גמרא
פירוש
מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן אמִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵין נָקוּב תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם אַחֵר.
שָׁאנֵי הָכָא דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא תְּרוּמָה מְעַלַּיְיתָא הִיא כִּדְרַבִּי אִלְעַאי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הכא נמי כיון דלא ירתי לה קריא ולא ענו לה – נראה לפי משמעה שפי׳, כל שקורא ואיןא אחרים עונין אותו, כל שהחולה עצמו קורא לקברו ואין יורשין עונין אותו, אלמא כל שאין לו קרובים ראויים ליורשו כהן מיטמא לו, ולפיכך הוא קובר אשתו קטנה כמת מצוה. אבל במסכת נזיר ירושלמיב, משמע, דכל שהכהן קורא לאחרים לקברו למת ואין עונין אותו קאמר, הא יש מי שמטפל בו אסור לו להיטמא לו. וכן נראין הדברים, שאין כהן מטמא למת מצוה אלא משום כבוד הבריות, וכיון שאיפשר ע״י אחרים למה יטמא, א״ת כן אפילו בכל אדם יטמא. ויש לפרש, הא דאמרינן קריא ולא ענו לה, לאו משום קורא ואין אחרים עונין אותו קאמר, אלא הכי קאמר, אם אתה אומר שלא יטמא לה בעלה, היא עצמה קוראה לקברה ואין עונה אותה, שהבעל אינו קורא ולא קובר, קרובים אינן עונין אותה ולא משגיחין עלי׳ שאחר יירש והם יקברו. ולא דמיא לאשה שיש לה יורש קטן, ששם קרובים נזקקין לה וקוברין אותה משלו, אבל כאן שזה יירש והם יקברו אין שומעים לךג, וכ״ש מי שאין קרוביןד שאינן נזקקין לאשה שיש לה יורשין וקרובים, לפי׳ עשאוה כמת מצוה והטילוה עליו, וכיון שהיא מוטלת עליו גנאי הדבר לקברה ע״י אחרים, וגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה זה. ואי גרסינן קרי ולא ענו ליה ניחא, דמצי׳ לפרושי קרי בעל וליכא דמשגח ביה, ומילתא דרוחא בעלמא קאמר, לומר שאין אחרים נזקקין לה, וכיון שכן הטילוה חכמים עליו, אפילו כשהוא מוצא אחרים, כדי שתהא קבורתה מזומנת לה, שלפיכך נמי התירה תורה טומאת הקרוביםה. וכן כתב הרב ר׳ משה הספרדי ז״לו, בדרך הזו, אלא שהוא אמר אפילו בגדולה כן, וזה תימה, דהא בכולה תנויי דרשי׳ כי אם לשארו זו אשתו, ובעל בעמיו יש בעל מטמא ויש בעל שאינו מטמאז, ושמעתין בקטנה מקשו ומתרצו, ואלו גדולה דאורייתאח.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א בכי״א ובנדפס: ואחרים עונים אותו, וכ״ה ברשב״א. ועיין בריטב״א ונמוק״י.
ב פ״ז ה״א, לג א.
ג בנדפס: אין שומע לך. בכי״א: אין שומעים לה.
ד בנדפס: וכ״ש שאינו קרובים [אין קוברים].
ה כל הקטע עד כאן העתיק הרשב״א בקיצור בשם רבינו. ועיי״ש מה שהקשה על דברים אלו. ועיין בריטב״א ובנמוק״י ובמאירי.
ו רמב״ם פ״ב מהל׳ אבל ה״א וה״ז.
ז לקמן צ ב, ולעיל כב ב.
ח עיין מש״כ בזה הלח״מ שם ה״א. ועיין בערוך לנר כאן מש״כ בדברי הרמב״ם.
הערות
Gemara
Peirush