרֵב כְּמַקְרִיב.
טָמֵא יוֹכִיחַ מָה לְטָמֵא שֶׁכֵּן מְטַמֵּא.
בַּעַל מוּם יוֹכִיחַ וְחָזַר הַדִּין לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁמּוּזְהָרִין וְאִם עָבְדוּ חִילְּלוּ אַף אֲנִי אָבִיא זָר שֶׁהוּא מוּזְהָר וְאִם עָבַד חִילֵּל.
מְנָלַן דְּמוּזְהָר אִי מִוְּיִנָּזְרוּ חִילּוּל בְּגוּפֵיהּ כְּתִיב בֵּיהּ אֶלָּא {במדבר י״ח:ד׳} מִוְּזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם.
אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן לֹא הוּתְּרוּ בְּבָמָה.
לָא תֵּימָא טָמֵא יוֹכִיחַ אֶלָּא אֵימָא אוֹנֵן יוֹכִיחַ מָה לְאוֹנֵן שֶׁכֵּן אָסוּר בַּמַּעֲשֵׂר [בַּעַל מוּם] יוֹכִיחַ.
וְחָזַר הַדִּין לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁמּוּזְהָרִין כּוּ׳.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
זר שאינו אוכל – בקדשי קדשים.
שכן עשה בו קרב כמקריב – המום פוסל בקרבן כדרך שפוסל בכהן.
טמא יוכיח – שלא עשה בו קרב כמקריב שאין בהמה מקבלת טומאה מחיים כשם שהכהן טמא מחיים וכתיב וינזרו ולא יחללו אלמא טמא שעבד חילל.
שמוזהרין – שלא לעבוד טמא מוינזרו בעל מום מולא יגש.
היכא מוזהר – זר. אי נימא מוינזרו – דרשת ליה להאי קרא בני ישראל להזהיר זרים כדאמר לעיל.
חילול בגופיה כתיב – וק״ו למה לך. ה״ג: מה להצד כו׳ שכן לא הותרה בבמה – בבמת יחיד (בבמה) בשעת היתר הבמות דתנן בפ׳ בתרא (לקמן קיג.) הזמן והנותר והטמא שוין בזה ובזה ובברייתא תניא עלה דברים ששוותה במה קטנה לבמה גדולה דם מתיר ומפגל ומומין תאמר בזר שכשר בבמה כדתנן התם אלו דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה וקתני התם כיהון ובגדי שרת וקראי נמי מוכחי בגדעון ומנוח ושמואל שהקריבו בבמה. אונן – ילפינן לקמן מקראי אם עבד חילל.
שכן אסור במעשר – דכתיב לא אכלתי באוני (דברים כו). אונן מוזהר שלא יעבוד – דכתיב בכהן גדול ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל. דלמא שרי בבמה – דגבי אונן כתיב ומן המקדש. יושב אם עבד חילל – לקמן ילפינן לה בפירקין (זבחים כג:). שכן פסול לעדות – דאמרי׳ במס׳ שבועות (דף ל.) ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר.
ומשני: מיושב תלמיד חכם – הכא מייתי לה דכשר לעדות כדאמרי׳ התם (שם) שבית דין חולקים לו כבוד ומושיבים אותו. [שם יושב] – מצינו שם יושב בעלמא שפסול לעדות משום שם יושב תאמר בשם זר שאינו נפסל לעדות משום שם זרות.
שם יושב לא פריך – הואיל וההוא יושב ת״ח דמייתי מיניה לק״ו כשר לעדות.
ומחד מהנך – אונן או טמא או בעל מום. ויושב דכשר בבמה מנא לן – דלא נפרך שכן לא הותרו בבמה דהא מדשבקיה רב משרשיא לקל וחומר דלעיל דאונן וטמא ובעל מום ונקט יושב משום הני פירכי שבקיה דלא משכחת היתר בבמה בהדיא לחד מינייהו הכא מנליה.
לעמוד לפני ה׳ – במקדש הוא דבעי׳ עמידה. אונן מנלן – דפסול כדקתני מתני׳.
ומן המקדש וגו׳ – לעיל מיניה כתיב לאביו ולאמו לא יטמא ובכהן גדול משתעי וסמיך ליה ומן המקדש וגו׳ כלומר אף ביום שמתו אביו ואמו אין צריך לצאת מן המקדש אלא עומד ומקריב ולא יחלל שאין הקדשים מתחללין בכך הא הדיוט שלא יצא ועבד חילל. הן הקריבו – הן היום הקריבו וגו׳ מתשובתו של אהרן אתה לומד מה אמר לו משה מדוע לא אכלתם כו׳ שמא בניך הקריבוה באנינות שהיו אוננים על נדב ואביהוא ופסלתיה ולכך נשרפה אמר לו אהרן וכי הן הקריבו והלא הדיוטות הן ופסולין לעבודה אני הקרבתי שאמרת לי ועשה את קרבן העם וגו׳ ואני כהן גדול ומקריב אונן מכלל דאי אינהו אקרוב דשפיר אשתרוף ולא היה משה אומר להם מדוע לא אכלתם. מי כתיב הא אחר כו׳ – דלמא אחר נמי לא חילל ובדידיה איצטריך ליה למישרייה דלא תימא מתוך חישובו וקדושתו יתירא הוא פסול אונן. קסבר מפני טומאה – שנגע בה נשרפה ולא הוזכר שם אנינות לענין הקרבה והן הקריבו ה״ק הן היום הלא עדיין יום הוא והיינו אסורין בקדשים לאכול עד הערב ומתוך כך אירע בה טואמה באונס ואיכא תנאי דפליגי לקמן (דף קא.) בהא חד אמר מפני טומאה נשרפה וחד אמר מפני אנינות נשרפה שלא היו יכולין לאוכלה אפילו לערב דקסבר אנינות לילה נמי אסור ואפילו נקבר המת ולפי שלא היו לה אוכלין נשרפה וכדר׳ יוחנן בן ברוקה דאמר בפסחים (דף פב.) גבי נטמאו בעלים של פסח אף זה ישרף מיד שאין לו אוכלין ואין טעון עבור צורה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
היכא מוזהר – זר. אי נימא מוינזרו – דרשת ליה להאי קרא בני ישראל להזהיר זרים כדאמר לעיל.
חילול בגופיה כתיב – וק״ו למה לך. ה״ג: מה להצד כו׳ שכן לא הותרה בבמה – בבמת יחיד (בבמה) בשעת היתר הבמות דתנן בפ׳ בתרא (לקמן קיג.) הזמן והנותר והטמא שוין בזה ובזה ובברייתא תניא עלה דברים ששוותה במה קטנה לבמה גדולה דם מתיר ומפגל ומומין תאמר בזר שכשר בבמה כדתנן התם אלו דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה וקתני התם כיהון ובגדי שרת וקראי נמי מוכחי בגדעון ומנוח ושמואל שהקריבו בבמה. אונן – ילפינן לקמן מקראי אם עבד חילל.
שכן אסור במעשר – דכתיב לא אכלתי באוני (דברים כו). אונן מוזהר שלא יעבוד – דכתיב בכהן גדול ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל. דלמא שרי בבמה – דגבי אונן כתיב ומן המקדש. יושב אם עבד חילל – לקמן ילפינן לה בפירקין (זבחים כג:). שכן פסול לעדות – דאמרי׳ במס׳ שבועות (דף ל.) ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר.
ומשני: מיושב תלמיד חכם – הכא מייתי לה דכשר לעדות כדאמרי׳ התם (שם) שבית דין חולקים לו כבוד ומושיבים אותו. [שם יושב] – מצינו שם יושב בעלמא שפסול לעדות משום שם יושב תאמר בשם זר שאינו נפסל לעדות משום שם זרות.
שם יושב לא פריך – הואיל וההוא יושב ת״ח דמייתי מיניה לק״ו כשר לעדות.
ומחד מהנך – אונן או טמא או בעל מום. ויושב דכשר בבמה מנא לן – דלא נפרך שכן לא הותרו בבמה דהא מדשבקיה רב משרשיא לקל וחומר דלעיל דאונן וטמא ובעל מום ונקט יושב משום הני פירכי שבקיה דלא משכחת היתר בבמה בהדיא לחד מינייהו הכא מנליה.
לעמוד לפני ה׳ – במקדש הוא דבעי׳ עמידה. אונן מנלן – דפסול כדקתני מתני׳.
ומן המקדש וגו׳ – לעיל מיניה כתיב לאביו ולאמו לא יטמא ובכהן גדול משתעי וסמיך ליה ומן המקדש וגו׳ כלומר אף ביום שמתו אביו ואמו אין צריך לצאת מן המקדש אלא עומד ומקריב ולא יחלל שאין הקדשים מתחללין בכך הא הדיוט שלא יצא ועבד חילל. הן הקריבו – הן היום הקריבו וגו׳ מתשובתו של אהרן אתה לומד מה אמר לו משה מדוע לא אכלתם כו׳ שמא בניך הקריבוה באנינות שהיו אוננים על נדב ואביהוא ופסלתיה ולכך נשרפה אמר לו אהרן וכי הן הקריבו והלא הדיוטות הן ופסולין לעבודה אני הקרבתי שאמרת לי ועשה את קרבן העם וגו׳ ואני כהן גדול ומקריב אונן מכלל דאי אינהו אקרוב דשפיר אשתרוף ולא היה משה אומר להם מדוע לא אכלתם. מי כתיב הא אחר כו׳ – דלמא אחר נמי לא חילל ובדידיה איצטריך ליה למישרייה דלא תימא מתוך חישובו וקדושתו יתירא הוא פסול אונן. קסבר מפני טומאה – שנגע בה נשרפה ולא הוזכר שם אנינות לענין הקרבה והן הקריבו ה״ק הן היום הלא עדיין יום הוא והיינו אסורין בקדשים לאכול עד הערב ומתוך כך אירע בה טואמה באונס ואיכא תנאי דפליגי לקמן (דף קא.) בהא חד אמר מפני טומאה נשרפה וחד אמר מפני אנינות נשרפה שלא היו יכולין לאוכלה אפילו לערב דקסבר אנינות לילה נמי אסור ואפילו נקבר המת ולפי שלא היו לה אוכלין נשרפה וכדר׳ יוחנן בן ברוקה דאמר בפסחים (דף פב.) גבי נטמאו בעלים של פסח אף זה ישרף מיד שאין לו אוכלין ואין טעון עבור צורה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush