גמרא
פירוש
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מאי תניא כוותיה דר׳ אמי – דאוקמה בשעשה בה מאמר היכא תניא כוותיה.
דקתני בין שעשה בה מאמר – אלמא שמעיה ר״ע לר״א דבעשה בה מאמר מיירי. אי נמי מרישא – דקתני משנכנסה לרשותו נגמרה לו. האי לישנא לאו דוקא דהוה ליה לאתויי אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו משבאת לרשותו אינו דין שתגמר לו אלא ריש מילתא נקט. מאי כשאר דברים כן נדרים דקתני – מאי נינהו אותן דברים דקא יליף נדרים מינייהו.
שאין חייבין עליה סקילה – שאין חייבין על היבמה סקילה ואפילו עשה בה מאמר אלמא לא עדיף מאמר דיבמה כקדושין דארוסה. מתניתין נמי דיקא – דמחיוב סקילה קא מייתי ראיה.
כשם שארוסה גמורה לאישה – דארוסה בסקילה אם זינתה: ולענין הלכה קי״ל כר״ע דאינו מפר לא לאחד ולא לשנים דאע״ג דקי״ל יש זיקה ולעיל פרישנא טעמא דר״ע משום דסבירא ליה אין זיקה איכא למימר ה״מ מקמי דאייתי לה הך ברייתא אבל בתר דאייתי לה חזינן דאפילו סבירא ליה לר״ע דיש זיקה מצי אמר דלא יפר לפי שאין היבמה גמורה לאישה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה וכיון דקלסיה בן עזאי לר״ע וזכינהו לר״א ור׳ יהושע בדינא דלא אהדרו ליה מידי נקטינן כוותיה וכן פסק הרמב״ן ז״ל. ומסתפקא לי כיון דיבם לא מצי מפר אב במקום יבם מן הארוסין אי מצי מפר או לא ולא ידענא אכרעותא בהא מילתא מיהו מסתברא לי דנדרים שנדרה בבית אביה או בעודה ארוסה מצי מפר לה דהא כל היכא דליכא ארוס מת הבעל נתרוקנה רשות לאב והכא כיון דלא זכי יבם בנדרי יבמה כמאן דליתיה דמי וממה שפרשתי למעלה (דף עא:) בשם רבותי בעלי התוס׳ ז״ל בההיא דב״ש סברי בנדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב נ״ל כן דהא לפי פירושם ז״ל טעמייהו דב״ש משום דכיון דנראו לארוס ראשון לא זכי בהו ארוס אחרון ואע״ג דאיתיה לארוס אחרון כמאן דליתיה דמי כיון דכמאן דליתיה דמי קם ליה אב כאילו איתיה באפי נפשי׳ וליכא ארוס לדידן נמי ביבם כיון דלא זכי בנדרי ארוס ראשון אב מצי מפר. מיהו בנדרים שנדרה ברשות יבם אכתי מספקא לי. זהו מה שנראה לי בזה ולענין מעשה צריך עיון ובדיקה בדברי הראשונים ז״ל. מתני׳ האומר לאשתו וכו׳ מכאן ועד שאבא ממקום פלוני – מאותה שעה שאצא מכאן ועד שאבא ממקום פלוני. והיינו דקתני מכאן ולא קתני מיום זה לפי שאין דעתו אלא מיום שיצא מכאן ומש״ה לא מפר לה מהשתא דחיישינן דלמא בעודו אצלה תדור נדרים שירצה בקיומן וכדפרישית לעיל (נדרים דף עג.) בההיא דהאומר לאפוטרופוס.
הרי הן קיימין לא אמר כלום – דדוקא לענין הפרה אמר ר״א מופר משום ק״ו דידיה כדמפרש ואזיל (ולענין הקמה אדרבה היא הנותנת) אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור שהם חזקים ביותר שכבר חלו לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור ולא חמירי כולי האי אבל לענין הקמה אדרבה דנהי דאשכחן דנדרים שחלו דחמירי מצי לקיומי מאן לימא לן הכי בנדרים שעדיין לא חלו דלא אלימי. את שבא לכלל הקם – נדרים שחלו.
לא בא לכלל הקם – נדרים שלא חלו.
לא בא לכלל הפר – דאע״ג דאיכא ק״ו בעל כרחך הקישן הכתוב. גמ׳ לר״א מיחל חיילין ובטלין – לר״א דאמר דמצי מפר נדריה קודם שתדור מי אמרינן דאותן נדרים שנדרה לאחר הפרה חיילי דהפרה לא מעכבא בהו ומיהו בטלי להו מיד. או דלמא לא חיילי כלל כיון שהפר לה קודם שנדרה.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
דקתני בין שעשה בה מאמר – אלמא שמעיה ר״ע לר״א דבעשה בה מאמר מיירי. אי נמי מרישא – דקתני משנכנסה לרשותו נגמרה לו. האי לישנא לאו דוקא דהוה ליה לאתויי אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו משבאת לרשותו אינו דין שתגמר לו אלא ריש מילתא נקט. מאי כשאר דברים כן נדרים דקתני – מאי נינהו אותן דברים דקא יליף נדרים מינייהו.
שאין חייבין עליה סקילה – שאין חייבין על היבמה סקילה ואפילו עשה בה מאמר אלמא לא עדיף מאמר דיבמה כקדושין דארוסה. מתניתין נמי דיקא – דמחיוב סקילה קא מייתי ראיה.
כשם שארוסה גמורה לאישה – דארוסה בסקילה אם זינתה: ולענין הלכה קי״ל כר״ע דאינו מפר לא לאחד ולא לשנים דאע״ג דקי״ל יש זיקה ולעיל פרישנא טעמא דר״ע משום דסבירא ליה אין זיקה איכא למימר ה״מ מקמי דאייתי לה הך ברייתא אבל בתר דאייתי לה חזינן דאפילו סבירא ליה לר״ע דיש זיקה מצי אמר דלא יפר לפי שאין היבמה גמורה לאישה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה וכיון דקלסיה בן עזאי לר״ע וזכינהו לר״א ור׳ יהושע בדינא דלא אהדרו ליה מידי נקטינן כוותיה וכן פסק הרמב״ן ז״ל. ומסתפקא לי כיון דיבם לא מצי מפר אב במקום יבם מן הארוסין אי מצי מפר או לא ולא ידענא אכרעותא בהא מילתא מיהו מסתברא לי דנדרים שנדרה בבית אביה או בעודה ארוסה מצי מפר לה דהא כל היכא דליכא ארוס מת הבעל נתרוקנה רשות לאב והכא כיון דלא זכי יבם בנדרי יבמה כמאן דליתיה דמי וממה שפרשתי למעלה (דף עא:) בשם רבותי בעלי התוס׳ ז״ל בההיא דב״ש סברי בנדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב נ״ל כן דהא לפי פירושם ז״ל טעמייהו דב״ש משום דכיון דנראו לארוס ראשון לא זכי בהו ארוס אחרון ואע״ג דאיתיה לארוס אחרון כמאן דליתיה דמי כיון דכמאן דליתיה דמי קם ליה אב כאילו איתיה באפי נפשי׳ וליכא ארוס לדידן נמי ביבם כיון דלא זכי בנדרי ארוס ראשון אב מצי מפר. מיהו בנדרים שנדרה ברשות יבם אכתי מספקא לי. זהו מה שנראה לי בזה ולענין מעשה צריך עיון ובדיקה בדברי הראשונים ז״ל. מתני׳ האומר לאשתו וכו׳ מכאן ועד שאבא ממקום פלוני – מאותה שעה שאצא מכאן ועד שאבא ממקום פלוני. והיינו דקתני מכאן ולא קתני מיום זה לפי שאין דעתו אלא מיום שיצא מכאן ומש״ה לא מפר לה מהשתא דחיישינן דלמא בעודו אצלה תדור נדרים שירצה בקיומן וכדפרישית לעיל (נדרים דף עג.) בההיא דהאומר לאפוטרופוס.
הרי הן קיימין לא אמר כלום – דדוקא לענין הפרה אמר ר״א מופר משום ק״ו דידיה כדמפרש ואזיל (ולענין הקמה אדרבה היא הנותנת) אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור שהם חזקים ביותר שכבר חלו לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור ולא חמירי כולי האי אבל לענין הקמה אדרבה דנהי דאשכחן דנדרים שחלו דחמירי מצי לקיומי מאן לימא לן הכי בנדרים שעדיין לא חלו דלא אלימי. את שבא לכלל הקם – נדרים שחלו.
לא בא לכלל הקם – נדרים שלא חלו.
לא בא לכלל הפר – דאע״ג דאיכא ק״ו בעל כרחך הקישן הכתוב. גמ׳ לר״א מיחל חיילין ובטלין – לר״א דאמר דמצי מפר נדריה קודם שתדור מי אמרינן דאותן נדרים שנדרה לאחר הפרה חיילי דהפרה לא מעכבא בהו ומיהו בטלי להו מיד. או דלמא לא חיילי כלל כיון שהפר לה קודם שנדרה.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush