Ramban Shevuot 33a – רמב"ן שבועות לג.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

הָא קָיְימָא שְׁנִיָּה. אָמַר רָבִינָא ^אהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שְׁנִיָּה בִּשְׁעַת כְּפִירַת רִאשׁוֹנָה קְרוֹבִין בִּנְשׁוֹתֵיהֶן וּנְשׁוֹתֵיהֶן גּוֹסְסוֹת מַהוּ דְּתֵימָא רוֹב גּוֹסְסִים לְמִיתָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן (הַשְׁתָּא מִיהָא לָא שְׁכֵיב).: מתני׳מַתְנִיתִין: ^במַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵידָה שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא אַחַת. ^גשְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵידָה חַיָּיבִין עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. ^דמַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וְתָעִידוּ שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְּמִין שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא אַחַת. ^השְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְּמִין חַיָּיבִין עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. ^ומַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה וְשֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתִּי וּפִתָּה אֶת בִּתִּי וְשֶׁהִכַּנִי בְּנִי וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵירִי וְשֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיבִין.: גמ׳גְּמָרָא: אִיבַּעְיָא לְהוּ מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קְנָס מַהוּ. אַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּאָמַר יָבוֹאוּ עֵדִים וְיָעִידוּ. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי ^זמוֹדֶה בִּקְנָס וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים פָּטוּר. וְרַבָּנַן דְּהָתָם כְּמַאן סְבִירָא לְהוּ אִילֵּימָא כר׳כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּהָכָא הָא קָאָמַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן כְּמָמוֹן דָּמֵי. אֶלָּא כְּרַבָּנַן דְּהָכָא דְּאָמְרִי דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן לָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי מַאי כֵּיוָן דְּאִילּוּ מוֹדֶה מִיפְּטַר ^חלָאו מָמוֹנָא קָא כָפַר לֵיהּ אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא לָא אוֹדִי. תָּא שְׁמַע מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק וְהָא חֲצִי נֶזֶק ^טקְנָסָא הוּא כמ״דכְּמַאן דְּאָמַר פַּלְגָא נִזְקָא מָמוֹנָא. הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר פַּלְגָא נִזְקָא מָמוֹנָא אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר קְנָסָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר בַּחֲצִי נֶזֶק צְרוֹרוֹת ^ידְּהִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ דְּמָמוֹנָא הוּא. ת״שתָּא שְׁמַע תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל ^כמִשּׁוּם קַרְנָא. וְתַשְׁלוּמֵי ד׳אַרְבָּעָה וה׳וַחֲמִשָּׁה ^למִשּׁוּם קַרְנָא. שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי וּפִתָּה אֶת בִּתִּי ^ממִשּׁוּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם. מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן כּוּלַּהּ מָמוֹנָא הוּא רֵישָׁא חֲדָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן סֵיפָא חֲדָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן רֵישָׁא חֲדָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דַּחֲצִי נֶזֶק צְרוֹרוֹת מָמוֹנָא הוּא. סֵיפָא חֲדָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן וְשֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְאַפּוֹקֵי מַאי לְאַפּוֹקֵי מדר׳מִדְּרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה עוֹשֶׂה יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּשַּׁבָּת לְתַשְׁלוּמִין מָה שַׁבָּת כּוּ׳. ת״שתָּא שְׁמַע מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבועות י׳:ט״ו

^ב רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ט״ו

^ג רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ט״ו

^ד רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ט״ז

^ה רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ט״ז

^ו רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ה׳

^ז רמב״ם הלכות גניבה ג׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה ע״א
טור חושן משפט שמ״ח

^ח רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ד׳

^ט רמב״ם הלכות נזקי ממון ב׳:י׳
רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ה׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ז
סמ״ג מצוות עשה צ״ז
טור חושן משפט א׳:א׳
שולחן ערוך חושן משפט א׳:א׳

^י רמב״ם הלכות נזקי ממון א׳:ב׳
רמב״ם הלכות נזקי ממון ב׳:ו׳
רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ה׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ח
טור חושן משפט שפ״ט:י״ח
טור חושן משפט ש״צ:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ט:י״ח
שולחן ערוך חושן משפט ש״צ:ג׳

^כ רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ה׳

^ל רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ה׳

^מ רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ה׳

כגון שהיתה שניה בשעת כפירת ראשונה קרובין מנשותיהן ונשותיהן גוססות – פי׳ רב חננאל ז״ל שהיו קרובין לנדונין, ולא משכחת לה¹^א אלא כגון שראו בשעה שהן רחוקין ונתקרבו, דהא בעינן תחלתו וסופו בכשרות, ודייקא נמי דקאמרי׳ בשעת כפירת הראשונה. ורש״י ז״ל פי׳^ב שהיו העדים נשואין שתי אחריות, ולפי פי׳ רש״י אפי׳ אחת מהן גוססת [ומאי] ונשותיהן לאו דוקא,⁠^ג ולפר״ח ז״ל אם אחת מהן גוססת עדיין השני מכת ראשונה חייב והראשון פטור, דהא איכא תרי סהדי בעידן כפירה, וכיון דבשעת כפירה פטור אין לך לחייבו משום שלא חזר והודה כשכפר חברו. מתני׳. שאנס איש פלוני ופתה את בתו – פרש״י ז״ל^ד אנס פלוני ופתה את בתו של פלוני קאמר, והא קמ״ל דאע״ג דכתב ליה הרשאה פטו׳, דלא כתבי׳ אורכתא אמאי דלא אתא לידיה ולא איחייב ביה מעול׳. ומכאן נלמוד דבר זה לפי פירושו שלא לכתוב הרשאה בבשת ופגם וכן בנזקין. ויש מפרש^ה דבתו דנפשיה קאמר, ופטור משום דקם לי בדרבה מיניה, ומשכח׳ לה בבא בהרשאה דידה או שנשאת לו. והשיב רש״י ז״ל הא למה לי למתנא, מי אית ליה קנס מאביה השתא אנסה אחר דאביה הוי, אנסה אביה יהיב לה. ואינה קושיא לפי ששנינו אף בפרק אלו נערות^ו והבא על בתו אין לה קנס מפני שמתחייב בנפשו, אלמא משום דקם ליה בדרבה מיניה איצטריך למעוטי, ומשכחת לה ביתומה בחיי האב שנשאת^ז ונתאלמנה או נתגרשה, ואליבא דרבי אליעזר^ח דאמר^ט אית לה קנס ולית ליה לאב. וא״ת יתומה מפותה מי אית לה כלום מדעתה עבד, משכחת לה בקטנה דפתוי קטנה אונס הוא.⁠^י עוד הארכתי בפירוש אותה משנה במסכת כתובות.⁠^כ גמ׳. הא דאיבעיא להו משביע עדי קנס מהו – אליבא דרבנן בעו, דר׳ יוסי הגלילי פטר להו כדמפורש לקמן,⁠^ל והא דלא פשטוה מדרבי עקיבא ורבי אלעזר,⁠^מ משום דאיכא למימר^נ בעידי קרקע פליגי.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.

הערות

^א כל זה מפי׳ ר״ח, ועי׳ הגהות הגרא״ז. ומדברי הגרא״ז שכתב דמשמע דל״צ לזה אלא לפי׳ ר״ח נראה שהבין שאלו הם דברי רבנו, וסוף דברי הגרא״ז צ״ע היכן מבואר בתוס׳ דלגבי צירוף הו״ל תחלתו בפסול, אולי התוס׳ מפרשים הגמ׳ כר״ח, ועי׳ תשו׳ רעק״א סי׳ צד ד״ה ומה״ט. שו״ר שכבר עמד על דברי הגרא״ז מו״ר הגרא״מ שך שליט״א בסוף ספרו אבי עזרי נשים קדושה עיי״ש.

^ב ד״ה קרובים.

^ג וכן הוא ברשב״א עיי״ש, ועי׳ ריטב״א שתירץ את פי׳ רש״י.

^ד בעמוד ב ד״ה שאנס. (ונראה שלפני רבנו המשניות שבעמוד א וב היו כתובות יחד).

^ה רש״י הביא פי׳ זה בשם וי״מ לקמן בעמוד ב ד״ה ושחבל בי חברי, וכן פי׳ הר״י מיגש.

^ו כתובות לו, ב.

^ז צ״ל שנתארסה.

^ח צ״ל דרבי עקיבא.

^ט כתובות לח, א.

^י וכן הוא בריטב״א בר״ן ובחי׳ הר״ן כ״י, והתוס׳ ד״ה ושאנס כתבו דלאו בת מחילה היא, ורבנו במלחמות במס׳ כתובות טז, ב, בדפי הרי״ף כתב: ביתומה קטנה שפתויה אונס הוא, שאין לה דעת למחול קנסה. (וראה תוס׳ הרא״ש שתירץ על קושיא זו, א״נ כשפירשה שאינה מוחלת). ועי׳ קצוה״ח סי׳ פח ס״ק כ.

^כ בחי׳ לכתובות (נדפסו בט״ו שיטות לרשב״א) דף לז, ב.

^ל לקמן לד, א.

^מ לקמן לד, א.

^נ כדאיתא לקמן שם.

¹ הגהת הגרא״ז: משמע דל״צ לזה אלא לפי ר״ח. ותמוה דזה צ״ל גם לפירש״י. וכן כ׳ התוס׳ אף שלא הזכירו פי׳ ר״ח, ונראה דסובר דדוקא לפי ר״ח דהם קרובים לבעלי דינים יש פסול דאין תחלתו וסופו בכשרות אבל היכי דהעדים קרובים זל״ז כיון דכ״א יש לו דין ע״א אם יגיד שלא בצירוף עם חבירו והיינו לשיט׳ התוס׳ דבעינן ראי׳ והגדה. א״כ אינו חשוב עד פסול, ואף דעכשיו מגידים ביחד הא עכשיו אינם פסולים, וא״כ עכ״פ בד״מ דכשר עדות מיוחדת אין בהם פסול קרובים כיון דכל א׳ ראוי להיות ע״א. אבל התוס׳ סוברים דמ״מ לגבי צירוף הו״ל תחלתו בפסול.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון