גמרא
פירוש
לָא הָכִי קָאָמַר אאֶחָד עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר מִבַּחוּץ וְאֶחָד עֶצֶם שֶׁאֵין עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר מִבַּחוּץ וְיֵשׁ עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר מִבִּפְנִים בִּמְקוֹם שְׁבִירָה. וְהָתַנְיָא {שמות י״ב:מ״ו} וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בּוֹ אֶחָד עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ וְאֶחָד עֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ מוֹחַ וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים {שמות י״ב:ח׳} וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה בְּבָשָׂר שֶׁעַל גַּבֵּי הָעֶצֶם. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּבָשָׂר שֶׁבְּתוֹךְ הָעֶצֶם וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ בְּעֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ מוֹחַ אֲבָל בְּעֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ שׁוֹבֵר וְאוֹכֵל וְאַל תִּתְמַהּ שֶׁהֲרֵי יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
לא הכי קאמר כו׳ – לעולם אכילה במקום שבירה בעינן ואחד עצם שאין עליו כזית בשר דקאמר הכי קאמר אין עליו בשר מבחוץ ויש בתוכו מוח מבפנים ובמקום שבירה ואשמעינן דאכילת מוח אכילה היא. והתניא – בניחותא דאסר לשבר עצם שבתוכו מוח ולא אמרינן ליתו עשה דואכלו את הבשר וידחה את לא תעשה דשבירה. ומה אני מקיים ואכלו את הבשר בבשר שעל העצם – אבל מוח לא דליכא לאוקמה במוח נמי ועל ידי גחלת דלא מצריך ליה קרא מילתא דאתי בה לידי תקלה דילמא פקע. שאין תלמוד לומר – שלא הוצרך ללמד איסור שבירה. אבר שיצא מקצתו – וצריך לחתוך את היוצא. חותך – את הבשר סביב אינקרני״ר. עד שמגיע לעצם וקולף – הבשר שלא יצא. עד שמגיע לפרק – שמתחברין שם שני עצמות. וחותך – את הפרק ומשליך את העצם שיצא מקצתו ויאכל בשר הנקלף. נקלף בה פורתא – במקום שבירה סביב. משום פקע – שמא יפקע וישבר תחת הבשר כשיכה על מקום הקלוף. בקולית – רדונדי״ל של היד דיש בו מוח מתוכו לא מהניא ליה קליפה. מטמאין את הידים – מדרבנן. חד אמר משום חשדי כהונה – שחשודין לפגל קרבן משום איבה גזרו על הפיגול שיטמא את הידים כדי שיהא זה צריך להטביל ידיו קודם שיגע בקודש ויטריחוהו. וחד אמר משום עצלי כהונה – המתעצלים באכילת קדשים גזרו טומאה על הנותר כדי להטריחו עליהם. מר מתני – טעמא דידי׳ חשדי אפיגול ומר מתני טעמא דידיה עצלי אנותר. מר מתני – בין פיגול בין נותר בכזית גזור רבנן דליטמאו. כאיסורו – כשיעור איסור אכילתו שהוא חייב עליו בכזית. כטומאתו – כשיעור טומאת אוכלים דאורייתא בכביצה. הא קא מיטמי – פנימי מחמת מגעו של יוצא המחובר לו. ומשני: טומאת בית הסתרים היא – כל מגע חיבור בית הסתרים שאין מקום מגעו נראה וטומאה בית הסתרים נפקא לן במסכת נדה דלא מיטמיא מוידיו לא שטף במים בפ׳ יוצא דופן (דף מג.) דבעינן נגיעה בידים שהן בגלוי. ולרבינא דאמר – בפרק בהמה המקשה (דף עג.) לגבי מגע חיבור דאוכלים כמאן דמפרתי דמו ולא הוי חיבור ולא מגע בית הסתרים מיקרי. דלית ביה כזית – באותו קצת. שיצא מחבורה לחבורה – לקמיה מפרש לא תעשה דיליה. מאי לאו טהור – מלטמא. ואסור – לאכול כשאר יוצא חוץ למחיצה דמחיצת פסח מקום אכילתו היא ואפילו הכי קתני טהור. לא טהור ומותר – דלא פסול יוצא אית ביה אבל יוצא חוץ למחיצה לעולם אימא לך דמטמא. הרי זה בלא תעשה – כדאמר בפרק כל שעה (לעיל כד.) לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו אלמא יוצא חשיב ליה ואפי׳ הכי קתני טהור. בשלמא למאן – דמתני אפיגול ונותר כביצה מצי לתרוצי דגזור טומאה נמי איוצא והאי דקתני טהור בדליכא כביצה. מאי איכא למימר – מדקתני האוכלו בלא תעשה מכלל דאיכא כזית. זריזין הן – שיש רבים ומזרזים זה את זה מלהוציא ולא איצטריך לאחמורי עלייהו שלא יבואו לידי יציאה.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush