גמרא
פירוש
הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְעַשֵּׁר יַעֲסוֹק בִּבְהֵמָה דַּקָּה אָמַר רַב חִסְדָּא מַאי דִּכְתִיב {דברים ז׳:י״ג} וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנְךָ שֶׁמְּעַשְּׁרוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן.
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּסָא דְּחָרָשִׁין וְלָא כָּסָא דְּפוֹשְׁרִין וְהָנֵי מִילֵּי בִּכְלִי מַתָּכוֹת אֲבָל בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֵית לַן בַּהּ וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שָׁדֵי בְּהוּ צִיבַיָּא אֲבָל שָׁדֵי בְּהוּ צִיבַיָּא לֵית לַן בַּהּ וְכִי לָא שָׁדֵי בְּהוּ צִיבַיָּא נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא צִיץ אֲבָל צִיץ לֵית לַן בַּהּ.
וְאָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
כסא דחרשין ולא כסא דפושרין – טוב לשתות כוס של מכשפות ולא לשתות כוס של מים פושרין שרעים הם לגוף.
ציביא – שרשי עשבים ותבלין.
ציץ – הרתיח. מי שהניח לו אביו מעות – כלומר מי שלא טרח בממון וקל בעיניו לאבדו זהו איבודו.
ילבש כלי פשתן – שהן יקרים. ולפי דרכנו למדנו שהעושה אלה מאבד ממון ויזהר אדם מהם.
כיתנא רומיתא – יקר היה.
בתורי – ישכור פועלים וימסור להן שוורים שלו לחרוש והם יכחישו השוורים ויסקבום ביערות ובכרמים והמלאכה לא תעלה לכלום שאינן חוששין לכך. טוב איש חונן – דלים ומלוה אותם וטוב המכלכל דבריו במשפט לפי היכולת הוא עומד על צרכיו ולא בכל תאות לבו.
פחות ממה שיש לו – פחות מכדי היכולת וילבש ויתכסה לפי היכולת שלא יתבייש ויכבד אשתו יותר מלפי היכולת. לחולה – שיש בו סכנה.
חייב לכסות – דכיון דניתנה שבת לידחות אצל שחיטה זו נדחית לכל מצותה של שחיטה זו.
אישתומא קאמר – דבר תימה הוא אומר לשון (לעיל דף כא.) אשתומם כשעה חדא אשטורדישו״ן.
לישמטו לאמוריה – יחתכו את לשונו שאמר בה. ל״א גרסינן אי דשמא קאמר אם בשמו הוא אומר לישמטו לאמוריה ישמטו את האמורא מלפניו לביישו. שודאה דוחה שבת – דאתיא בקל וחומר מה צרעת שדוחה עבודה ועבודה דוחה שבת מילה דוחה אותה. כולה במסכת שבת (דף קלב:).
אין ספיקה דוחה יו״ט – כגון נולד בין השמשות דקי״ל בפ׳ רבי אליעזר (שבת דף קלז.) דנימול לתשעה וחל ספק שמיני ספק תשיעי שלו ביו״ט אינו נימול עד עשירי דתנן נולד בין השמשות נמול לתשעה כלומר לספק תשיעי בין השמשות של ערב שבת נמול לעשרה חל יו״ט להיות אחר אותה שבת שהוא עשירי נמול לאחד עשר משום דמילה שלא בזמנה לא דחיא דנפקא לן מהוא לבדו הוא ולא מכשיריו לבדו ולא מילה שלא בזמנה בסנהדרין.
כסוי שאין ודאו דוחה שבת – לקמיה מפרש. בגבולין – דקיימא לן בראש השנה (דף כט:) בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה.
וספיקה דוחה י״ט – דתניא טומטום ואנדרוגינוס חייבים אף על פי שהוא ספק אשה ואינה חייבת. בריבי – אדם גדול.
תשובה – על קל וחומר דרבי יוסי.
מילה אינה בלילה אלא ביום דיום כתיב בה (ויקרא יב). זה אחד מן הדברים – שהיה רבי חייא אומר שלא היה לו שום תשובה עליהם והא דרבי יוסי חדא מינייהו והא דאהדרו רבנן תקיעת שופר בגבולים תוכיח לא חשיב לה פירכא כדמפרש לקמיה. ודלמא דעבר ושחט – לבריא דלא ניתנה שבת לידחות קאמר דלא יכסה אבל לחולה דניתנה שבת לידחות שרי. דומיא דמילה – על כרחך בחולה קאמר דומיא דמילה דברשות ותיובתא היא לרב עינא. ספק י״ט וספק חול – כגון שני ימים טובים של ראש השנה שהאחד ספק.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ציביא – שרשי עשבים ותבלין.
ציץ – הרתיח. מי שהניח לו אביו מעות – כלומר מי שלא טרח בממון וקל בעיניו לאבדו זהו איבודו.
ילבש כלי פשתן – שהן יקרים. ולפי דרכנו למדנו שהעושה אלה מאבד ממון ויזהר אדם מהם.
כיתנא רומיתא – יקר היה.
בתורי – ישכור פועלים וימסור להן שוורים שלו לחרוש והם יכחישו השוורים ויסקבום ביערות ובכרמים והמלאכה לא תעלה לכלום שאינן חוששין לכך. טוב איש חונן – דלים ומלוה אותם וטוב המכלכל דבריו במשפט לפי היכולת הוא עומד על צרכיו ולא בכל תאות לבו.
פחות ממה שיש לו – פחות מכדי היכולת וילבש ויתכסה לפי היכולת שלא יתבייש ויכבד אשתו יותר מלפי היכולת. לחולה – שיש בו סכנה.
חייב לכסות – דכיון דניתנה שבת לידחות אצל שחיטה זו נדחית לכל מצותה של שחיטה זו.
אישתומא קאמר – דבר תימה הוא אומר לשון (לעיל דף כא.) אשתומם כשעה חדא אשטורדישו״ן.
לישמטו לאמוריה – יחתכו את לשונו שאמר בה. ל״א גרסינן אי דשמא קאמר אם בשמו הוא אומר לישמטו לאמוריה ישמטו את האמורא מלפניו לביישו. שודאה דוחה שבת – דאתיא בקל וחומר מה צרעת שדוחה עבודה ועבודה דוחה שבת מילה דוחה אותה. כולה במסכת שבת (דף קלב:).
אין ספיקה דוחה יו״ט – כגון נולד בין השמשות דקי״ל בפ׳ רבי אליעזר (שבת דף קלז.) דנימול לתשעה וחל ספק שמיני ספק תשיעי שלו ביו״ט אינו נימול עד עשירי דתנן נולד בין השמשות נמול לתשעה כלומר לספק תשיעי בין השמשות של ערב שבת נמול לעשרה חל יו״ט להיות אחר אותה שבת שהוא עשירי נמול לאחד עשר משום דמילה שלא בזמנה לא דחיא דנפקא לן מהוא לבדו הוא ולא מכשיריו לבדו ולא מילה שלא בזמנה בסנהדרין.
כסוי שאין ודאו דוחה שבת – לקמיה מפרש. בגבולין – דקיימא לן בראש השנה (דף כט:) בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה.
וספיקה דוחה י״ט – דתניא טומטום ואנדרוגינוס חייבים אף על פי שהוא ספק אשה ואינה חייבת. בריבי – אדם גדול.
תשובה – על קל וחומר דרבי יוסי.
מילה אינה בלילה אלא ביום דיום כתיב בה (ויקרא יב). זה אחד מן הדברים – שהיה רבי חייא אומר שלא היה לו שום תשובה עליהם והא דרבי יוסי חדא מינייהו והא דאהדרו רבנן תקיעת שופר בגבולים תוכיח לא חשיב לה פירכא כדמפרש לקמיה. ודלמא דעבר ושחט – לבריא דלא ניתנה שבת לידחות קאמר דלא יכסה אבל לחולה דניתנה שבת לידחות שרי. דומיא דמילה – על כרחך בחולה קאמר דומיא דמילה דברשות ותיובתא היא לרב עינא. ספק י״ט וספק חול – כגון שני ימים טובים של ראש השנה שהאחד ספק.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush