גמרא
פירוש
עָנִי הוּא דְּאַקִּילוּ רַבָּנַן עִילָּוֵיהּ אֲבָל עָשִׁיר לָא. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר עִיקַּר עֵירוּב בָּרֶגֶל אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר אאֲבָל בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי דִּבְרֵי הַכֹּל עָנֵי אִין עָשִׁיר לָא. וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ מַאן קָתָנֵי לַהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
עני הוא דאקילו רבנן גביה – הבא בדרך ואין עמו פת הוא דאקילו רבנן גביה לומר שביתתי במקומי כשאינו מכיר אילן או גדר או למכיר לומר שביתתי במקום פלוני. אבל עשיר – כגון יושב בביתו לא זו ולא זו. עיקר עירוב ברגל – שביתתי תחתי אפילו לעשיר אם יצא והחשיך זהו עיקר מצות עירוב כדתני לא אמרו לערב בפת כו׳ אלמא עיקר תקנת עירוב לר׳ יהודה ברגל היא. זהו שאמרו חכמים – דמשמע דעיקר תקנתא לאו הכי הואי אלא קולא בעלמא הוא שאמרו אצל העני לערב ברגליו. מאן קאמר ליה ר״מ – דאמר עיקר עירוב בפת. ואהיכא קאי אאינו מכיר או שאינו בקי בהלכה – ואמר שביתתי תחתי עלה קאמר ר״מ וזהו שאמרו כלומר דאפילו להאי דאמר במקומי קולא הוא דאקילו רבנן גביה אבל לא זהו עיקר תקנת עירוב. ולא אמרו לערב בפת – דמשמע דעיקר עירוב כי איתקן ברגל איתקן ולא אמרו בפת אלא להקל על העשיר. מחלוקת במקום פלוני – דאין כאן לא עירוב בפת ולא עירוב ברגל אלא אמירה בעלמא עלה קאמר ר״מ עני אין עשיר לא. אבל במקומי דברי הכל אחד עני ואחד עשיר – דעיקר עירוב ברגל. ה״ג וזהו שאמרו – דמשמע דאין זה עיקר עירוב אלא קולא הוא דאמר לעני על כרחך ר״מ קאמר לה ואע״ג דמוקמינן לה במי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי בעיקרו והאי אפילו לר׳ יהודה לא זהו עיקר מצותו אפ״ה לא מצינן לאוקמא כר׳ יהודה משום דקתני בה עני ואילו ר׳ יהודה אחד עני ואחד עשיר קאמר. אמי שבא בדרך וחשכה לו – והיה מכיר אילן ואמר שביתתי בעיקרו דקתני קנה שם שביתתו ועלה קאמר זה הוא שאמרו העני מערב ברגליו דהא קולא לעני הוא דאקיל לא שיהא זה עיקר עירוב אלא באומר שביתתי במקומי ור׳ יהודה אמר אפילו לעשיר שהיה יושב בביתו ואמר שביתתי בסוף אלפים הקילו נמי ואף על גב דעיקר עירוב במקומי הוא. ולא אמרו – דמשמע עיקר עירוב אינו בפת אלא להקל על העשיר הוא דאיתקון סתמא היא וד״ה ולאו מסקנא דמילתיה דר״י היא דהא רבי מאיר נמי מודה בה דעיקר עירוב ברגל במקומי. תניא כותיה דר״נ – דאמר מחלוקת במקומי דאפילו היכא דאמר במקומי. לר׳ מאיר עשיר לא ור׳ יהודה נמי לא שרי לעשיר אל במקומי אבל במקום פלוני לא. ה״ג: ולא יצא עשיר חוץ לתחום ויאמר תהא שביתתי במקומי – והאי חוץ לתחום לאו דוקא אלא בסוף התחום ואי דווקא חוץ לתחום בתוך ד׳ אמות קאמר שבו שביתתו. שלא אמרו לערב ברגל – אפילו כי האי גוונא דאמר במקומי אלא למי שבא בדרך כו׳ אלמא לר״מ אפילו במקומי עני אין עשיר לא. ויצא עשיר חוץ לתחום – אם ירצה. ויאמר שביתתי במקומי – אלמא לר׳ יהודה לא שרי לעשיר אלא במקומי כרב נחמן. א״ר יהודה מעשה באנשי בית ממל ובאנשי בית גוריון בארומא – מקום. גרוגרות – תאנים יבשים. צימוקין – ענבים יבשים שנתייבשו ונצטמקו. עניי כפר שיחין – סמוכין להן לארומא בתוך ד׳ אלפים. ומחשיכין על התחום וכו׳ – אלמא עיקר עירוב ברגל ובמקומי ואע״ג דעניים היו הואיל ובביתם איתנהו כעשירים דמו דא״א להם בלא מזון ב׳ סעודות ואעפ״כ היו מערבין ברגלן ומחשיכין דהיינו במקומי כרב נחמן אלמא עיקר עירוב ברגל ומחשיכין על התחום ואע״ג דלגבי עירוב עשירים הן דהא מביתם יוצאין על כך ויש להן פת אפ״ה שרי כי לית ליה שליח לערב ברגליו. מתני׳ נמי דיקא – כרב נחמן דלר׳ יהודה במקום פלוני עשיר לא וכי פליג אדר״מ במקומי הוא דפליג. מי שיצא – כל דהו והחזיק בדרך לעיר שמערבין שסמוכה לעירו לסוף ד׳ אלפים ויכול אדם לילך מזו לזו ע״י עירוב. והחזירו חבירו – דא״ל עת חמה הוא עת צינה הוא כדלקמן (נב.). הוא מותר לילך – למחר לאותה עיר אחרת וכל בני עירו אסורין. שיש לו ב׳ בתים – אחד בזה ואחד בזה והיה רוצה לילך לביתו שבעיר אחרת מע״ש ולשבות שם בשבת ולא יצא מביתו אדעתא דקניית שביתה בסוף התחום ולחזור אלא אדעתא למיזל עד התם והחזירו חבירו. איהו כיון דנפק לאורחא – משום הליכה ממש ולא משום לערב ברגליו הוי ליה עני ויכול לומר שביתתי בסוף התחום ויסיים מקום הניכר לו שם ופלוגתא דאמוראי היא לקמן (שם) איכא למ״ד דאפילו לא אמר נמי כיון דאנן סהדי דהתם בעי למיזל כמאן דאמר דמי וע״כ בדלא אמר מידי עסקינן חדא דלא קתני ואמר שביתתי במקום פלוני ועוד: מדפליג ר״מ עלה ואמר הרי זה חמר גמל ש״מ בדלא אמר שביתתי במקום פלוני עסקינן דהא ר״מ מודה בעני וא״ת ר״מ עשיר חשיב ליה להאי דמשום דהחזיק בדרך פורתא לא משוי ליה עני א״כ דעשיר חשיב ליה ר״מ חמר גמל אמאי הא בביתו לא רצה לקנות דהא אמר שביתתי בסוף התחום ושם לא יכול. דהא לאו עני הוא ולא יזוז ממקומו מיבעי ליה אלא בדלא אמר עסקינן ור״מ נמי עני משויה ליה ומשום דלא אמר כלום מספקא ליה אי דעתו לקנות שביתה בסוף התחום או שמא חזר בו לגמרי מלילך למחר לאותה העיר ודעתו לקנות שביתה בביתו הלכך חמר גמל הוא. הנך עשירים נינהו – ואפילו אמרו שביתתנו במקום פלוני אסור דאי לא אמרו פשיטא אלמא כל במקום פלוני לר׳ יהודה עני אין עשיר לא ולהכי נקט יש לו שני בתים דאי לא הוה ליה ביתא התם לא הוה אמרינן כי לא אמר כמאן דאמר דמי דדלמא קא הדר ביה. הלכה כרבי יהודה – וכרב נחמן במקומי. הוה אתי מארטיבנא – רגיל דאתי בכל שבת מארטיבנא לפומבדיתא והיה יושב ערב שבת בביתו ואומר שביתתי בצינתא מקום מסוים היה בין שני התחומין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush