גמרא
פירוש
רַבִּי אוֹמֵר יוֹם אֶחָד יוֹם הַמְיוּחָד טָעוּן כָּרוֹז מִכָּאן אָמְרוּ בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ.הדרן עלך אותו ואת בנו
פרק ו – כסוי הדם
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
רבי אומר יום אחד יום המיוחד טעון כרוז – ימים מיוחדים יש בשנה דהיינו ארבעה פרקים שאתה מוזהר להכריז אמה מכרתי לשחוט. קרי ביה לא תשחיטו לא תגרום לה לישחט בימים הללו היא ובנה אי נמי מדכתיב יום אחד דמשמע יום מיוחד למאי יחדינהו אי לאו להטעין כרוז.
מתני׳ כסוי הדם – משום דבעי למתני בחולין אבל לא במוקדשין נקט לכולהו.
במוקדשין – חטאת העוף ועולת העוף.
במזומן ובשאינו מזומן – משום דגבי שלוח הקן אצטריך למיתני לקמן (דף קלח:) שאינו מזומן אבל לא במזומן. מזומן עוף הגדל בבית.
ונוהג בכוי – גרס. ואין שוחטין אותו ביום טוב – משום דלמא בעי כסוי ומספקא לא מחללינן י״ט אם שחטו. גמ׳ עפר למטה – עפר תיחוח ולא על קרקע קשה.
וכסהו עפר – משמע דלא בעי עפר אלא בכסוי. בעפר משמע כולו עטוף בעפר תיחוח. והכא לא אפשר – לתת עפר למטה על המזבח.
וליבטליה – להניחו שם לעולם.
קמוסיף אבנין – להגביהו והרי כל אורך ורוחב ורום הבנין נמסר לדוד על פי נביאים.
דכתיב – בדברי הימים דקאמר ליה דוד לשלמה הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל כל מלאכת התבנית עלי השכיל אותי לימד. קא הוי חציצה – בין דם למזבח ונמצא שלא נמצה דמו בקיר המזבח. ופרכינן נהי דלמטה – קודם מליקה אי אפשר לתת עפר משום חציצה כדאמרת אבל למעלה לאחר שמלק יכסנו דלאו חציצה מאי איכא למימר. פטור מלכסות – שהרי דם בהמה למעלה ומה יכסה.
חייב לכסות – ואע״ג דליכא עפר למטה בינו לדם הבהמה והכא נמי אע״ג שאין למטה יתן למעלה. כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו – במס׳ מנחות (דף קג:) אמרינן אין מביאין בכלי אחד מנחה של ששים ואחד עשרונים ומפרשינן טעמא מפני שאמרה תורה הבא מנחה שיכולה ליבלל וששים נבללין בכלי אחד אבל ששים ואחד קים להו לרבנן דאין יכולין ליבלל והוינן בה וכי אין נבללין מאי הוי והתנן לא בלל כשר ותירץ רבי זירא ראוי לבילה מיהא בעינן ומי שהוא ראוי לבילה אין בילה מעכבת ואפילו לא בלל כשר אבל כשאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. והכא נמי ראוי היה ליתן עפר למטה בין דם הבהמה לדם החיה קודם ששחט החיה הילכך אף על פי שלא נתן אין הכסוי בטל אבל מוקדשין שאין ראוי ליתן עפר למטה מצות עפר למטה מעכבת בו. וליגרריה – מעל המזבח לאחר הזאה ויתננו למטה ויכסנו.
דם הניתז – למרחוק חוץ לגומא ששוחט בה ודם שעל הסכין חייב לכסות וע״כ דם הסכין לא יכסנו אלא א״כ גוררו תחלה מעל הסכין ומכסי ליה. בקדשי מזבח – כגון חטאת העוף.
הכי נמי – דחייב לכסות הואיל ושחיטה ראויה הן שנאכלות לכהנים ומתניתין בעופות שהקדישן לבדק הבית ושחטם דאסורים בהנאה ומשום דשחיטה שאינה ראויה פטר להו מכיסוי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
במוקדשין – חטאת העוף ועולת העוף.
במזומן ובשאינו מזומן – משום דגבי שלוח הקן אצטריך למיתני לקמן (דף קלח:) שאינו מזומן אבל לא במזומן. מזומן עוף הגדל בבית.
ונוהג בכוי – גרס. ואין שוחטין אותו ביום טוב – משום דלמא בעי כסוי ומספקא לא מחללינן י״ט אם שחטו. גמ׳ עפר למטה – עפר תיחוח ולא על קרקע קשה.
וכסהו עפר – משמע דלא בעי עפר אלא בכסוי. בעפר משמע כולו עטוף בעפר תיחוח. והכא לא אפשר – לתת עפר למטה על המזבח.
וליבטליה – להניחו שם לעולם.
קמוסיף אבנין – להגביהו והרי כל אורך ורוחב ורום הבנין נמסר לדוד על פי נביאים.
דכתיב – בדברי הימים דקאמר ליה דוד לשלמה הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל כל מלאכת התבנית עלי השכיל אותי לימד. קא הוי חציצה – בין דם למזבח ונמצא שלא נמצה דמו בקיר המזבח. ופרכינן נהי דלמטה – קודם מליקה אי אפשר לתת עפר משום חציצה כדאמרת אבל למעלה לאחר שמלק יכסנו דלאו חציצה מאי איכא למימר. פטור מלכסות – שהרי דם בהמה למעלה ומה יכסה.
חייב לכסות – ואע״ג דליכא עפר למטה בינו לדם הבהמה והכא נמי אע״ג שאין למטה יתן למעלה. כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו – במס׳ מנחות (דף קג:) אמרינן אין מביאין בכלי אחד מנחה של ששים ואחד עשרונים ומפרשינן טעמא מפני שאמרה תורה הבא מנחה שיכולה ליבלל וששים נבללין בכלי אחד אבל ששים ואחד קים להו לרבנן דאין יכולין ליבלל והוינן בה וכי אין נבללין מאי הוי והתנן לא בלל כשר ותירץ רבי זירא ראוי לבילה מיהא בעינן ומי שהוא ראוי לבילה אין בילה מעכבת ואפילו לא בלל כשר אבל כשאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. והכא נמי ראוי היה ליתן עפר למטה בין דם הבהמה לדם החיה קודם ששחט החיה הילכך אף על פי שלא נתן אין הכסוי בטל אבל מוקדשין שאין ראוי ליתן עפר למטה מצות עפר למטה מעכבת בו. וליגרריה – מעל המזבח לאחר הזאה ויתננו למטה ויכסנו.
דם הניתז – למרחוק חוץ לגומא ששוחט בה ודם שעל הסכין חייב לכסות וע״כ דם הסכין לא יכסנו אלא א״כ גוררו תחלה מעל הסכין ומכסי ליה. בקדשי מזבח – כגון חטאת העוף.
הכי נמי – דחייב לכסות הואיל ושחיטה ראויה הן שנאכלות לכהנים ומתניתין בעופות שהקדישן לבדק הבית ושחטם דאסורים בהנאה ומשום דשחיטה שאינה ראויה פטר להו מכיסוי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush