Ramban Yevamot 90a – רמב"ן יבמות צ.‏ – Shas HaMeforash

וְאוֹכֶלֶת בְּגִינוֹ תְּרוּמָה בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן ת״שתָּא שְׁמַע אָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה מְשַׁלֵּם חוּלִּין טְהוֹרִים שִׁילֵּם חוּלִּין טְמֵאִים סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי מֵאִיר בְּשׁוֹגֵג תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין בְּמֵזִיד אֵין תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין וְחוֹזֵר וּמְשַׁלֵּם חוּלִּין טְהוֹרִין. וְהָוֵינַן בַּהּ בְּמֵזִיד אֵין תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה דַּאֲכַל מִינֵּיהּ מִידֵּי דְּלָא קחזי לֵיהּ בִּימֵי טוּמְאָתוֹ וְקָא מְשַׁלֵּם מִידֵּי דקחזי לֵיהּ בִּימֵי טוּמְאָתוֹ. וְאָמַר רָבָא וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי ^אאָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה מְשַׁלֵּם כָּל דְּהוּ אָכַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה מְשַׁלֵּם חוּלִּין טְהוֹרִין שִׁילֵּם חוּלִּין טְמֵאִים סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי מֵאִיר בְּשׁוֹגֵג תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין בְּמֵזִיד אֵין תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים ^בבֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין וְחוֹזֵר וּמְשַׁלֵּם חוּלִּין טְהוֹרִין. וְהָא הָכָא דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא תַּשְׁלוּמֵי מְעַלְּיָא הָוֵי דְּאִי מְקַדֵּשׁ בְּהוּ כֹּהֵן אִשָּׁה תָּפְסוּ לַהּ קִידּוּשֵׁי וַאֲמוּר רַבָּנַן אֵין תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין וְקָשָׁרֵינַן אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא. מַאי אֵין תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין דְּקָאָמַר רַבִּי מֵאִיר דְּבָעֵי לְמֶיהְדַּר שַׁלּוֹמֵי חוּלִּין טְהוֹרִין אִי הָכִי סוֹמְכוֹס הַיְינוּ רַבָּנַן. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא קָנְסוּ שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. תָּא שְׁמַע דָּם שֶׁנִּטְמָא וּזְרָקוֹ בְּשׁוֹגֵג הוּרְצָה בְּמֵזִיד לֹא הוּרְצָה. וְהָא הָכָא דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא אַרְצוֹיֵי מְרַצֵּה דְּתַנְיָא ^געַל מָה הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַדָּם וְעַל הַבָּשָׂר וְעַל הַחֵלֶב שֶׁנִּטְמָא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּיָחִיד בֵּין בְּצִבּוּר וְאָמְרִי רַבָּנַן לֹא הוּרְצָה וְקָא הָדַר מְעַיֵּיל חוּלִּין לָעֲזָרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מַאי לֹא הוּרְצָה דְּקָאָמַר ^דלְהַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה אֲבָל בְּעָלִים נִתְכַּפְּרוּ בּוֹ. סוֹף סוֹף קָמִתְעַקְּרָא אֲכִילַת בָּשָׂר וּכְתִיב {שמות כ״ט:ל״ג} וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם מְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִים א״לאֲמַר לֵיהּ שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה שָׁאנֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תרומות י׳:כ׳

^ב רמב״ם הלכות תרומות י׳:כ׳

^ג רמב״ם הלכות ביאת המקדש ד׳:ז׳
רמב״ם הלכות קרבן פסח ד׳:ב׳

^ד רמב״ם הלכות ביאת המקדש ד׳:ז׳
רמב״ם הלכות קרבן פסח ד׳:ב׳

וכיון דבשר לא מתאכיל בעלים היכי מתכפרי והא כתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם^א – קשיא לי, והלא הבשר שנטמא אינו נאכל לעולם, שאין הציץ מרצה על האוכלין להאכיל בטומאת בשר, ואעפ״כ הבעלים מתכפרים בדם^ב, וכ״ש לדברי ר׳ אליעזר שאמר שאעפ״י שאין בשר אלא שנשרף יש דם, שזורק את הדם והורצה, כדאיתא בפסחים^ג ובמנחות^ד. ונראה מדברי רש״י ז״ל, שאינו גורס וכיון דבשר וכו׳, אלא הכי גריס, והא כתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין, כלומר ומצות עשה הוא לאכול הבשר שהבעלים מתכפרין בכך, כדאמרינן בפרק החולץ^ה. רצה אוכלה רצה אינו אוכלה, והא כתיב ואכלו אותם מלמד וכו׳, אלמא מהאי קרא נפקא. ומפרקי׳ שב ואל תעשה שאני, ופרש״י ז״ל^ו, אכילת בשר עשה הוא ואמור רבנן שב ואל תאכל.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.

הערות

^א כ״ה גירסת הר״ח מובא ברשב״א ובריטב״א עיי״ש שכ״ה בספרים. וכן הביא גירסא זו המאירי.

^ב בנדפס: בדין. בכי״א: בהם. וברשב״א כמו שהוא כאן.

^ג עז א, עח א.

^ד כה ב. וכה״ק הרשב״א בשם רבינו והריטב״א. ועיי״ש מה שתירצו קושיא זו של רבינו. ועיין במאירי.

^ה לעיל מ א.

^ו ד״ה שב ואל תעשה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון