גמרא
פירוש
לָא לִיטַּמּוּ מִגַּבָּן? אַלְּמָה תְּנַן: ״כְּלֵי חֶרֶס וּכְלֵי נֶתֶר טוּמְאָתָן שָׁוָה – מִיטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין מֵאֲוִירֵיהֶן, וּמִיטַּמְּאִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן וְאֵין מִיטַּמְּאִין מִגַּבֵּיהֶן, וּשְׁבִירָתָן מְטַהַרְתָּן. כְּלֵי נֶתֶר וּכְלֵי חֶרֶס הוּא דְּטוּמְאָתָן שָׁוָה, אֲבָל מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא!? אָמְרִי: כֵּיוָן דְּכִי נִשְׁתַּבְּרוּ יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, שַׁוִּינְהוּ כִּכְלֵי מַתָּכוֹת.
אֶלָּא מֵעַתָּה, יַחְזְרוּ לְטוּמְאָתָן יְשָׁנָה כִּכְלֵי מַתָּכוֹת? דִּתְנַן: ״כְּלֵי מַתָּכוֹת – פְּשׁוּטֵיהֶן וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִין, נִשְׁבְּרוּ – טָהָרוּ, חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים – חָזְרוּ לְטוּמְאָתָן יְשָׁנָה.״ וְאִילּוּ גַּבֵּי כְּלֵי זְכוּכִית תְּנַן: ״כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי עוֹר וּכְלֵי עֶצֶם וּכְלֵי זְכוּכִית – פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִין, נִשְׁבְּרוּ – טָהָרוּ, חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים – מְקַבְּלִין טוּמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.״ אמִכָּאן וּלְהַבָּא אִין, לְמַפְרֵעַ – לָא!?
טוּמְאַת כְּלֵי זְכוּכִית דְּרַבָּנַן, וְטוּמְאָה יְשָׁנָה דְּרַבָּנַן. בְּטוּמְאָה דְאוֹרָיְיתָא אַחִיתוּ בַּהּ רַבָּנַן טוּמְאָה, בְּטוּמְאָה דְּרַבָּנַן לָא אַחִיתוּ לַהּ רַבָּנַן טוּמְאָה.
פְּשׁוּטֵיהֶן מִיהָא לִיטַּמּוּ,1 דְּהָא פְּשׁוּטֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ? בעָבְדִי בְּהוּ רַבָּנַן הֶכֵּירָא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִשְׂרוֹף עֲלַיְיהוּ תְּרוּמָה וְקׇדָשִׁים.מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכ״י מינכן 95, אוקספורד 23, וטיקן 127. בדפוס וילנא: ״ליטמא״.
נתר – מין אדמה לבנה. מיטמאין ומטמאין מאוירן – נתלית טומאה באוירן. נטמא מן האויר חזר ותלה אוכלין באוירן מטמאין את האוכלים ואע״פ שלא נגעו טמא דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ואפי׳ מלא חרדל שאין נוגע בדפנותיו אלא הסמוך לדפנות. ומיטמאין מאחוריהן – אם נכנס טומאה לתוך אחוריהן מבחוץ במקום חקק בית מושבם כדרך שעושין לכלי עץ. ואין מיטמאין מגבן – דכתיב אל תוכו. יש להן תקנה – להתיכן ולחזור ולעשותן כלים. לטומאתן ישנה – אם נטמאו ונקבו וטהרו וחזר ועשה מהן כלים יחזרו לטומאתן להטעינן טבילה הואיל וככלי מתכות נינהו. טהרו – דאינה כלי. חזרו לטומאתן ישנה – לקמיה מפרש טעמא. פשוטיהן טהורים – דאיתקש עץ ועור לשק דיש לו בית קבול וכלי עצם איתקש לעץ ועור בפרשת מדין (במדבר לא) כל בגד וכל כלי עור וגו׳ ואמרי׳ בהכל שוחטין (חולין דף כה:) להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן העצמות ומן הטלפים וכלי זכוכית לקמן מפרש טעמא אמאי פשוטיהן טהורים מאחר דדמו למתכות. וטומאה ישנה – שיחזרו לה מאחר שטהרו ממנה דרבנן היא כדלקמן בהילכתא. בטומאת כלי מתכות דאורייתא – גזור טומאה ישנה אבל בכלי זכוכית דעיקר תחילת טומאתו ליתא אלא מדרבנן לא גזרו טומאה ישנה. פשוטיהן מיהא ליטמא – ככלי מתכות דהא פשוטי כלי מתכות דאוריי׳ וכיון דדכוותייהו שוינהו ליטמא דליכא לשנויי בהא כדשני׳ בטומא׳ ישנה. עבדי רבנן הכירא – בטומאת כלי זכוכית וחילקו בה מטומאה דאורייתא להודיע שהיא מדבריהם ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים דלא שרפי תרומה משום טומאה דרבנן בר מן ו׳ ספיקות (לעיל דף טו:).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush