גמרא
פירוש
תְּנַן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמָה אִם אִשָּׁה שֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ הֲרֵי הוּא מֵיפֵר נְדָרֶיהָ אִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֵינוֹ דִין שֶׁמֵּיפֵר נְדָרֶיהָ וְאִי בְּשֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר קָנָה לְעַצְמוֹ הוּא שֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
תנן א״ר אליעזר וכו׳ – לר׳ אמי פרכינן דאוקמה בשעשה בה מאמר. קנה לעצמו הוא – במאמר שעשה בה. שקנה לעצמו ע״י שמים – דמקמי הכי הוי אגידא גביה משום זיקה. תפשוט דבעי רבה – לר׳ אמי דאוקמה בשעשה בה מאמר תפשוט דבעי רבה אירוסין עושה ובעיא מסירה לחופה ובלאו הכי לא קני לא ליורשה ולא ליטמא לה. או נשואין עושה – דאם בא עליה בלא חופה קני לה ליורשה וליטמא לה תפשוט מר״א דנישואין עושה דהא אמר ר״א יפר וקס״ד דמפר לחודיה בלא שותפות ומסקינן לעולם אימא לך דאירוסין עושה ומאי יפר בשותפות קאמר. ואיכא למידק היכי הוה סליק אדעתיה מעיקרא דיפר לחודיה קאמר והא ממתני׳ משמע דבשותפות דוקא קאמר דא״ר אליעזר ומה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מפר נדריה אשה שהקנו לו מן השמים אינו דין שיפר נדריה והאי ק״ו לא סגי אלא להפר בשותפות דאפי׳ תימא דס״ל לר״א דמאמר נישואין עושה היכי מוכח לה מהאי ק״ו לר״ע דליפר לחודיה לימא ליה ר״ע אנא לא סבירא לי דנישואין עושה כדקאמרת אלא ודאי להפר בשותפות דייק ליה ר״א האי ק״ו דס״ל דלא גרע יבם מארוס והיינו נמי דקמהדר ליה ר״ע אין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה גמורה לאישה דה״ג במתני׳ במקצת נסחי אלמא ר״א לא דייק ק״ו דידיה לשוויה יבם כארוס והיכי קס״ד דלר״א מיפר יבם לחודיה איכא למימר דהוה סבירא לן דר״א לדבריו דר״ע הוא דקאמר והכי קאמר ליה נהי דלא סבירא לך דמאמר נישואין עושה אודי לי מיהת דיפר בשותפות דלא גרע יבם מארוס ואהדר ליה ר״ע אין מיגרע גרע שאין היבמה גמורה לאישה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה וכדמפ׳ לקמן. ומקשו הכא תו למאי דמסקינן מאי יפר יפר בשותפות אמאי לא פרכינן מי קתני יפרו יפר קתני כדפרכינן ביבמות י״ל דהתם הוא דפרכינן הכי משום דאכתי לא קים לן דאיכא לתרוצה בשעמד בדין וברח דבתר דאקשינן מי קתני יפרו יפר קתני מוקמינן לה התם בהכי אבל הכא דאתמר האי פרוקא לעיל אי הוה פריך ליה מי קתני יפרו ידע דהוה מוקי ליה בשעמד בדין וברח ומש״ה לא איכפת ליה לאקשויי. תניא כוותיה דר׳ אמי – דאוקמה להא דר׳ אליעזר כשעשה בה מאמר. מה אשה שאין לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו – דהיינו ארוסה. משבאת לרשותו – היינו משקדשה והיינו לישנא דמשבאת דאילו נשואין בלשון כניסה מדכר להו תנא כדתנן (לעיל נדרים עג:) עד שתכנס לרשותו. נגמרה לו – לענין הפרת נדרים דמפר בשותפותיה דאב. אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו – דהיינו יבמה שהיה לו חלק בה משום זיקה קודם שעשה בה מאמר. משבאת לרשותו – דהיינו כשעשה בה מאמר אינו דין שתגמר לו ויהא זכאי יבם להפר נדריה בשותפות. כשאר דברים כן נדרים – משאר דברים אתה למד שאין היבם מפר נדריה שהרי לשאר דברים אינה כארוסה ואפילו עשה בה מאמר וכדמפרש לקמן אף להפרת נדרים כן שאינה כארוסתו ואינו מפר נדריה אפילו בשותפות. חבל עליך בן עזאי – על עצמו היה דואג מפני שלא שימש את ר״ע.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush