גמרא
פירוש
מַאי כִּי מַהְנְיָא חִבַּת הַקֹּדֶשׁ לִפְסוּלָא דְּגוּפֵיהּ אֲבָל לְמִימְנֵא בֵּיהּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לָא אוֹ דִּלְמָא לָא שְׁנָא תֵּיקוּ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מאי – לגופיה הוא דאהני אבל דליטמי איהו אחריני לא או דלמא ל״ש. מתני׳ עד שתפרכס – דאי לא מפרכס קים להו לרבנן דנטולה נשמתה קודם גמר שחיטתה כדאמרינן בגמרא. אם זינקה – כדרך שהבהמות נופחות בגרונם והדם מקלח ומזנק בכח. זינוק – קילוח. השוחט בלילה – בהמה מסוכנת שצריכה פירכוס ולא ידע אי פירכסה. ולמחר השכים ומצא – כותלי בית שחיטת הצואר מלאים דם כשרה מפני שזינקה. וכמדת ר״א – דמכשר לה בזינוק אמרה ר״ש. אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה – צריכות פירכוס אם היא מסוכנת. שפשטה ידה – בגמר שחיטתה. ולא החזירה פסולה – אם היתה מסוכנת לפי שאין זה פירכוס אלא כן דרכה בשעת צאת נפשה אבל גסה לאו אורחה בהכי. גמ׳ ממאי דשריא – ואפילו בפירכוס. ומהדרינן וממאי תיסק אדעתין למיסרי – דבעי קרא למשריא. לאו חיה היא – ואפילו מפרכסת ומנא לן דשריא. מדאמר רחמנא נבלה לא תאכל – וסתם נבלה מסוכנת הואי קודם מיתתה. מכלל – דקודם מיתה כי הוה מסוכנת שריא דאי קודם מיתה אסירא מזאת החיה לאחר מיתה מיבעיא מיתה מי שריא לה. ופרכינן דלמא היינו נבלה היינו מסוכנת – וקודם מיתה משנסתכנה קרי לה נבלה ואשמועינן רחמנא דקאי עלה בלאו נמי דאי מזאת לאו הבא מכלל עשה עשה. מחיים לא איקרי נבלה – והלכך למה לי לאזהורי עלה דנבלה פשיטא דאיסור מסוכנת להיכא אזיל. דלמא לעולם היינו נבלה היינו מסוכנת – כלומר לעולם כדקאמר דנבלה היינו בהמה שנסתכנה ונאסרה קודם מיתה ואפ״ה איצטריך קרא דאילו מחיים איסור מסוכנת עשה בעלמא הוא ואשמועינן קרא דלאחר מיתה קאי נמי בלאו. טרפה – ניקב קרום של מוח או נחתכו רגליה מחוסרת היא. ואי ס״ד מסוכנת – מחמת חולי דלא מחסרא אסורה דדרשינן שאינה חיה לא תאכל. מסוכנת – מחמת טרפות שחסרה היא. מיבעיא – דהך טרפה נמי אינה חיה אלא מדאיצטריך למיסר טרפה ש״מ מסוכנת מחמת טרפות דמיחסרא אסורה אבל שאר מסוכנת שריא דלא דרשינן שאינה חיה לא תאכל. ודלמא היינו טרפה היינו מסוכנת – ובין מחסרא ובין לא מחסרא משעה שאינה חיה טרפה קרי לה דטרפה לשון מסוכנת היא כלומר קרובה למות ואיצטריך לעבור עליה בעשה דשאינה חיה ולא תעשה דטרפה. אם כן נבלה – דאוקמא לעיל דמשום לעבור עליה בלאו נמי אצטריך. ל״ל השתא מחיים – כשהיא מסוכנת קרייה רחמנא טרפה וקאי עלה בלאו ועשה. לאחר מיתה מיבעיא – איסורא להיכא אזל. ודלמא היינו נבלה היינו טרפה היינו מסוכנת – כלומר אפילו בנבלה שמתה לאחר שנטרפה ונסתכנה מצית מוקמת לה ואפ״ה איצטריך ולמיקם עלה לאחר מיתה בשני לאוין לאו דנבלה ולאו דטרפה ועשה דחיה אכול. ואמר מר – בזבחים בפרק חטאת העוף (דף ע.). למאי הלכתא – כלומר האי ואכל לא תאכלוהו לא צריך דהא כתיב (ויקרא ג) כל חלב וכל דם לא תאכלו ומשום דנתנבלה או נטרפה מי אזיל ליה איסור חלב ולמאי אצטריך אלא התורה אמרה דחייב משום שני לאוין משום לאו דחלב ומשום לאו דטרפה דלא תימא אין איסור חל על איסור.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush