גמרא
פירוש
חוּץ הוּא וְאִי נָזִיר לֶחֶם נָזִיר בִּשְׁחִיטַת אַיִל הוּא דְּקָדֵישׁ.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא אשֶׁבָּהּ הָיָה מוֹדֵד לַחֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל רְבִיעִית שֶׁמֶן לְכׇל חַלָּה וְחַלָּה קָרֵי עֲלֵיהּ {ישעיהו מ״ו:י״א} מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גמ׳ חוץ הוא – מחוץ למחנה היו מטהרין את המצורע ולמה להו לקדושי.
ואי נזיר – שמקדש רביעית ללחמי נזיר.
לחם בשחיטת איל הוא דקדיש – ולא בשמן כדאמרי׳ בפ׳ התודה למה ליה לשמן כלי שרת הא לאחר אפייתו [לא קדוש] הוא עד שחיטת האיל. רביעית שמן לכל חלה וחלה – דשש חלות היו בבוקר ולוג ומחצה שמן היינו רביעית לכל חלה.
מארץ מרחק – ר׳ חייא עלה מבבל כדאיתא בפ״ק דסוכה. חצי לוג למה נמשח אי לחצי לוג מים דסוטה חולין הוא – בתמיה וכי חולין הם המים שיהא צריך לקדשן.
והא מים קדושים כתיב – דאמרינן בספרי אין מים קדושים אלא שנתקדשו בכיור אלמא כבר קדשו להו.
ה״ג: חצי לוג למה נמשח אי סוטה חולין הוא מים קדושים כתיב אי תודה כו׳. נדשן השמן – כלומר נתמלא [שמנו] מדשן הפתילה אינו יכול להדליקו עד שמדשנו. כמדה ראשונה – חצי לוג. אי כמה שחסרה – כלומר אותה מדה שהשליך לחוץ.
דמשער ליה – קודם שישליכנה יתנהו במדה אחת. א״כ כו׳ והדרך – וחידודך כלומר מחודד אתה דהכי דרשינן במסכת [שבת ס״ג.] והדרך צלח רכב אלו שני תלמידי חכמים שמחדדין זה את זה בהלכה.
על דבר אמת – שיפה (צערתני) [השבתני]. נר של מקדש – נרות של מנורה שבהן נותנין את השמן והפתילה.
של פרקים – של חוליות לא של חוליות ממש שיוכל לפורקן ולסלקן מן המנורה אלא שיכול לכופפה למטה ולזוקפה במקומה ובלעז פליירי׳. קסבר כי כתיב ככר ומקשה – דמשמע מחתיכה אחת יעשה הכל.
אמנורה ונרותיה – הנרות הם מחוברים בה מאותה חתיכה עצמה ואין יכול לסלקן בשעת הטבה לגרוף את הדשן ואי לאו דמפרקא הואי שיכול לכופפה לא היה מתטייבה יפה. מסלקן – לנרות מן המנורה.
ומניחן באהל – במקדש.
ומקנחו בספוג כו׳ – אלמא מקשה לאו אנרות קאי דאין באות מאותה חתיכה ויכול לסלקן. מצי מזיז לה – בתמיה ואי הוה מצי מזיז לה אמאי לא הוה מזיז לה לקנחה יפה יפה.
אלא אימא לא היתה זזה – שאין יכול לסלקה. על גבה – [על כל] נר לכסויי והנר היתה ארוכה כמין ספינה קטנה.
כשהוא מטיבה – לנר דוחק לטס כלפי פיה והנר מתגלה וכופפה הנר למטה.
וכשהוא נותן בה שמו – לאחר שזקפה בתחלה דוחק את הטס.
כלפי ראשה – ראש שהוא מחובר למנורה והטס היה מנוקב באמצע ונגד הנקב נותן את השמן לתוך הנר. פיה מקום שהוא הפתילה.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
ואי נזיר – שמקדש רביעית ללחמי נזיר.
לחם בשחיטת איל הוא דקדיש – ולא בשמן כדאמרי׳ בפ׳ התודה למה ליה לשמן כלי שרת הא לאחר אפייתו [לא קדוש] הוא עד שחיטת האיל. רביעית שמן לכל חלה וחלה – דשש חלות היו בבוקר ולוג ומחצה שמן היינו רביעית לכל חלה.
מארץ מרחק – ר׳ חייא עלה מבבל כדאיתא בפ״ק דסוכה. חצי לוג למה נמשח אי לחצי לוג מים דסוטה חולין הוא – בתמיה וכי חולין הם המים שיהא צריך לקדשן.
והא מים קדושים כתיב – דאמרינן בספרי אין מים קדושים אלא שנתקדשו בכיור אלמא כבר קדשו להו.
ה״ג: חצי לוג למה נמשח אי סוטה חולין הוא מים קדושים כתיב אי תודה כו׳. נדשן השמן – כלומר נתמלא [שמנו] מדשן הפתילה אינו יכול להדליקו עד שמדשנו. כמדה ראשונה – חצי לוג. אי כמה שחסרה – כלומר אותה מדה שהשליך לחוץ.
דמשער ליה – קודם שישליכנה יתנהו במדה אחת. א״כ כו׳ והדרך – וחידודך כלומר מחודד אתה דהכי דרשינן במסכת [שבת ס״ג.] והדרך צלח רכב אלו שני תלמידי חכמים שמחדדין זה את זה בהלכה.
על דבר אמת – שיפה (צערתני) [השבתני]. נר של מקדש – נרות של מנורה שבהן נותנין את השמן והפתילה.
של פרקים – של חוליות לא של חוליות ממש שיוכל לפורקן ולסלקן מן המנורה אלא שיכול לכופפה למטה ולזוקפה במקומה ובלעז פליירי׳. קסבר כי כתיב ככר ומקשה – דמשמע מחתיכה אחת יעשה הכל.
אמנורה ונרותיה – הנרות הם מחוברים בה מאותה חתיכה עצמה ואין יכול לסלקן בשעת הטבה לגרוף את הדשן ואי לאו דמפרקא הואי שיכול לכופפה לא היה מתטייבה יפה. מסלקן – לנרות מן המנורה.
ומניחן באהל – במקדש.
ומקנחו בספוג כו׳ – אלמא מקשה לאו אנרות קאי דאין באות מאותה חתיכה ויכול לסלקן. מצי מזיז לה – בתמיה ואי הוה מצי מזיז לה אמאי לא הוה מזיז לה לקנחה יפה יפה.
אלא אימא לא היתה זזה – שאין יכול לסלקה. על גבה – [על כל] נר לכסויי והנר היתה ארוכה כמין ספינה קטנה.
כשהוא מטיבה – לנר דוחק לטס כלפי פיה והנר מתגלה וכופפה הנר למטה.
וכשהוא נותן בה שמו – לאחר שזקפה בתחלה דוחק את הטס.
כלפי ראשה – ראש שהוא מחובר למנורה והטס היה מנוקב באמצע ונגד הנקב נותן את השמן לתוך הנר. פיה מקום שהוא הפתילה.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
הערות
Gemara
Peirush