גמרא
פירוש
רַב פָּפָּא אָמַר אכִּי תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן אַרְבַּע אַמּוֹת בְּעָלְמָא בְּשָׂדֶה דְּבַעַל הַבַּיִת לָא תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ז:ט׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
ב רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ז:ט׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
ג רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ז:ט׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ב׳
ד רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״ז:י׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רמ״ג:כ״ג
טור חושן משפט רס״ח:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט רמ״ג:כ״ג
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ה׳
רמב״ם הלכות זכייה ומתנה ד׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רמ״ג:כ״ג
טור חושן משפט רס״ח:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט רמ״ג:כ״ג
שולחן ערוך חושן משפט רס״ח:ה׳
ה״ג: כי תקון ליה רבנן בעלמא – כגון בסמטא שהוא רשות לכל אדם או ברה״ר או בצידי רשות הרבים והיא הפקר לרבים למשוך לתוכה הצריכין לצאת מן הדחק.
לא תקון ליה רבנן – שהרי אין לאדם שם ד׳ אמות מיוחדות שהרבה חברים יש לו בתוכה עומדים אצלו. קטנה אין לה חצר – אם זרק לה בעלה גט תוך חצרה לא קנתה לה חצרה להתגרש בו וכן אם היתה עומדת ברה״ר וזרקו לה גט בארבע אמותיה ואע״ג דגדולה מיגרשה כדתנן (גיטין דף עח.) הזורק גט לאשתו בתוך ביתה כו׳ היתה עומדת ברה״ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת כו׳. משום ידה אתרבאי – דכתיב ונתן בידה וידה רשותה משמע כדכתיב (במדבר כא) ויקח את כל ארצו מידו.
כי היכי דאית לה יד – דמשיודעת לשמור את גיטה מגורשת דלא מיעט רחמנא אלא שוטה דמשלחה והיא חוזרת.
משום שליחות איתרבאי – מדרבי רחמנא שליחות לאדם כדתניא (קידושין דף מא.) ושלח מלמד שהאיש עושה שליח, ושלחה מלמד שהאשה עושה שליח אתרבאי נמי חצרה דהויא לה כשלוחה.
וכי היכי דשליחות לית לה – דתנן שאין הקטן עושה שליח דכי כתיב שליחות בין בגיטין בין בפסח איש כתיב בענין. ידו – אם המצא תמצא בידו.
גגו חצרו וקרפיפו מנין – שאם נכנסה שם ונעל בפניה לגונבה שהוא חייב. אם כן מצינו תורת שליחות לדבר עבירה – לומר שלוחו כמותו וחייב השולח במעשה השליח.
וקי״ל – בקידושין בפ״ב (קידושין מב:). בר חיובא הוא – שאף הוא מוזהר על הדבר התם פטור השולח דאמרינן ליה דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולא היה לו לעשות. דלאו בני חיובא נינהו – לשלם כדתנן הם שחבלו באחרים פטורין (ב״ק פז.). דאי בעי עביד – את השליחות. וקדש לי אשה גרושה – ומשעת קידושין עובר משום לא יקחו.
אשה אינה באזהרת לא תקיפו לפי שאינה בבל תשחית פאת זקנך כדאמר בקדושין (דף לה:) והמקיף את הקטן חייב שהמקיף באזהרה כניקף דכתיב לא תקיפו אחד הניקף ואחד המקיף במשמע במסכת [נזיר] (דף נז:) וקטן דנקט משום דסתמא גדול לא שביק לאקופי נפשיה. תלמוד לומר ונתן מכל מקום – מדלא כתיב ובידה יתנהו דרוש ונתן קידושין מא.).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
לא תקון ליה רבנן – שהרי אין לאדם שם ד׳ אמות מיוחדות שהרבה חברים יש לו בתוכה עומדים אצלו. קטנה אין לה חצר – אם זרק לה בעלה גט תוך חצרה לא קנתה לה חצרה להתגרש בו וכן אם היתה עומדת ברה״ר וזרקו לה גט בארבע אמותיה ואע״ג דגדולה מיגרשה כדתנן (גיטין דף עח.) הזורק גט לאשתו בתוך ביתה כו׳ היתה עומדת ברה״ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת כו׳. משום ידה אתרבאי – דכתיב ונתן בידה וידה רשותה משמע כדכתיב (במדבר כא) ויקח את כל ארצו מידו.
כי היכי דאית לה יד – דמשיודעת לשמור את גיטה מגורשת דלא מיעט רחמנא אלא שוטה דמשלחה והיא חוזרת.
משום שליחות איתרבאי – מדרבי רחמנא שליחות לאדם כדתניא (קידושין דף מא.) ושלח מלמד שהאיש עושה שליח, ושלחה מלמד שהאשה עושה שליח אתרבאי נמי חצרה דהויא לה כשלוחה.
וכי היכי דשליחות לית לה – דתנן שאין הקטן עושה שליח דכי כתיב שליחות בין בגיטין בין בפסח איש כתיב בענין. ידו – אם המצא תמצא בידו.
גגו חצרו וקרפיפו מנין – שאם נכנסה שם ונעל בפניה לגונבה שהוא חייב. אם כן מצינו תורת שליחות לדבר עבירה – לומר שלוחו כמותו וחייב השולח במעשה השליח.
וקי״ל – בקידושין בפ״ב (קידושין מב:). בר חיובא הוא – שאף הוא מוזהר על הדבר התם פטור השולח דאמרינן ליה דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולא היה לו לעשות. דלאו בני חיובא נינהו – לשלם כדתנן הם שחבלו באחרים פטורין (ב״ק פז.). דאי בעי עביד – את השליחות. וקדש לי אשה גרושה – ומשעת קידושין עובר משום לא יקחו.
אשה אינה באזהרת לא תקיפו לפי שאינה בבל תשחית פאת זקנך כדאמר בקדושין (דף לה:) והמקיף את הקטן חייב שהמקיף באזהרה כניקף דכתיב לא תקיפו אחד הניקף ואחד המקיף במשמע במסכת [נזיר] (דף נז:) וקטן דנקט משום דסתמא גדול לא שביק לאקופי נפשיה. תלמוד לומר ונתן מכל מקום – מדלא כתיב ובידה יתנהו דרוש ונתן קידושין מא.).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush