גמרא
פירוש
וְכֵן בַּגַּת.
גַּבֵּי אָדָם הָא אָמַר דְּבָעֵי רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ גַּבֵּי פָּרָה מִי בָּעִינַן לַהּ רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ אוֹ לָא.
כֹּל הֵיכָא דְּקָא נָקֵיט מָנָא וְלָא נָקֵיט לַהּ לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּבָעֵי רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ מִלְּגָיו כִּי תִּבְּעֵי לָךְ הֵיכָא דְּנָקֵיט מָנָא וְנָקֵיט לַהּ מַאי.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
וכן בגת – מפרש בפ׳ בתרא (דף צט:) לענין מעשר דכל כמה שהוא בגת שותין בלא מעשר על הגת אבל להוציא מן הגת שתיית קבע הוא ועל הגת אפי׳ מוזגו בחמין דהויא לה קבע לא חשיב ליה קבע התם.
גבי בהמה – המשקה בהמתו ברה״י והיא עומדת ברה״ר מהו.
היכא דנקיט מנא – שהיא שותה בו.
ולא נקיט – לצוארה באפסר שלא תוכל לעקם ראשה בחוץ.
לא תיבעי לך – דודאי חיישינן שמא תעקם את ראשה ותוליך את הכלי אחריה. וכי לא נקיט לה מי שרי – לאחוז הכלי בפסי ביראות ואע״ג דעשויין כתיקנן שהפרה ראשה ורובה בפנים.
לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו – ויאחוז הכלי בידו בעוד שהיא שותה ולקמן בברייתא בשמעתין היא גבי פסי ביראות ועל כרחך בדלא נקיט לה הוא דאי נקיט לה הוא ואפ״ה אסור למה הוצרכו ראשה ורובה בפנים אלא פשיטא בדלא נקיט לה ומתני׳ דשרי בדנקיט לה וקתני ראשה ורובה מבפנים. הא איתמר עלה כו׳ – כלומר כי בעינן ראשה ורובה בדלא נקיט לה וכי הוי ראשה ורובה שרי וברייתא דקתני לא ימלא ויתן הוא עצמו לבהמתו הא תרצה אביי לקמן דלאו בבהמה העומדת ברה״ר וראשה ורובה בין הפסין עסקינן אלא בבהמה העומדת בבית וחלונות פתוחות לה לרה״ר ואיבוס מתוקן לה לפניה ברה״ר גבוה י׳ ורחב ד׳ דהוי רה״י ונותן לה שם תבן ומספוא מרה״י וראש האיבוס נכנס לבין הפסין ואשמעינן דלא ימלא מן הבור ויגביה הדלי על ראש האיבוס וילך דרך רה״ר ויטלטל הדלי על האיבוס לפני בהמה ואע״ג דקיי״ל עומד אדם ברה״ר ומטלטל ברה״י בהמוצא תפילין (לקמן דף צח:). הכא אסור. דילמא – כי בעי לאנוחי דלי על ראש האיבוס חזי ליה לאיבוס דמקלקל בראשו שברה״ר ומינשי ודרי ליה לדווליה בהדיה ואזיל לתקוניה וקא מפיק מבין הפסין לר״ה הלכך לא יניחנו ויטלטלנו אלא שופך על האיבוס והמים הולכין עד הבהמה מאליהן. וכי האי גוונא מי מיחייב – כי עקר מרה״י אדעתא לאנוחיה ברה״י ואינשי ואפקיה לרה״ר מי מיחייב מדאורייתא דליגזור רבנן בדלא אפקיה משום דלא ליתי להכי.
שלא היתה עקירה כו׳ – ובשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה שנתכוין לכך אלא ששגג בשבת כסבור שהיום חול או מלאכה זו מותרת אבל כי לא נתכוין פטור מחטאת וכיון דאי נמי אתי לידי כך ליכא חיובא דאורייתא לא איבעי לן למיגזר היתירא משום הא. והדר מעייל ליה – לדוולא לאיבוס לבתר דתקניה וקא עקר ליה מר״ה אדעתא לאנוחי ברה״י. לא תיבעי לך דסגי בראשה ורובה – דהא מתני׳ היא בדנקיט מנא דאי לאו דנקיט מנא קמיה למה הצריכו ראשה ורובה בפנים אבל הא מספקא לן דדילמא מתני׳ בדנקיט לה הוא. אובסין אותה מבפנים – מפרש בפ׳ מי שהחשיך (שבת דף קנה:) שתוחב לה מספוא הרבה על כרחה בבית הבליעה יותר מכדי אכילתה עד שנעשה כאיבוס במעיה כשיוציא למדבר ומתיירא שלא תמצא מאכל.
והא איבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה הוא – שאם אינו אוחז בצוארו אינו יכול לתחוב וקא בעי ראשו ורובו ותיפשוט בעיא קמייתא דלישנא קמא. מידי גבי הדדי תני להו – דתנא בהמה לא תנא גמל ומאי בהמה גמל: איתמר נמי לא גרסי׳.
צוארו ארוך – ואע״ג דרוב גופו מבפנים אם יתקפנו ויעקר צוארו יגיע עד רשות הרבים. בהמת עולי רגלים – אבל אדם אפי׳ עולי רגלים לא הותר לדלות ולשתות שיכול ליכנס לפנים ולשתות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ולא נקיט – לצוארה באפסר שלא תוכל לעקם ראשה בחוץ.
לא תיבעי לך – דודאי חיישינן שמא תעקם את ראשה ותוליך את הכלי אחריה. וכי לא נקיט לה מי שרי – לאחוז הכלי בפסי ביראות ואע״ג דעשויין כתיקנן שהפרה ראשה ורובה בפנים.
לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו – ויאחוז הכלי בידו בעוד שהיא שותה ולקמן בברייתא בשמעתין היא גבי פסי ביראות ועל כרחך בדלא נקיט לה הוא דאי נקיט לה הוא ואפ״ה אסור למה הוצרכו ראשה ורובה בפנים אלא פשיטא בדלא נקיט לה ומתני׳ דשרי בדנקיט לה וקתני ראשה ורובה מבפנים. הא איתמר עלה כו׳ – כלומר כי בעינן ראשה ורובה בדלא נקיט לה וכי הוי ראשה ורובה שרי וברייתא דקתני לא ימלא ויתן הוא עצמו לבהמתו הא תרצה אביי לקמן דלאו בבהמה העומדת ברה״ר וראשה ורובה בין הפסין עסקינן אלא בבהמה העומדת בבית וחלונות פתוחות לה לרה״ר ואיבוס מתוקן לה לפניה ברה״ר גבוה י׳ ורחב ד׳ דהוי רה״י ונותן לה שם תבן ומספוא מרה״י וראש האיבוס נכנס לבין הפסין ואשמעינן דלא ימלא מן הבור ויגביה הדלי על ראש האיבוס וילך דרך רה״ר ויטלטל הדלי על האיבוס לפני בהמה ואע״ג דקיי״ל עומד אדם ברה״ר ומטלטל ברה״י בהמוצא תפילין (לקמן דף צח:). הכא אסור. דילמא – כי בעי לאנוחי דלי על ראש האיבוס חזי ליה לאיבוס דמקלקל בראשו שברה״ר ומינשי ודרי ליה לדווליה בהדיה ואזיל לתקוניה וקא מפיק מבין הפסין לר״ה הלכך לא יניחנו ויטלטלנו אלא שופך על האיבוס והמים הולכין עד הבהמה מאליהן. וכי האי גוונא מי מיחייב – כי עקר מרה״י אדעתא לאנוחיה ברה״י ואינשי ואפקיה לרה״ר מי מיחייב מדאורייתא דליגזור רבנן בדלא אפקיה משום דלא ליתי להכי.
שלא היתה עקירה כו׳ – ובשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה שנתכוין לכך אלא ששגג בשבת כסבור שהיום חול או מלאכה זו מותרת אבל כי לא נתכוין פטור מחטאת וכיון דאי נמי אתי לידי כך ליכא חיובא דאורייתא לא איבעי לן למיגזר היתירא משום הא. והדר מעייל ליה – לדוולא לאיבוס לבתר דתקניה וקא עקר ליה מר״ה אדעתא לאנוחי ברה״י. לא תיבעי לך דסגי בראשה ורובה – דהא מתני׳ היא בדנקיט מנא דאי לאו דנקיט מנא קמיה למה הצריכו ראשה ורובה בפנים אבל הא מספקא לן דדילמא מתני׳ בדנקיט לה הוא. אובסין אותה מבפנים – מפרש בפ׳ מי שהחשיך (שבת דף קנה:) שתוחב לה מספוא הרבה על כרחה בבית הבליעה יותר מכדי אכילתה עד שנעשה כאיבוס במעיה כשיוציא למדבר ומתיירא שלא תמצא מאכל.
והא איבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה הוא – שאם אינו אוחז בצוארו אינו יכול לתחוב וקא בעי ראשו ורובו ותיפשוט בעיא קמייתא דלישנא קמא. מידי גבי הדדי תני להו – דתנא בהמה לא תנא גמל ומאי בהמה גמל: איתמר נמי לא גרסי׳.
צוארו ארוך – ואע״ג דרוב גופו מבפנים אם יתקפנו ויעקר צוארו יגיע עד רשות הרבים. בהמת עולי רגלים – אבל אדם אפי׳ עולי רגלים לא הותר לדלות ולשתות שיכול ליכנס לפנים ולשתות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush