גמרא
פירוש
אוֹ דִילְמָא כׇּל אוֹתָהּ קְדוּשָּׁה אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
וְאִם תִּימָּצֵא לוֹמַר הָדֵין גּוּף אֶחָד כֵּיוָן דִּבְאוֹתָהּ קְדוּשָּׁה קָאֵים [אֵינוֹ] מוֹסִיף חוֹמֶשׁ אֶלָּא נִתְכַּפֵּר בְּאַחֵר וְנִיתַּק זֶה לְעוֹלָה מַהוּ כִּי [אֵינוֹ] מוֹסִיף חוֹמֶשׁ בְּאוֹתוֹ הַגּוּף בְּאוֹתָהּ קְדוּשָּׁה אֲבָל בִּקְדוּשָּׁה אַחֶרֶת לָא אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּאוֹתוֹ הַגּוּף הוּא מוֹסִיף חוֹמֶשׁ תֵּיקוּ.
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא מַקְדִּישׁ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ אוֹ מכפר מוֹסִיף חוֹמֶשׁ אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ז:ט״ו} וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ אמַקְדִּישׁ וְלֹא מִתְכַּפֵּר.
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא מַקְדִּישׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אוֹ מִתְכַּפֵּר עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אָמַר רָבָא אִם כֵּן מָצִינוּ צִיבּוּר וְשׁוּתָּפִין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כְּגוֹן דְּשַׁוּוֹ שָׁלִיחַ לְאַקְדּוֹשֵׁי.
וְעוֹד דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב הוּנָא תָּנָא {במדבר ו׳:כ״א} קׇרְבָּנוֹ לַה׳ עַל נִזְרוֹ מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְכִי נָזִיר נִידּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד הָא כֵּיצַד קׇרְבָּנוֹ לַה׳ עַל נִזְרוֹ שֶׁהִפְרִישׁ מִשֶּׁלּוֹ מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ שֶׁהִפְרִישׁוּ לוֹ אֲחֵרִים.
לְמַאי הִילְכְתָא אִילֵּימָא לְעִנְיַן כַּפָּרָה בפְּשִׁיטָא דְּמִכַּפַּר לֵיהּ אֶלָּא לְעִנְיַן תְּמוּרָה וְהָכִי קָאָמַר אַף כְּשֶׁהִפְרִישׁוּ לוֹ אֲחֵרִים עוֹשֶׂה תְּמוּרָה שְׁמַע מִינַּהּ בָּתַר מִתְכַּפֵּר אָזְלִינַן.
לָא לְעִנְיַן תְּמוּרָה וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ מַתָּנָה דְּקָא יָהֲבִין לֵיהּ אִי לָאו דְּרַבִּי רַחֲמָנָא {במדבר ו׳:כ״א} מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ הֲוָה אָמֵינָא גְּזֵירַת הַכָּתוּב הוּא קׇרְבָּנוֹ מִדִּידֵיהּ הוּא דְּמִכַּפַּר מִדַּאֲחֵרִים לָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
1מקדיש מוסיף חומש או מתכפר מוסיף חומש – דקיימא לן (ב״מ דף נג:) הבעלים מוסיפין חומש אם פודין את הקדשן ואם אחרים פודין אין מוסיפין חומש הלכך הפריש זה קרבן לכפרת חבירו והומם מאן הוו בעלים דידיה חזי דאי פריק ליה לוסיף חומש מקדיש הוי בעלים אבל מתכפר כאחר דמי ואינו מוסיף או מתכפר הוו בעלים דידיה. א״כ – דמקדיש עושה תמורה מצינו תמורה בצבור ושותפין והיכי דמי כגון דשוו צבור או שותפין שליח לאקדושי קרבן עלייהו דהשתא הוי מקדיש יחיד קרינא ביה קרבן יחיד אי בתר דידיה אזלינן ואנן תנן בשילהי מתניתין הציבור והשותפין אין עושין תמורה אלא בתר מתכפר אזלינן הלכך אין קרבנו עושה תמורה הואיל ורבים מתכפרין בו ולא קרינא ביה קרבן יחיד ואנן גמרינן לקמן ממעשר דקרבן יחיד עושה תמורה ולא דציבור ושותפין. השג יד – היינו קרבן עולה ויורד והלא קרבן נזיר קבוע הוא בין עשיר בין עני. הא כיצד – הכי קאמר קרא קרבנו שהפריש הוא משלו יביא על נדרו מלבד אשר תשיג ידו מלבד אותו שאינו יכול להפריש משלו שעני הוא ותשיג ידו לאחר זמן שאחרים יתנו לו יביאנו נמי ויצא. לענין כפרה – לאשמעינן דיכול להתכפר בבהמה שהפריש אחר לצרכו. מה כשהפריש הוא משלו – הוא עושה בו תמורה ולא אחר אף כשהפרישו לו אחרים הוא עושה בו תמורה ולא אחר. מדידיה הוא דמתכפר – דכתיב קרבנו לה׳. טובת הנאה שלו – של תורם הוי טובת הנאה שבידו ליתנו לאיזה כהן שירצה ולא למי שתרם עליו. דכתיב את כל מעשר וגו׳ – כי תכלה לעשר וגו׳ משמע מי שנוטל המעשר מתבואה שבידו ליתנו למי שירצה ולא ביד חבירו שנתרם עליו. טובת הנאה דבר מועט מקבל מישראל על מנת שיתן כל תרומותיו לבן בתו כהן. מתני׳ לא אברים – דחולין בעוברין דהקדש שאם אמר תהא רגל בהמה זו תמורת עובר הקדש שבמעי בהמה זו אין הקדושה חלה על האבר. ואין עוברין באברין – שאם אמר הרי עובר שבמעי בהמת חולין זו תמורת רגל בהמת קדש זו אין העובר קודש. ולא אברין ועוברין – דחולין בשלימים דקדש. ולא שלימין – דחולין באברין ועוברין דקדש. ממירין אברין בשלימין – אמר הרי רגל בהמת חולין זו תמורה תחת בהמת קודש זו חלה תמורה על האבר ופשטה לה בכל הבהמה והויא תמורה כולה וקרבה. ולא שלימין בהן – דאין כח באבר אחד של בהמת קדש לעשות תמורה. והלא במוקדשים – כלומר בתחילת ההקדש כשמקדישו אם אמר רגלה של זו עולה כדמפרש טעמא לקמן בגמ׳. גמ׳ אין קדושה חלה על העוברין – אם הקדיש עובר במעי בהמה אינו קדוש ליקרב ואם מקריב ליה כשנולד ולא אקדשיה משנולד מייתי חולין לעזרה ואם הפריש חטאת מעוברת לא הוו כשתי חטאות לאחריות דעובר מכח אמיה הוא דקדיש ולא מכח עצמו והוי כולד חטאת ולמיתה אזיל וכן לכל דבריו הרי הוא כולד קדשים ולא כתחילת הקדש. רצה בוולדה מתכפר – דכי אמרינן וולד חטאת למיתה אזיל היינו היכא דמפריש חטאתו ונתעברה וילדה דהלכה למשה מסיני נינהו חמש חטאות מתות והכי גמירי לה דמתה אבל אי אפרשה מעוברת חשוב עובר כבהמה אחרת וחיילא עליה קדושה באנפי נפשיה והויא ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות דמתכפר באיזו שירצה והשניה תרעה. אלמא קדושה חלה על העוברין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 בדפוס וילנא מופיעים כאן ארבעה ד״ה שמופיעים במהדורתנו בסוף דף ט׳:
הערות
Gemara
Peirush