גמרא
פירוש
כֹּל שֶׁחֲלִיפָיו בְּיַד כֹּהֵן פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת וְרַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב חֲלִיפִין בְּיַד כֹּהֵן אִין אֵין חֲלִיפִין בְּיַד כֹּהֵן לָא.
מַהוּ דְּתֵימָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1בספק מעשר – כגון שקפץ אחד מן המעושרין לתוכם דאמרינן בפ״ב (לקמן דף נח:) כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים. ספק מעשר אין כהן בא עליו משני צדדין דאם מעשר הוא אין לכהן חלק בו דמעשר קרב שלמים ונאכל לבעלים.
ומי מצית אמרת הכי – דטעמא דרבי מאיר משום שלא תשתכח תורת מתנות.
כל שחליפיו כו׳ – אי אמרת בשלמא טעמא דרבי מאיר גבי בכור משום דבא עליו משני צדדין היינו דקנסיב ר׳ יוסי הש״ס דהואיל וחליפיו ביד כהן פטור דאינו יכול לומר אי בכור הוא כולו דידי הוא דהוי כמאן דזבניה לישראל אלא אי אמרת טעמא דר׳ מאיר משום שלא תשתכח תורת מתנות אמאי נקט רבי יוסי טעמא משום דחליפיו ביד כהן הא לר׳ מאיר נמי מה״ט לפטר אלא ודאי טעמא לאו משום שלא תשתכח תורת מתנות הוא. אי שמן מית דכהן הוא – האי דמית דהא רבי טרפון אמר כהן בורר לו את היפה.
חזר בו רבי טרפון – מקמייתא דאמר כהן בורר לו את היפה וסבר דלשניהם יש חלק בשניהם. לשנים שהפקידו אצל רועה – שתי בהמות ומתה האחת ואין ידוע של מי מתה.
שמניח רועה – בין שניהם לחלקה ומסתלק דהכא ליכא למימר המוציא מחבירו ומתני׳ נמי דקאמר רבי טרפון יחלוקו כגון שאותו ספק בכור החי נמסר לרועה ואתי בעל הבית וכהן גבי רועה דליכא מוציא מחבירו דהא לא קאי ברשותא דחד מינייהו. ומשל דרבי עקיבא לאחד שהפקיד אצל בעל הבית – והניחה בעדרו ומתה בהמה אחת בעדרו ואומר שלך מתה והלה אומר אחת מאותן שלך מתה המוציא מחבירו עליו הראיה ומתני׳ נמי דמרע ליה ר׳ עקיבא לכחו של כהן כשישנן ברשות בעל הבית דהוי כהן מוציא מחבירו. אלא במאי פליגי – הואיל ולאו בחד גונא קמיתרצא מתני׳.
ר׳ עקיבא פליג בשנים שהפקידו אצל רועה – בתמיה. הא ודאי ליכא למימר המוציא מחבירו עליו הראיה. לא נחלקו אלא – כגון שהבכור חי עומד בחצר בעל הבית וכהן רועה כל בהמותיו של בעל הבית.
אקנויי אקני ליה – בעל הבית לכהן מקום בחצירו כדי שיזכה כהן בבכורות כשיוולדו מיד דתיקני ליה חצירו.
דניחא ליה לאינש דתתעביד מצוה בממוניה – שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו והוה ליה חצר של שניהם והוי האי חצר כי רועה וכאילו שנים הפקידו אצלו הילכך חולקין דברשות שניהם עומד. פסידא – היכא דאיכא ספיקא מפסיד בעל הבית אי קיימא חצר ברשות כהן. מתני׳ אחד לו – שהרי היתה נקבה עמו ואיכא למימר נקבה יצאת תחלה.
משמנין ביניהן – כהן נוטל כחוש. יחלוקו – דחזר בו ר׳ טרפון מקמייתא.
שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום – דאיכא למימר כל חדא וחדא ילדה זכר ונקבה ויצאת נקבה תחלה. שחליפיו ביד כהן – שהכהן נוטל אחת מן הספיקות פטור האחר מן המתנות דעשו את שאינו זוכה כזוכה.
זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום – דשמא אותה שלא ביכרה ילדה הנקבה ואותה שכבר ביכרה ילדה זכר. גמ׳ קמייתא – רחל שילדה שני זכרים התם קאמר ר״ע כהן נוטל כחוש.
משום דתרי מחדא – רחל נפוק ומספקא מילתא והמוציא מחבירו עליו הראיה. אבל שתי רחלים – שילדו שני זכרים ונקבה דתרי נפקו מחדא וחד מחדא.
אימא מודי ליה רבי טרפון – דכהן בורר לו את היפה דלפיכך הוא יפה שיצא יחיד ולא היתה הנקבה עמו וזהו ודאי בכור גמור.
והך דילידא חד שביח טפי – שביח מעולה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כל שחליפיו כו׳ – אי אמרת בשלמא טעמא דרבי מאיר גבי בכור משום דבא עליו משני צדדין היינו דקנסיב ר׳ יוסי הש״ס דהואיל וחליפיו ביד כהן פטור דאינו יכול לומר אי בכור הוא כולו דידי הוא דהוי כמאן דזבניה לישראל אלא אי אמרת טעמא דר׳ מאיר משום שלא תשתכח תורת מתנות אמאי נקט רבי יוסי טעמא משום דחליפיו ביד כהן הא לר׳ מאיר נמי מה״ט לפטר אלא ודאי טעמא לאו משום שלא תשתכח תורת מתנות הוא. אי שמן מית דכהן הוא – האי דמית דהא רבי טרפון אמר כהן בורר לו את היפה.
חזר בו רבי טרפון – מקמייתא דאמר כהן בורר לו את היפה וסבר דלשניהם יש חלק בשניהם. לשנים שהפקידו אצל רועה – שתי בהמות ומתה האחת ואין ידוע של מי מתה.
שמניח רועה – בין שניהם לחלקה ומסתלק דהכא ליכא למימר המוציא מחבירו ומתני׳ נמי דקאמר רבי טרפון יחלוקו כגון שאותו ספק בכור החי נמסר לרועה ואתי בעל הבית וכהן גבי רועה דליכא מוציא מחבירו דהא לא קאי ברשותא דחד מינייהו. ומשל דרבי עקיבא לאחד שהפקיד אצל בעל הבית – והניחה בעדרו ומתה בהמה אחת בעדרו ואומר שלך מתה והלה אומר אחת מאותן שלך מתה המוציא מחבירו עליו הראיה ומתני׳ נמי דמרע ליה ר׳ עקיבא לכחו של כהן כשישנן ברשות בעל הבית דהוי כהן מוציא מחבירו. אלא במאי פליגי – הואיל ולאו בחד גונא קמיתרצא מתני׳.
ר׳ עקיבא פליג בשנים שהפקידו אצל רועה – בתמיה. הא ודאי ליכא למימר המוציא מחבירו עליו הראיה. לא נחלקו אלא – כגון שהבכור חי עומד בחצר בעל הבית וכהן רועה כל בהמותיו של בעל הבית.
אקנויי אקני ליה – בעל הבית לכהן מקום בחצירו כדי שיזכה כהן בבכורות כשיוולדו מיד דתיקני ליה חצירו.
דניחא ליה לאינש דתתעביד מצוה בממוניה – שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו והוה ליה חצר של שניהם והוי האי חצר כי רועה וכאילו שנים הפקידו אצלו הילכך חולקין דברשות שניהם עומד. פסידא – היכא דאיכא ספיקא מפסיד בעל הבית אי קיימא חצר ברשות כהן. מתני׳ אחד לו – שהרי היתה נקבה עמו ואיכא למימר נקבה יצאת תחלה.
משמנין ביניהן – כהן נוטל כחוש. יחלוקו – דחזר בו ר׳ טרפון מקמייתא.
שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום – דאיכא למימר כל חדא וחדא ילדה זכר ונקבה ויצאת נקבה תחלה. שחליפיו ביד כהן – שהכהן נוטל אחת מן הספיקות פטור האחר מן המתנות דעשו את שאינו זוכה כזוכה.
זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום – דשמא אותה שלא ביכרה ילדה הנקבה ואותה שכבר ביכרה ילדה זכר. גמ׳ קמייתא – רחל שילדה שני זכרים התם קאמר ר״ע כהן נוטל כחוש.
משום דתרי מחדא – רחל נפוק ומספקא מילתא והמוציא מחבירו עליו הראיה. אבל שתי רחלים – שילדו שני זכרים ונקבה דתרי נפקו מחדא וחד מחדא.
אימא מודי ליה רבי טרפון – דכהן בורר לו את היפה דלפיכך הוא יפה שיצא יחיד ולא היתה הנקבה עמו וזהו ודאי בכור גמור.
והך דילידא חד שביח טפי – שביח מעולה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 שני ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בסוף דף י״ח.
הערות
Gemara
Peirush