גמרא
פירוש
בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל אמִי לָא עָסְקִינַן דְּנָגַע בְּשֵׁנִי רְבִיעִי מִקַּל וָחוֹמֶר כִּדְאָמְרִינַן.
וְאִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בכל טמא מי לא משמע נמי דאי נגע בשני – דהא שני נקרא טמא כל אשר בתוכו יטמא והשתא דשמעינן ליה לר׳ יוסי בשלישי לתרומה ולא רביעי ורביעי לקודש ולא חמישי על כרחיך לית ליה שני עושה שלישי בחולין ולא דריש יטמא יטמא דאי אית ליה לייתיה לרביעי בתרומה בק״ו מטבול יום ומה טבול יום שמותר בחולין פסול בתרומה שלישי שפסול בחולין אין דין שיעשה רביעי בתרומה ודיו ליכא למימר דא״כ מפריך ק״ו דהא שלישי לתרומה נפקא לן מקרא כי היכי דנפקא לן שלישי בחולין ורביעי בקל וחומר וחמישי בקודש בק״ו ממחוסר כפורים אלא ודאי לית ליה לרבי יוסי שני עושה שלישי בחולין. אלא רבי עקיבא לא סבר לה כר׳ יוסי מנלן – דילמא ר״ע אית ליה נמי ק״ו דר׳ יוסי ומייתי ליה בהאי ק״ו רביעי בתרומה וחמישי בקודש. א״ל – אם איתא דיש חולקים בדבר הזה וכי לא לישתמיט שום תנא וליתני רביעי בתרומה בחד דוכתא וכי תיקשי לך מני נימא ר״ע היא אלא ודאי לית ליה לר״ע ק״ו דר״י משום פירכא דדור אחרון כדאמר במסכ׳ סוטה (דף כז:) עתיד דור אחרון לטהר את השלישי בתרומה שאנו מטמאין אותו בקל וחומר מטבול יום כדאמרן ודור אחרון פריך מה לטבול יום שכן אב הטומאה הלכך לר״ע נמי דאית ליה שלישי בחולין לא מייתי שום מעלה טפי לתרומה בק״ו מטבול יום משום הא פירכא ושלישי בין בתרומה בין בחולין נפקא לן מקרא בהדיא דדריש יטמא יטמא ורביעי בקודש נמי מוהבשר אשר יגע בכל טמא מי לא עסקינן דנגע בשלישי דהא לר״ע הואיל ודריש יטמא יטמא אשכחן שלישי דאיקרי טמא ומשכחת לה דאתי קודש לידי רביעי הכי שרץ טימא כלי וה״ל ראשון וכלי אוכל ואוכל משקה ומשקה אוכל דהא לר״ע טומאת משקין דאורייתא וחמישי בקודש לא מייתי בק״ו ממחוסר כפורים דאיכא למיפרך מה למחוסר כפורים שכן אב הטומאה ומבעיא לן לר״מ ור״א דאמרו בהדיא דמשקין אין מטמאין דבר אחר מן התורה ולרבי יוסי נמי דאוקימנא דליה לא ס״ל היכי משכחת קודש בא לידי רביעי שרץ כלי הוי ראשון וכלי אוכל הוי שני ואוכל משקה הוי שלישי והיאך יבא לידי רביעי ונ״ל דעל כרחיך לא משכחת לה אלא מדרבנן ותדע דקתני לה גבי מעלות דחומר בקודש (חגיגה כ:) דקי״ל התם דכולהו מדרבנן נינהו וזהו מחמש מעלות האחרונות היא ואמר התם ה׳ אחרונות לית להו דררא דטומאה דאורייתא ובמסכת סוטה נמי סוגיא דשמעתא דרבי יוסי מדרבנן אזלא ואוכל שלישי לר׳ יוסי בקודש דקאמר לעיל ולמדנו שלישי בקודש מן התורה מהיכן קיבלה הואיל ואין משקה מטמא אוכל על כרחיך מאוכל קיבלה וס״ל טומאה עושה כיוצא בה בקדשים ואוכל דמטמא משקה כיון דלא דרשי יטמא יטמא לא ידענא מהיכא נפקא להו אי לאו מהאי קרא וכי יותן מים על זרע וגו׳ ודרשינן הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו ומדאיצטריך קרא למעוטי כיוצא בו מכלל דמטמא אחרים וכ״ת טמא הוא הרי הוא טמא ואינו מטמא אחרים א״כ לשתוק קרא מיניה ולכתוב טמא ומהיכא תיתי לן טומאה לאחרים ואי קשיא הואיל ומשקין לא מטמאי אחריני לרבי יוסי תו לא מיתוקמא מתני׳ כתרצתא דתריץ ר׳ ירמיה לעיל ואזדא ר׳ יוסי לטעמיה והדר קושיין לדוכתה אמאי אינה היא המדה מדה ומדה היא לא תיקשי דכי אוקימנא ואזדא רבי יוסי לטעמיה בתר טעמא דהא מתני׳ דר׳ יוסי אליבא דר״ע אוקימנא דדריש יטמא יטמא דהא מהא מייתינן סייעתא עליה ואני שמעתי דר׳ יוסי אית ליה יטמא יטמא גבי משקין והא דאמר לא ס״ל בההיא דאוכלין דר״ע אמרן לענין טומאה עושה כיוצא בה ועכשיו אתה בא לידי רביעי שרץ כלי כלי אוכל ואוכל משקה ומשקה אוכל ואי אפשר להעמידו מפני כמה תשובות ומיהו לר״מ דאמר בהדיא טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא לא משכחת לה רביעי אלא מדרבנן. ואנן אהכי נסמוך – משום דלא אשכחן תנא נימא דר״ע לית ליה ק״ו. דק ואשכח – בהדיא דאמר ר״ע רביעי ולא חמישי. הכלי מצרף מה שבתוכו – עריבה ארוכה ובה אוכלי קודש מכאן ואוכלי קודש מכאן ואין נוגעין זה בזה ונגע טמא באוכלין שבראש אחד ובכלי לא נגע ואוכל אין מטמא כלי אפי׳ מדרבנן ואפ״ה האוכלין שבשני ראשיה טמאים שהכלי מצרפן. מעדותו – ע״י עדותו. הוסיף ר״ע – בעדות. לבונה וגחלים – אע״ג דלאו אוכלין נינהו חיבת הקודש מכשרתן ומשויא להו אוכל בפ׳ כל שעה (לה.). פסל את כולן – אלמא מצרף כלי מה שבתוכו דאי משום דנגעי אהדדי נהי דגחלת שנגע בה מטמא את חברתה אבל חברתה תו לא מטמיא דא״כ ה״ל ששי ושביעי עד ק׳ ומאותו עדות נשנית משנה זו דהכלי מצרף וקתני בהדיא רביעי בקודש פסול אלמא דר״ע חמישי לית ליה שלישי בתרומה אין רביעי לא אלמא לית ליה לר״ע ק״ו דר׳ יוסי בלשון אחר שמעתי יורד לעמקי תהום וא״א להעמידו. אלמא קסבר צירוף דרבנן – מילתא באנפי נפשה היא מדא״ר יוחנן מעדותו של ר״ע נשנית אלמא קסבר ר׳ יוחנן צירוף דכלי לקודש דקתני גבי מעלות לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן מעדותו של ר״ע דמדרבנן הוא דגחלים ולבונה לאו בני קבולי טומאה נינהו אלא מדרבנן ואע״ג דאמר מר והבשר לרבות עצים ולבונה אמרי׳ בכל שעה (שם) דמעלה מדרבנן היא. ופליגא – דר׳ יוחנן אדר׳ חנין. כף אחת – בקטורת כתיב דקודש הוא. תנן התם – בעדיות ועל המחט העיד עם שאר עדיות שאם נמצאת בבשר קודש שהסכין שנגע בה והידים של כהן שנגעו בה טהורין והבשר טמא ולקמיה מפרש האי מחט מאי טומאה הוה ביה. זכינו – זכות וטובה וריוח ותקנה היא לנו מהפסד קדשים שלא נגזרה גזרת ידים במקדש ליטמא בדבר שאין מטמא אדם דהאי מחט מוקמי ליה דלאו בר טמויי אדם הוא דאילו חוץ למקדש מטמאים ידים בטומאה כל דהו אפילו סתמן משום ידים עסקניות.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush