גמרא
פירוש
אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּהְוֵי הֲפָרָה לִשְׁבוּעֲתַיְיהוּ.הדרן עלך שבועות שתים
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אלא – הכי קאמר להו לא על דעתכם כי היכי דתהוי שבועתכם על דעת אחרים ולא יוכלו הם להתירה דנדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה.
ולא – הוי נחש עב כקורת בית הבד בתמיה.
והא ההוא – נחש בשני שבור מלכא.
דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא – מלא שלש עשרה אורוות סוסים תבן שהיה בולע בני אדם ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן ובלעם ובערו בגופו ומת לישנא אחרינא גרסינן ארידתא חבילות. בטרוף – הא דקאמר כקורת בית הבד שיש בו חריצים כך ראיתי נחש מנומר.
כולהו נמי מיטרף טריפי – ומשני בשגבו טרוף נשבע שהיה טרוף בגבו ואין נחש עשוי בחברבורות אלא בגרונו. קתני לא אכלה עובר משום שבועת ביטוי אשבועת ביטוי מיחייב אשבועת שוא לא מיחייב – בתמיה וכי הנשבע לבטל את המצות וקיים שבועתו אינו עובר משום שוא והרי כשיצאה השבועה מפיו יצאה לשקר על דבר שאי אפשר לו ומאותה שעה הוא עובר אפי׳ קיים שבועתו. תני אף על שבועת ביטוי – והכי קאמר אכלה עבר על שבועת שוא לחודה לא אכלה עבר על שתיהן על שבועת ביטוי שלא קיים ועל שבועת שוא אע״פ שקיימה. מתני׳ נוהגת באנשים ובנשים כו׳ – משום דבעי למיתני בשבועת העדות (לקמן דף ל.) באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים וכו׳ תני בהנך נוהגת בכל אלו.
ברחוקים – כגון שאתן לפלוני רחוק או קרוב.
בכשרין – לעדות או בפסולין.
מפי עצמו – שמוציא הוא שבועה מפיו כדכתיב קרא והוא הדין נמי למושבע מפי אחרים ואמר אמן כדקתני סיפא ואחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים חייב אבל לא אמר אמן פטור כגון משביעני עליך אם אכלת אם לא אכלת ואמר לו אכלתי או לא אכלתי. שבועת שוא בקרובין וברחוקים – אמר על האיש שהוא אשה בין קרוב ובין רחוק. גמ׳ כמוציא שבועה מפיו – לכל דבר בין להתחייב משום ביטוי דבעינן שיוציא בשפתיו בין לענין שבועת עדות דמחייב ר׳ מאיר מפי עצמו אף שלא בבית דין. מתני׳ וברייתא נמי דיקא – מדמקשינן מתניתין וברייתא אהדדי ולא מיתריץ אלא בהכי.
אלא בראויין להעיד – מפרש לקמן למעוטי מלך דתנן (סנהדרין דף יח.) המלך לא מעיד.
עד שיכפרו בו בב״ד – דכתיב (ויקרא ה) אם לא יגיד במקום הראוי להגדה הכתוב מדבר וקרא במושבע מפי אחרים כתיב ושמעה קול אלה אבל מפי עצמו בין בב״ד בין שלא בב״ד חייבין דיליף ליה ר״מ בפרק דלקמן (שבועות לא.) בג״ש. משביעני עליכם ואמרו אמן בין בפני ב״ד בין שלא בפני ב״ד חייבין. ה״ג: קשיין אהדדי – דהא הכא מפי אחרים הוא ומחייב ר״מ שלא בב״ד. דוקיא דמתני׳ קמ״ל – אשמעינן דדוקא תנן מפי עצמו בשבועת ביטוי אבל מפי אחרים פטור ודקתני מתניתין סיפא אחת זו ואחת זו מושבע מפי אחרים חייב דדוקא בענו אמן תנן כדקתני ואמרו אמן דלא תימא אורחא דמילתא קתני.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
והא ההוא – נחש בשני שבור מלכא.
דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא – מלא שלש עשרה אורוות סוסים תבן שהיה בולע בני אדם ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן ובלעם ובערו בגופו ומת לישנא אחרינא גרסינן ארידתא חבילות. בטרוף – הא דקאמר כקורת בית הבד שיש בו חריצים כך ראיתי נחש מנומר.
כולהו נמי מיטרף טריפי – ומשני בשגבו טרוף נשבע שהיה טרוף בגבו ואין נחש עשוי בחברבורות אלא בגרונו. קתני לא אכלה עובר משום שבועת ביטוי אשבועת ביטוי מיחייב אשבועת שוא לא מיחייב – בתמיה וכי הנשבע לבטל את המצות וקיים שבועתו אינו עובר משום שוא והרי כשיצאה השבועה מפיו יצאה לשקר על דבר שאי אפשר לו ומאותה שעה הוא עובר אפי׳ קיים שבועתו. תני אף על שבועת ביטוי – והכי קאמר אכלה עבר על שבועת שוא לחודה לא אכלה עבר על שתיהן על שבועת ביטוי שלא קיים ועל שבועת שוא אע״פ שקיימה. מתני׳ נוהגת באנשים ובנשים כו׳ – משום דבעי למיתני בשבועת העדות (לקמן דף ל.) באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים וכו׳ תני בהנך נוהגת בכל אלו.
ברחוקים – כגון שאתן לפלוני רחוק או קרוב.
בכשרין – לעדות או בפסולין.
מפי עצמו – שמוציא הוא שבועה מפיו כדכתיב קרא והוא הדין נמי למושבע מפי אחרים ואמר אמן כדקתני סיפא ואחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים חייב אבל לא אמר אמן פטור כגון משביעני עליך אם אכלת אם לא אכלת ואמר לו אכלתי או לא אכלתי. שבועת שוא בקרובין וברחוקים – אמר על האיש שהוא אשה בין קרוב ובין רחוק. גמ׳ כמוציא שבועה מפיו – לכל דבר בין להתחייב משום ביטוי דבעינן שיוציא בשפתיו בין לענין שבועת עדות דמחייב ר׳ מאיר מפי עצמו אף שלא בבית דין. מתני׳ וברייתא נמי דיקא – מדמקשינן מתניתין וברייתא אהדדי ולא מיתריץ אלא בהכי.
אלא בראויין להעיד – מפרש לקמן למעוטי מלך דתנן (סנהדרין דף יח.) המלך לא מעיד.
עד שיכפרו בו בב״ד – דכתיב (ויקרא ה) אם לא יגיד במקום הראוי להגדה הכתוב מדבר וקרא במושבע מפי אחרים כתיב ושמעה קול אלה אבל מפי עצמו בין בב״ד בין שלא בב״ד חייבין דיליף ליה ר״מ בפרק דלקמן (שבועות לא.) בג״ש. משביעני עליכם ואמרו אמן בין בפני ב״ד בין שלא בפני ב״ד חייבין. ה״ג: קשיין אהדדי – דהא הכא מפי אחרים הוא ומחייב ר״מ שלא בב״ד. דוקיא דמתני׳ קמ״ל – אשמעינן דדוקא תנן מפי עצמו בשבועת ביטוי אבל מפי אחרים פטור ודקתני מתניתין סיפא אחת זו ואחת זו מושבע מפי אחרים חייב דדוקא בענו אמן תנן כדקתני ואמרו אמן דלא תימא אורחא דמילתא קתני.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush