×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא בתרא קכ״ט.גמרא
;?!
אָ
אִי לְאַפּוֹקֵי מִדְּרָבָא מוֹסִיף הוּא אִי דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי לֵית הִלְכְתָא כְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי אִי לְאַפּוֹקֵי מִדִּשְׁמוּאֵל וְרַב שֵׁשֶׁת וְרַב פָּפָּא הָא אִיתּוֹתְבוּ. אֶלָּא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן וּמֵאַתְקָפְתָּא דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי.: הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאֶחָד כּוּ׳.: הֵיכִי דָּמֵי מַתָּנָה בַּתְּחִלָּה הֵיכִי דָּמֵי בָּאֶמְצַע הֵיכִי דָּמֵי בַּסּוֹף. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי וְיִירָשֶׁהָ זוֹ הִיא מַתָּנָה בַּתְּחִלָּה יִירָשֶׁהָ וְתִנָּתֵן לוֹ זוֹ הִיא מַתָּנָה בַּסּוֹף יִירָשֶׁהָ וְתִנָּתֵן לוֹ וְיִירָשֶׁהָ זוֹ הִיא מַתָּנָה בָּאֶמְצַע. וְדַוְקָא בְּאָדָם אֶחָד וְשָׂדֶה אַחַת אֲבָל בְּאָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לֹא. ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אפי׳אֲפִילּוּ אָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אֲבָל בִּשְׁתֵּי שָׂדוֹת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לֹא. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי וְיִירַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר קָנָה רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֹא קָנָה. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבִין אַנְחֵתְתְּ לַן חֲדָא וְאַתְקֵפְתְּ לַן חֲדָא בִּשְׁלָמָא דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אַדְּרַבִּי אֶלְעָזָר לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּאָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת כָּאן בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת. אֶלָּא דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא. אָמוֹרָאֵי נִינְהוּ וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אלֹא קָנָה עַד שֶׁיֹּאמַר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִירְשׁוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית שֶׁנְּתַתִּים לָהֶם בְּמַתָּנָה וְיִירָשׁוּם. בִּפְלוּגְתָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אָדָם אֶחָד וְשָׂדֶה אַחַת אֲבָל אָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לֹא וְרַב נַחְמָן אָמַר אֲפִילּוּ אָדָם אֶחָד וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת שָׂדֶה אַחַת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אֲבָל שְׁתֵּי שָׂדוֹת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לֹא בוְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר אפי׳אֲפִילּוּ שְׁתֵּי שָׂדוֹת וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא גהָאוֹמֵר תְּנוּ שֶׁקֶל לְבָנַי בְּשַׁבָּת וּרְאוּיִן לִיתֵּן סֶלַע נוֹתֵן לָהֶן סֶלַע וְאִם אָמַר אַל תִּתְּנוּ לָהֶן אֶלָּא שֶׁקֶל אֵין נוֹתְנִין לָהֶן אֶלָּא שֶׁקֶל דוְאִם אָמַר אִם מֵתוּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
הא דאמרינן דליתא לדמר בר רב אשי. פירש הרב אלפסי ז״ל, משום דאב ובנו ראשון בראשון הן, ומינה דבאבא דאבא כשר. אבל ר״ש⁠(י) ז״ל פירש, דכל יוצאי ירכו פסולין לו. ונראה לי משום הכי לא פרשו בו טעם, משום דמתניתין היא, שהרי שנינו בפרק זה [בורר] (סנהדרין כז:) אלו הן הקרובים האחים וכו׳ הן ובניהם וחתניהן, וכיון שכן קל וחומר לאב ובנו שבן הבן וחתנו פסולין הן. ואם תאמר אם כן מר בר רב אשי היכי טעי בה, וכי לא ידיעה ליה מתניתין. י״ל דאגב חורפיה דהוה סבר למילף לה מדרבא לא עיין בה. ויש לנו כיוצא בה בתלמוד וחדא מינייהו לעיל (בבא בתרא קטז.) דבעי רמי בר חמא אבי האב ואחי האב כאברהם וישמעאל בנכסי עשו אי זה מהם קודם, ואמר רבא והא תנן האב קודם לכל יוצאי ירכו, ורמי בר חמא אגב חורפיה לא עיין בה, ומשום דפשיטא דטעי בה מר בר רב אשי, כי קאמרי לקמן הלכתא ככל הני שמעתתא דשלח ליה ר׳ אבא לרב יוסף בר חמא אקשינן לאפוקי מאי, לאפוקי מדאמר מר בר רב אשי, ליתה לדמר בר רב אשי, כלומר, משום הא לא איצטריך דהאי פשיטא דליתה. ותדע, מדלא קאמר הא אמרינן דליתה וקאמר אי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ורב פפא איתותבו אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא.
ואם תאמר ומאי קושיא, דאנן הכי קאמרינן, הלכתא כדשלח ר׳ אבא דאמר שלישי בשני כשר אבל לא בראשון. פירש ר״ש ז״ל דר׳ אבא על מה ששאלוהו השיב ושמא אף בראשון היה מכשיר. ואם תאמר אם כן מנלן דלאפוקי מדמר בר רב אשי, דאף הוא מוסיף הוא, ודילמא ר׳ אבא אף באבא דאבא היה מכשיר אלא שאלה שהיתה כך היתה. תירץ הרב ז״ל דאין הכי נמי דמצי לאקשויי ליה הכין, אלא דעדיפא מינה אקשי ליה. ולכי נראה שאין אנו צריכין בהא דמר בר רב אשי לתירוצו של רבינו ז״ל, דהא דמר בר רב אשי (לתירוצו של רבינו ז״ל דהא דמר בר רב אשי) פשיטא להו לכולהו דטעי בה וליתא כלל ואין צריך לומר הלכה כדשלח ר׳ אבא לאפוקי מההיא, דההיא פשיטא דליתא כלל, וכמו שכתבתי למעלה. והרמב״ן ז״ל תירץ דגמרא קים ליה דהלכתא כרבא, דכיון דפסקינן דליתא לדמר בר רב אשי דגמר מרבא אבא דאבא, שמע מינה דרבא גופיה הלכה היא, דמאי דקא מכשר ר׳ אבא כולה מילתא ברוחקא דשלישי תליא, והילכך כל שלישי שרי בין בשני בין בראשון, ודאמר מר בר רב אשי דעביד אבא ובריה כראשון בראשון וגמרא מדרבא לאכשורי באבא דאבא, אמרינן דלית הלכתא כותיה, דאב ובנו כחד נינהו, ומינה דלא פסלו אלא זה, הא באבא דאבא דאבא כשר, וכדעת הרב אלפסי ז״ל. ודברי ר״ש⁠(י) ז״ל נראין לי עיקר, דאילו לפי פירושו של רבינו ז״ל היה לו לומר אי לאפוקי מדרבא הא כותיה קיימא לן. אלא הנכון כדברי ר״ש⁠(י) ז״ל, והכי קאמר, אי (לא) לאפוקי מדרבא מוסיף הוא ודלמא אף ר׳ אבא מודה בה. ומדאמר רב שימי בר אשי הלכה ככל הני דשלח ר׳ אבא לא שמעינן דליתא לדרבא, דאי לאפוקי מיניה לא מיסתיא דלא לימא בהדיא לית הלכתא כרבא.
מתני׳: המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר ולא כלום. פירש ר״ש ז״ל, דלא אמר כלום לא במה שהשוה להם את הבכור ולא במה שריבה בלשון ירושה לאחד על אחיו הפשוטין, ומתניתין רבנן היא ודלא כרבי יוחנן בן ברוקא, ואפילו לא היה שם בכור כן הדין וכן הטעם, והויא לה הא מתניתין סתם כדרבנן ואידך מתניתין מחלוקת והלכתא כמחלוקת דהיינו רבי יוחנן בן ברוקה. וכן פירש הרב אב בית דין ז״ל וכן הראב״ד ז״ל, וכן נראה עיקר כמו שאכתוב לקמן גבי הא דאמרינן כולא מתניתין רבי יוחנן בן ברוקה היא.
ולפי פירוש זה, הא דשקלי וטרו בגמרא בפירושה דהא מתניתין דקתני כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף דבריו קיימין, ואף על גב דלא קיימא לן כי הא מתניתין אלא כרבי יוחנן בן ברוקה אפילו אמר בלשון ירושה, היינו משום דנפקא לן מינה כשהשוה להם את הבכור דמודה בה רבי יוחנן משום דכתיב לא יוכל לבכר, וכדאיתא בגמרא. ואי נמי נפקא מינה לבת במקום בנים או לאח במקום בת. ויש מי שהעמיד משנתנו ככולי עלמא, ולא אמר כלום אבכור קאי. וכן פרשו משום רבינו האיי גאון ז״ל. וכן פירש הרב ר׳ יוסף הלוי ז״ל דמתניתין רבי יוחנן בן ברוקה היא ומשום שהשוה להם את הבכור הוא דקתני לא עשה ולא כלום, אלא שהוא ז״ל פירש דכיון שהשוה להם את הבכור לא עשה ולא כלום אפילו בפשוטין אלא צוואתו בטלה. ואין נראה כן מדברי רבינו הגאון ז״ל, אלא במה שהשוה את הבכור דוקא אמר שלא אמר כלום. וכן פירש מורי הרב ז״ל. ולפי זה מקמצין מכולן לפי חשבון ומשלימין לבכור, לפי שהבכור עם האחין בזה כדין בעל חוב דאביהם שנוטל מהם לפי חשבון מה שנתן להם אביהם. וכן נראה לי עיקר.
גמרא: ורבי אל⁠(י)⁠עזר אמר ואפילו באדם אחד ושתי שדות שדה אחד ושני בני אדם. גירסת הספרים מסיימי בה: אבל בשני [בני] אדם ושתי שדות לא קנה. ואיכא דקשי ליה, דאם איתא, מאי קאמר אביי אנחת לה הכא דר׳ אל⁠(י)⁠עזר אדר׳ אל⁠(י)⁠עזר לא קשיא כאן בשדה אחת וכו׳ ומאי איצטריך ליפרוקינהו ור׳ אל⁠(י)⁠עזר בעצמו אמר [כן] בהדיא. ועל כן יש (שמעמידין) [שמעבירין] עליה קולמוס ומפר⁠(י)⁠שי דמעיקרא הוה סבירא ליה לאביי דר׳ אלעזר אפילו בשתי שדות ושני בני אדם אית ליה, אלא דלמאי דקאמר ר׳ דימי משמיה דר׳ יוחנן דבשדה אחת ושני בני אדם לא קנה קאמר איהו דקנה, אבל לדידיה לא שנא שתי שדות ושני בני אדם משדה אחת ושני בני אדם. והשתא דשמעה להא דרבין דאמר משמיה דר׳ אל⁠(י)⁠עזר דבשני בני אדם ושתי שדות לא קנה, הדר ממאי דהוה סבירא מעיקרא וידע דר׳ אל⁠(י)⁠עזר נקט בשתי שדות ואדם אחד או בשדה אחד ושני בני אדם. ור״ש⁠(י) ז״ל גריס לה ופירש דההוא לישנא דגמרא הוא ולא אמרה ר׳ אל⁠(י)⁠עזר בהדיא. הא דאמר ריש לקיש לעולם לא קנה עד ש⁠[י]⁠אמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני [ופלוני] שנתתים להם במתנה וירשום. פירש הרב ר׳ יהוסף הלוי ז״ל, דריש לקיש לפרושי מתנה באמצע הוא דאתא, דאי לא, תיקשי לן, דהא תנן דאפילו כתב מתנה בתחלה או בסוף דבריו קיימין. ואין פירושו מחוור בעיני, דאם כן מאי שנא דנקט לה במתנה באמצע ואמאי לא פריש כולהו בבי דמתניתין דהיינו בתחלה ובסוף. אבל ר״ש ז״ל פירש דבשתי שדות ושני בני אדם אמר שלא קנו עד שתהא מתנה באמצע, שאילו אמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני ופלוני שנתתים להם במתנה אני אומר דלפלוני הראשון אמר ליטול בירושה שהוא הלשון הראשון ולפלוני האחרון ליטול במתנה שהוא הלשון האחרון, שבסדר הזכרתן סדר לשון ירושה והמתנה, וכן אמר פלוני ופלוני נתתי שדה פלוני ופלוני וירשום לראשון נתן בלשון מתנה ולאחרון בלשון ירושה. אבל עכשיו שאמר ירושה בתחלה ולבסוף, כשם שהירושה נאמרת על שניהם [כך המתנה נאמרת על שניהם]. ולפי פירוש זה נראה דריש לקיש נמי לית ליה מתניתין דבין בתחלה בין בסוף, דמתניתין אינה אלא באדם אחד ושדה אחת, דאלו בשדה אחת ושני בני אדם אתה מטיל את הלשון לסמוך לו, וכן בשתי שדות ואדם אחד. וקשיא לי לפי זה, דאם כן על כורחין ברייתא דנכסי לך ואחריך יירש פלוני הויא תיובתא דריש לקיש, דלדידיה כי⁠[ו]⁠ן שאתה מטיל הלשון אחר הסמוך לו אפילו תוך כדי דיבור נמי.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144