Rashba Shabbat 124b – רשב"א שבת קכד:‏ – Shas HaMeforash

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַקָּטָן וְאֶת הַלּוּלָב וְאֶת סֵפֶר תּוֹרָה לרה״רלִרְשׁוּת הָרַבִּים וּבֵית הִלֵּל ^אמַתִּירִין. אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי הוֹצָאָה טִלְטוּל מִי שָׁמְעַתְּ לְהוּ וְטִלְטוּל גּוּפֵיהּ לָאו מִשּׁוּם הוֹצָאָה הִיא. וְאַף רַב סָבַר לַהּ לְהָא דְּרָבָא דְּאָמַר רַב ^במָר שֶׁלֹּא יִגָּנֵב זֶהוּ טִלְטוּל שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ וְאָסוּר טַעְמָא שֶׁלֹּא יִגָּנֵב אֲבָל לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ מוּתָּר. אִינִי וְהָא רַב כָּהֲנָא אִיקְּלַע לְבֵי רַב וַאֲמַר אַיְיתוֹ לֵיהּ שׁוּתָא לְכָהֲנָא לִיתִּיב עליה לָאו לְמֵימְרָא דְּדָבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ אֵין לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ לָא. הָכִי אֲמַר לְהוּ שְׁקוּלוּ שׁוּתָא מִקַּמֵּי כָּהֲנָא וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָתָם מֵחַמָּה לַצֵּל הֲוָה. רַב מָרִי בַּר רָחֵל הֲוָה לֵיהּ ההיא בֵּי סַדְיְוָתָא בְּשִׁמְשָׁא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לְטַלְטוֹלִינְהוּ אֲמַר לֵיהּ שְׁרֵי אִית לִי אַחֲרִינָא חֲזוּ לְאוֹרְחִין אִית לִי נָמֵי לְאוֹרְחִים אֲמַר לֵיהּ גַּלִּית אַדַּעְתָּיךְ דִּכְרַבָּה סְבִירָא לָךְ לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי לְדִידָךְ אֲסִיר. אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב ^גמַכְבֵּדוֹת שֶׁל מילתא מוּתָּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת אֲבָל שֶׁל תְּמָרָה לָא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף שֶׁל תְּמָרָה בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ בְּהָא לֵימָא רַב שֶׁל תְּמָרָה לָא וְהָא רַב כְּרָבָא סְבִירָא לֵיהּ אֶלָּא מֵחַמָּה לַצֵּל בְּהָא לֵימָא ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אַף שֶׁל תְּמָרָה לְעוֹלָם מֵחַמָּה לַצֵּל אֵימָא וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^דכׇּל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת שִׁבְרֵיהֶן נִיטָּלִין עִמָּהֶן וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה. שִׁבְרֵי עֲרֵיבָה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית שִׁבְרֵי זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּלְבַד שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן שִׁבְרֵי עֲרֵיבָה לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה וְשֶׁל זְכוּכִית לָצוּק לְתוֹכָן שֶׁמֶן.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מַחֲלוֹקֶת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת דְּמָר סָבַר מֵעֵין מְלַאכְתָּן אִין מֵעֵין מְלָאכָה אַחֶרֶת לָא וּמָר סָבַר אֲפִילּוּ מֵעֵין מְלָאכָה אַחֶרֶת. אֲבָל נִשְׁבְּרוּ בְּשַׁבָּת דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּרִין הוֹאִיל וּמוּכָנִין עַל גַּבֵּי אֲבִיהֶן מוּתָּר. מוֹתֵיב רַב זוטראי מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים. דְּנִשְׁבְּרוּ אֵימַת אִילֵּימָא דְּנִשְׁבְּרוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב עֵצִים בְּעָלְמָא נִינְהוּ אֶלָּא לָאו בְּיוֹם טוֹב וְקָתָנֵי מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִים בְּשִׁבְרֵי כֵלִים. אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מַחֲלוֹקֶת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּשַׁבָּת דְּמָר סָבַר מוּכָן הוּא וּמָר סָבַר נוֹלָד הוּא אֲבָל מֵעֶרֶב שַׁבָּת דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּרִין הוֹאִיל וְהוּכְנוּ לִמְלָאכָה מִבְּעוֹד יוֹם. תָּנֵי חֲדָא מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים וְתַנְיָא אִידַּךְ כְּשֵׁם שֶׁמַּסִּיקִין בְּכֵלִים כָּךְ מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים וְתַנְיָא אִידַּךְ אֵין מַסִּיקִין לֹא בְּכֵלִים וְלָא בְּשִׁבְרֵי כֵלִים. הָא רַבִּי יְהוּדָה הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן הָא רַבִּי נְחֶמְיָה. אָמַר רַב נַחְמָן ^ההָנֵי לִיבְנֵי דְּאִישְׁתַּיּוּר מִבִּנְיָינָא שְׁרֵי לְטַלְטוֹלִינְהוּ דַּחֲזוּ לְמִיזְגָּא עֲלַיְיהוּ שַׁרְגִינְהוּ וַדַּאי אַקְצִינְהוּ. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל ^וחֶרֶס קְטַנָּה מוּתָּר לטלטל בֶּחָצֵר אֲבָל בְּכַרְמְלִית לֹא וְרַב נַחְמָן דִּידֵיהּ אָמַר אֲפִילּוּ בְּכַרְמְלִית אֲבָל ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים לֹא וְרָבָא אָמַר ^זאֲפִילּוּ ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּרָבָא הֲוָה קָאָזֵיל בְּרִיתְקָא דְמָחוֹזָא אתווסאי מְסָאנֵיהּ טִינָא אֲתָא שַׁמָּעֵיהּ שְׁקַל חַסְפָּא וְקָא מְכַפַּר לֵיהּ רְמוֹ בֵּיהּ רַבָּנַן קָלָא אָמַר לָא מִיסָּתְיָיא דְּלָא גְּמִירִי מִיגְמָר נָמֵי מַגְמְרִי אִילּוּ בְּחָצֵר הֲוַאי מִי לָא הֲוָה חַזְיָא לְכַסּוֹיֵי בַּיהּ מָנָא הָכָא נָמֵי חַזְיָא לְדִידִי. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מְגוּפַת חָבִית שֶׁנִּכְתְּתָה מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּשַׁבָּת תַּנְיָא נָמֵי הָכִי מְגוּפָה שֶׁנִּכְתְּתָה הִיא וּשְׁבָרֶיהָ מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת וְלֹא יִסְפּוֹת מִמֶּנָּה שֶׁבֶר לְכַסּוֹת בָּהּ אֶת הַכְּלִי וְלִסְמוֹךְ בָּהּ כַּרְעֵי הַמִּטָּה וְאִם זְרָקָהּ בָּאַשְׁפָּה אָסוּר. מַתְקִיף לַהּ רַב פָּפָּא אֶלָּא מֵעַתָּה זָרֵיק לֵיהּ לִגְלִימֵיהּ ה״נהָכִי נָמֵי דְּאָסוּר ^חאֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שביתת יום טוב א׳:ד׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקי״ח:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקי״ח:א׳

^ב רמב״ם הלכות שבת כ״ה:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים ש״ח:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:ג׳

^ג רמב״ם הלכות שבת כ״ו:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים ש״ח:מ״ט
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:מ״ט

^ד רמב״ם הלכות שבת כ״ה:י״ב
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים ש״ח:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:ו׳

^ה רמב״ם הלכות שבת כ״ו:ב׳
טור אורח חיים ש״ח:י״ז
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:י״ז

^ו רמב״ם הלכות שבת כ״ו:ג׳
טור אורח חיים ש״ח:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:ז׳

^ז רמב״ם הלכות שבת כ״ו:ג׳
טור אורח חיים ש״ח:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:ז׳

^ח רמב״ם הלכות שבת כ״ו:ג׳
טור אורח חיים ש״ח:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ח:ז׳

E/ע

הערותNotes

הא דאמר ליה רבא לרב מרי: חזו לאורחים. לדבריו קאמר ליה, דאילו לרבא אפילו לא חזו כלל ולא צריך להו מטלטלין מחמה לצל, וכדאמר ליה לבסוף. בהא לימא ר׳ אלעזר אף של תמרה. ונראה כי בה״ג גריס: הוא דאמר כר״ש דאמר דבר שאין מתכוון מותר. ואכתי קשיא לי קצת דמכל מקום היכי מתמה ואמר בהא לימא ר״א אף בשל תמרה, כיון דאיכא למימר דכר״ש סבירא ליה. ושמא לא גריס ליה להאי לישנא כולה, אלא ה״ג בשל תמרה ור״א כר״ש סבירא ליה. (ולדידן) [ולדבריו] גירסא קיימא דאף של תמרה שרי, ומכבדין את הבית דלא פסיק רישיה ולא ימות הוא, דזימנין דלא משוי ליה גומות. וכתב הראב״ד ז״ל דדוקא כשכבד את הבית מערב שבת, הא לאו הכי אסור, דודאי אתי לאשוויי גומות, ודוקא בדליכא קליפי רמונים וכיוצא בהן שאינן ראוין לטלטל. ותמיהא לי שאם כן כלל וכלל לא יכבד דהא מזיז עפר ממקומו. והגאונים ז״ל כולם פסקו דמותר לכבד את הבית, ואפילו במכבדות של תמרה, וכבר כתבתיה בארוכה בסוף פרק המצניע (שבת צה.) בסייעתא דשמיא. שברי זכוכית לכסות פי הפך. ירושלמי (דפרקין, ה״ה): תמן תנינן (שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה בראש הכרכר, והכא הוא אמר הכין רבי אחא רבי מיאשה רבי כהן בשם רבנן דקסרין כאן בעבה כאן בחדה, ואית דבעי מימר כאן במטלטל כאן במוציא. חרס קטנה מותר לטלטלה בחצר. פירוש: משום (דשייכי) [דשכיחי] בה כלים וחזיא לכסויי ביה מאנא. ודוקא חרס דאתי משיורי כלים, אבל אבן דלא אתיא משיורי כלים לא, והיינו טעמא דכל הני שמעתין.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון