Rashi Makkot 10a – רש"י מכות י.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

דִּכְתִיב: ״גִּלְעָד קִרְיַת פּוֹעֲלֵי אָוֶן עֲקוּבָּה מִדָּם״ (הושע ו׳:ח׳). מַאי ״עֲקוּבָּה מִדָּם״? א״ראֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָיוּ עוֹקְבִין לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת. וּמַאי שְׁנָא מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא דִּמְרַחֲקִי, וּמַאי שְׁנָא מְצִיעָאֵי דִמְקָרְבִי? אֲמַר אַבַּיֵי: בִּשְׁכֵם נַמֵי שְׁכִיחִי רוֹצְחִים, דִּכְתִיב: ״וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים, חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה״ וְגוֹ׳ (הושע ו׳:ט׳). מַאי ״חֶבֶר כֹּהֲנִים״? א״ראֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָיוּ מִתְחַבְּרִין לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת, כַּכֹּהֲנִים הַלָּלוּ שֶׁמִּתְחַבְּרִין לַחְלוֹק תְּרוּמוֹת בְּבֵית הַגְּרָנוֹת. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא כְתִיב: ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר״ (במדבר ל״ה:ו׳). אֲמַר אַבַּיֵי: ^אהַלָּלוּ קוֹלְטוֹת בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. הַלָּלוּ, לְדַעַת קוֹלְטוֹת, שֶׁלֹּא לְדַעַת אֵינָן קוֹלְטוֹת. וְחֶבְרוֹן עִיר מִקְלָט הוּא? וְהָכְתִיב: ״וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה״ (שופטים א׳:כ׳). אֲמַר אַבַּיֵי: פַּרְוָודָהָא, דִּכְתִיב: ״וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת חֲצֵרֶיהָ, נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה״ (יהושע כ״א:י״ב). וְקֶדֶשׁ עִיר מִקְלָט הֲוַאי? וְהָכְתִיב: ״וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת [וְגוֹ׳] וְקֶדֶשׁ וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר״ (יהושע י״ט:ל״ה). וְתַנְיָא: עָרִים הַלָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא טִירִין קְטַנִּים וְלֹא כְרַכִּים גְּדוֹלִים, אֵלָּא עֲיָירוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת! אֲמַר רַב יוֹסֵף: תַּרְתֵּי קֶדֶשׁ הֲוַאי, אֲמַר רַב אָשֵׁי: כְּגוֹן סֵלֵיקוֹם וְאַקְרָא דְּסֵלֵיקוֹם, גּוּפָא: ^בעָרִים הַלָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא טִירִין קְטַנִּים וְלֹא כְרַכִּין גְּדוֹלִים, אֵלָּא עֲיָירוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת. וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם מַיִם, וְאִם אֵין שָׁם מַיִם, מְבִיאִין לָהֶם מַיִם, וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם שְׁוָוקִים, וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם אוֹכְלוֹסִין, נִתְמַעֲטוּ אוֹכְלוֹסֵיהֶן, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, נִתְמַעֲטוּ דִיּוּרֵיהֶן, מְבִיאִין לָהֶם כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, וְאֵין מוֹכְרִין בָּהֶן לֹא כְלֵי זַיִין וְלֹא כְלֵי מְצוּדָה, דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. ^גוְשָׁוִין, שֶׁאֵין פּוֹרְסִין בְּתוֹכָן מְצוּדוֹת, וְאֵין מַפְשִׁילִין לְתוֹכָן חֲבָלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא רֶגֶל גּוֹאֵל הַדָּם מְצוּיָה שָׁם. א״ראֲמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי קְרָא? ״וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי״ (דברים ד׳:מ״ב). עֲבֵיד לֵיהּ מִידֵּי דְתֶהְוֵי לֵיהּ חַיּוּתָא. תְּנָא: ^דתַּלְמִיד שֶׁגָּלָה, מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָחָי״. עֲבֵיד לֵיהּ מִידֵּי דְתֶהְוֵי לֵיהּ חַיּוּתָא. אֲמַר ר׳רַבִּי זְעֵירָא: מִכָּאן ^השֶׁלֹּא יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. א״ראֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ^והָרַב שֶׁגָּלָה, מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ. אִינִי? וְהָא א״ראֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְנַיִן לְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵן קוֹלְטִין? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר״ וְגוֹ׳ (דברים ד׳:מ״ג), [וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ]: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה״ (דברים ד׳:מ״ד)! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעִידָּנָא דַעֲסִיק בַּהּ, הָא בְּעִידָּנָא דְּלָא עֲסִיק בַּהּ. וְאִי בָעֵית, אֵימָא: מַאי קוֹלְטִין? מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא: הֲוָה יָתֵיב וְגָרֵיס בְּבֵי רַב, וְלָא הֲוָה קָא יָכוֹל שְׁלִיחָא [דְּמַלְאֲכָא דְּמוֹתָא] לְמִיקְרַב לְגַבֵּיהּ, דְּלָא הֲוָה שָׁתֵיק פּוּמֵּיהּ מִגִּירְסָא. סְלִיק וִיתֵיב אַאַרְזָא דְּבֵי רַב, פְּקַע אַרְזָא וּשְׁתֵיק, וְיָכֵיל לֵיהּ. א״ראֲמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: מִפְּנֵי מָה זָכָה רְאוּבֵן לִימָּנוֹת בַּהַצָּלָה תְּחִלָּה? מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּתַח בַּהַצָּלָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם״ (בראשית ל״ז:כ״א). דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלַאי: מַאי דִּכְתִיב: ״אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה [שָׁמֶשׁ]״ (דברים ד׳:מ״א)? אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַזְרַח שֶׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים. אִיכָּא דְּאָמְרִי: א״לאָמַר לוֹ: הִזְרַחְתָּ שֶׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים. דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: מַאי דִּכְתִיב: ״אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה״ (קהלת ה׳:ט׳)? ״אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשָּׁבַע כֶּסֶף״, זֶה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ עָרִים שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְאָמַר: מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדִי אֲקַיְּימֶנָּה. ״{וּ}⁠מִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה.⁠״ לְמִי נָאֶה לְלַמֵּד בֶּהָמוֹן? מִי שֶׁכָּל תְּבוּאָה שֶׁלּוֹ. וְהַיְינוּ דא״רדַּאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: ״מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה׳, יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ״ (תהלים ק״ו:ב׳)? לְמִי נָאֶה (לְלַמֵּד) [לְמַלֵּל] גְּבוּרוֹת ה׳? מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. וְרַבָּנַן, וְאִיתֵימָא רַבָּה בַּר מָרִי אֲמַר: ״מִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לוֹ תְבוּאָה.⁠״ כָּל הָאוֹהֵב (לַמְּלַמֵּד) בֶּהָמוֹן, לוֹ תְּבוּאָה. יְהַבוּ בֵיהּ רַבָּנַן עֵינַיְיהוּ בְרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה. (סִימָן אָשֵׁי לִלְמוֹד רַבִּינָא לְלַמֵּד.) רַב אָשֵׁי אָמַר: כָּל הָאוֹהֵב לִלְמוֹד בֶּהָמוֹן, לוֹ תְבוּאָה. וְהַיְינוּ דא״רדַּאֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בֵּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: ״חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנוֹאָלוּ״ (ירמיהו נ׳:ל״ו)? חֶרֶב עַל צַוַּארֵי שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל ת״חתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּד בְּבַד. וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁמִּטַּפְּשִׁין. כְּתִיב הָכָא ״וְנוֹאָלוּ״, וּכְתִיב הָתָם ״אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ״ (במדבר י״ב:י״א), וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁחוֹטְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ״. וְאִיבָעֵית, אֵימָא מֵהָכָא: ״נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צוֹעַן״ (ישעיהו י״ט:י״ג). רַבִּינָא אָמַר: כָּל הָאוֹהֵב לְלַמֵּד בֶּהָמוֹן, לוֹ תְּבוּאָה. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר רַבִּי: הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵירַי יוֹתֵר מֵהֶם, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכּוּלָּן. א״ראֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: ״עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם״ (תהלים קכ״ב:ב׳)? מִי גָּרַם לְרַגְלֵינוּ שֶׁיַּעַמְדוּ בַּמִּלְחָמָה? שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וא״רוַאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, שָׂמַחְתִּי בְּאוֹמְרִים לִי: בֵּית ה׳ נֵלֵךְ״ (תהלים קכ״ב:א׳)? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׁמַעְתִּי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מָתַי יָמוּת זָקֵן זֶה וְיָבֹא שְׁלֹמֹה בְנוֹ וְיִבְנֶה בֵּית הַבְּחִירָה וְנַעֲלֶה לָרֶגֶל? וְשָׂמַחְתִּי. אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף״ (תהלים פ״ד:י״א), טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְפָנַי, מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.: וּמְכוּוָּנוֹת לָהֶם דְּרָכִים וְכוּ׳.: תַּנְיָא: ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ח׳:ט׳-י׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ז

^ב רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ח׳:ח׳

^ג רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ח׳:ח׳

^ד רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ו

^ה רמב״ם הלכות תלמוד תורה ד׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה י״ב
טור יורה דעה רמ״ו:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ו:ז׳

^ו רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ו

עוקבין – אורבין. מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי – חברון וקדש רחוקות מגבולי הארץ. שני רביעי הארץ וההורג בסוף הגבול צריך לנוס רביע הארץ. ומ״ש מציעאי דמקרבי – ההורג בין חברון לשכם ובין שכם לקדש קרוב למקלט מיכן ומיכן. בין לדעת בין שלא לדעת – בין שברח שם לדעת קליטה בין [שלא] ברח שם (שלא) לדעת [קליטה] שלא היה יודע שהיא קולטת. פרוודהא – כפרים וחצרים הסמוכות לה ונקראות על שמה נתנו לכלב. וערי מבצר – כרכים גדולים שהיו בנחלת נפתלי הצדים צר וגו׳. ערים הללו – ערי מקלט. טירין קטנים – לפי שאין מזונות מצויין שם. ולא כרכים גדולים – שהכל נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב לו. כגון סליקום – עיר מבצר ויש כפר סמוך הנקרא אקרא דסליקום כך קדש העיר מבצר ועיר בינוני סמוכה לה הנקראת על שמה. ואם אין שם מים – כשנפלו בגורל בימי יהושע ללוים הביאו להם אמות מים אחרי כן מן הנהרות הרחוקים. במקום שווקים – שימצאו מזונות לקנות. במקום אוכלוסין – שיהו כפרים ויישוב סמוכים להם שלא יבואו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל. כלי זיין – שלא יקנה גואל הדם שם זיין ויהרוג שאם יביא כלי זיין ממקומו ירגישו בו. וכלי מצודה – אף בהם הורגין חיות. מאי קרא – דמתקנינן להו לרוצחין דבר שצריכין לו. לתלמיד שאינו הגון – שלא יביאוהו עונותיו לידי הריגה בשוגג ויגלה דאמרי׳ לקמן (עמוד ב) שאינו מצוי אלא ברשעים. לימנות בהצלה תחלה – שפתח הכתוב בו בערי מקלט תחלה. הזרח שמש לרוצחים – להכין להם חיותם כגון הנך מילי דלעיל. הזרחת שמש לרוצחים – בהבדלה זו ויפה עשית. ללמד בהמון – לדרוש ברבים. שכל תבואה שלו – שבקי במקרא במשנה ובהלכות ובאגדות. ורבנן ואיתימא רב מרי אמרי מי אוהב בהמון וגו׳ האוהב ת״ח לו תבואה. התורה מחזרת עליו ועל זרעו כדאמרינן בעלמא (שבת דף כג:) האי מאן דרחים רבנן הויין ליה בנין רבנן. [יהבו רבנן עינייהו ברבה – שהיה אוהב תלמידי חכמים ביותר והיו לו בנים ת״ח]. רב אשי אמר כו׳ – בדרב אשי גרסי׳ ללמוד בדרבינא גרסי׳ ללמד. ללמד בהמון – עם חברים רבים. נואלו שרי צוען – נשאו שרי נוף. אלמא הנואל נשא לחטוא. ללמד בהמון – מרבה תלמידים. לו תבואה – לפי שעל ידיהם ירבה הפלפול ונותן לב לתרץ קושיותיהם. בשעריך – בשביל שעריך. מאלף עולות כו׳ – מקרא כתוב אלף עולות יעלה שלמה וגו׳ (מלכים א ג).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון