Rashba Yevamot 70b – רשב"א יבמות ע:‏ – Shas HaMeforash

אַלְמָא לָא קָנֵי לֵיהּ רַבֵּיהּ הָכָא נָמֵי לָא קָנֵי לֵיהּ רַבֵּיהּ אֶלָּא לְאַפְנוֹיֵי. וְאַכַּתִּי מוּפְנֶה מִצַּד אֶחָד הוּא וְשָׁמְעִינַן לֵיהּ לר׳לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר מוּפְנֶה מִצַּד אֶחָד לְמֵדִין וּמְשִׁיבִין. כֵּיוָן דִּלְגוּפֵיהּ לָא צְרִיךְ שְׁדִי חַד אַלָּמֵד וּשְׁדִי חַד אַמְּלַמֵּד וְהָוֵה לֵיהּ גְּזֵירָה שָׁוָה מוּפְנָה מִשְּׁנֵי צְדָדִין. אִי מָה פֶּסַח אוֹנֵן אָסוּר בּוֹ אַף תְּרוּמָה אוֹנֵן אָסוּר בָּהּ. א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר קְרָא (זָר) {ויקרא כ״ב:י׳,י״ג} וְכׇל זָר זָרוּת אָמַרְתִּי לְךָ ^אוְלֹא אֲנִינוּת אֵימָא וְלֹא עֲרֵלוּת הָא כְּתִיב {ויקרא כ״ב:י׳} תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר. וּמָה רָאִיתָ מִסְתַּבְּרָא עֲרֵלוּת הו״להֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן (מעשי״ם כרותי״ם בדב״ר העב״ד) מְחוּסַּר מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ ^בוְעָנוּשׁ כָּרֵת וְיֶשְׁנוֹ לִפְנֵי הַדִּבּוּר ^גוּמִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת. אַדְּרַבָּה אֲנִינוּת הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן יֶשְׁנָהּ בְּכׇל שָׁעָה וְנוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְאֵין בְּיָדוֹ לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ הָנָךְ נְפִישָׁן. רָבָא אָמַר בְּלָא הָנָךְ נְפִישָׁן נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ שָׁבְקִינַן עֲרֵלוּת דִּכְתִיב בְּגוּפֵיהּ דְּפֶסַח וְיָלְפִינַן אֲנִינוּת מִפֶּסַח דְּפֶסַח גּוּפֵיהּ מִמַּעֲשֵׂר גָּמְרִינַן. אִי מָה פֶּסַח מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת אַף תְּרוּמָה מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת. אָמַר קְרָא {שמות י״ב:מ״ד} וּמַלְתָּה אוֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת בּוֹ מִלֶּאֱכוֹל בְּפֶסַח וְאֵין מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת בִּתְרוּמָה. אִי הָכִי אֵימָא {שמות י״ב:מ״ח} כׇּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ בּוֹ אֵינוֹ אוֹכֵל אֲבָל אוֹכֵל הוּא בִּתְרוּמָה הָא כְּתִיב תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר. וּמָה רָאִיתָ מִסְתַּבְּרָא עֲרֵלוּת דְּגוּפֵיהּ הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן מַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ וְעָנוּשׁ כָּרֵת אַדְּרַבָּה מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן יֶשְׁנָהּ בְּכׇל שָׁעָה. הָנָךְ נְפִישָׁן ואב״אוְאִיבָּעֵית אֵימָא בְּלָא [הָנָךְ] נְפִישָׁן נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ מִי אִיכָּא מִידֵּי דַּעֲרֵלוּת דְּגוּפֵיהּ לָא מְעַכְּבָא בֵּיהּ עֲרֵלוּת דְּאַחֲרִינֵי מְעַכְּבָא בֵּיהּ. הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ בּוֹ לִדְרָשָׁה הוּא דַּאֲתָא {שמות י״ב:מ״ג} כׇּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ לְמָה לִי בּוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ג׳:ה׳
רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות י״ב:ט״ו

^ב רמב״ם הלכות מילה א׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ח
טור יורה דעה רס״א:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״א:א׳

^ג רמב״ם הלכות קרבן פסח ה׳:ה׳
רמב״ם הלכות קרבן פסח ט׳:ט׳

אלמא לא קני ליה לרביה קנין גמור. ואף על גב דאמרינן בפרק קמא דקדושין (קידושין טז:) עבד עברי גופו קנוי, קנין גמור מיהא לא קני ליה, דהא יוצא בגרעון כסף, אי נמי בשש וביובל, מה שאין כן בעבד כנעני שאין לו יציאה לעולם אלא מדעת האדון. והוא הדין והוא הטעם באשתו דקרינן ליה קנין גמור משום דאין לה יציאה מתחת הבעל אלא מדעתו. אלא לאפנויי. קשיא לי האי מופנה לא אתי כשיטת שאר מופנה דעלמא, דאלו מופנה דעלמא דלא צריך למיכתביה, ומיהו דינא הכין כדאיכתיב, אבל הכא דינא איפכא דאלו קרא כתיב תושב ושכיר לא יאכל בו, ואנן אמרינן דתושב ושכיר אוכל בו. ונראה דלר׳ אלעזר האי תושב ושכיר לאו ישראלים נינהו אלא עכו״ם, והיינו דאמרינן דהוי מופנה דאלו עכו״ם תיפוק ליה משום ערל ואפילו ערבי מהול וגבעוני מהול לאו נמולין נינהו אלא כערלים וכדאיתא לקמן (יבמות עא.) וכן נראה מפרושי ר״ח. הא דאמרינן שדי חד אלמד וחד אמלמד. אף על גב דהוי הכא תושב והכא שכיר. מכל מקום תושב ושכיר חד ענינא הוא וכתנא דבי ר׳ ישמעאל דאמר (יבמות יז:) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה (וכן הוא בתוס׳ ד״ה שדי ורמב״ן בשמם).מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון