גמרא
פירוש
וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה בְּעֵדֵי סְתִירָה מָר סָבַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן כְּמָמוֹן דָּמֵי וְחַיָּיב וּמָר סָבַר אלָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי וּפָטוּר.
הַכֹּל מוֹדִים בְּשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות גזילה ואבידה ד׳:י״ד
רמב״ם הלכות טוען ונטען ד׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ע״ה:י״ג
טור חושן משפט שס״ד:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״ה:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט שס״ד:ג׳
רמב״ם הלכות טוען ונטען ד׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ע״ה:י״ג
טור חושן משפט שס״ד:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״ה:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט שס״ד:ג׳
ה רמב״ם הלכות גזילה ואבידה ד׳:י״ד
רמב״ם הלכות טוען ונטען ד׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ע״ה:י״ג
טור חושן משפט שס״ד:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״ה:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט שס״ד:ג׳
רמב״ם הלכות טוען ונטען ד׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ע״ה:י״ג
טור חושן משפט שס״ד:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״ה:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט שס״ד:ג׳
הא דאמרי׳ הכא הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור, דאמר לה לדידה דתנן האשה כו׳ – לאו למימרא דנאמנת היא עכשיו, דכיון שבא העד שאמרה בשמו מת ואמר שלא אמר לה [ולא] מת הוא נאמן הוא יותרא מהבא בטענתו, כדאמרי׳ בכתובותב דאמרה פלוני חכם טהר לי את הכתם ואזל ושייליה ואישתכח שיקרא, דאלמא דאע״ג דהיא מהימנא כיון דאמרה בשם פלוני ושיליה ואמר דשיקרא הוא לא מהימנא [הא דאמרה בשמו], ולא מצית למימר אשתכח שיקרא על פי עדים,ג דהא קאמרי׳ ואזל שייליה. וכן הדין בכל עד מפי עד אם בא הראשון וכפר אין השני האומר משמו נאמן, וכך קבלתי דין זה, אלא הא דפטרינן הכא עד אשה כדאמר לה לדידה, משום דשלא לצורך השביעתו כלל, שאלו רצתה אמרה סתם מת בעלי והיתה נשאת, וכן פרש״י ז״ל.ד הא דאמרי׳ כגון שכפרו שניהם וקדםה אחד מהן והודה בתוך כדי דיבור – יש מפרשים כגון שהודה השני תוך כדי דיבור לכפירתו, או שכפרו שניהם כאחד וקדם הראשון וחזר והודה תוך כדי דיבור שלו. וקשיא להו אם כן למה לי למתניא כלל, והא קתני רישא כפרו שניהם כאחד שניהם חייבין, ואוקימנאו כגון שכפר השני בתוך כדי דיבור של ראשון, ואמאי חייב השני [על כרחך] מפני שיכול הראשון עכשיו בשעת כפירת השני לחזור ולהודות, שאם אתה אומר אינו יכול לחזור ולהודות, הרי זה יכול לומר לפי שכבר שמעתי שכפר חברי ואין אתה יכול להוציא בעדותי ממון כפרתי כפירת דברים, והרי זה עד אחד שנשבע שהוא פטור, אלא על כרחך יכול לחזור ולהודות, וכיון שכן מרישא נמי שמעי׳ כפירה והודאה ותרתי למה לי.ז ולפיכך פירשו אחריםח דהכא במאי עסקינן כגון שכפר הראשון ותוך כדי דיבור כפר השני, ואחר כך הודה הראשון בתוך כדי דיבורו של שני, וקמ״ל טפי טובא דכפירה [והודאה] דשני עדים חדא מילתא היא, ואלו מרישא לא שמעי׳ בתרי גברי אלא כפירה וכפירה. ורבינו הגדול ר׳ יצחק ז״ל כתב בהלכותיו בלשון הזה, כגון שכפרו שניהם וקדם אחד מהן והודה בתוך כדי דיבורו של חבירו, והא דאמ״ר שמעוןט מה טעם מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות לאחר כדי דיבור הוא, אבל תוך כדי דיבור יכולין הם לחזור ולהודות ע״כ, וזה סיוע לפי׳ האחרון שכתבנו. ויש לפרשי כלשון הראשון, ורישא דקתני בבת אחת שניהם חייבים לא מפני שהראשון יכול לחזור ולהודות, אלא מפני שעדותן כעדות אחת דפתיכא סהדותיהו בהדי הדדי. הא דאקשי׳ אלא ראשונה אמאי הא קיימא שניה – קשיא לןכ דהא רבהל דאמרמ הכופר בממון שיש עליו עדים פטו׳ איתותב, ויש מתרצים הא קיימא שניה קמן בב״ד. ולי נראהנ דשאני עדות מפקדון דגבי פקדון כיון דעבידי דמייתיס כפירת ממון הוא, והודאה דבעל דין עדיפא ליה דלא ליצטריך דינא ודיינא, אבל עדים ועדים מאי שנא אינהו מינן, והא דמקשי מינה לרבהע בפרק שבועת הפקדוןפ בדרך ק״ו פריך לה וי״ל דהך סוגיא לרבהצ היא וכיוצא בה בקידושין (קידושין נא.)ק את וחמור הוא.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א וכן הוא ברשב״א בחי׳ הר״ן בריטב״א וברא״ש סי׳ יז.
ב עב, א.
ג ראה ריטב״א.
ד ד״ה כגון, וראה ריטב״א שהיתה לו גירסא אחרת ברש״י.
ה לפנינו הגירסא: וחזר.
ו לעיל בעמוד א.
ז כן הקשו תוס׳ ד״ה אבל, ותוס׳ הרא״ש בשם ר׳ יעקב דאורליינס, וכ״ה ברשב״א בריטב״א בר״ן ובחי׳ הר״ן כ״י.
ח ראה תוס׳ הרא״ש בתירוצו הראשון של ר״י דאורליינס, וכן תירץ התומים סי׳ כט ס״ק ב, ועי׳ תוס׳ לעיל בעמוד א ד״ה בתוך שכתבו: וא״ת שני אמאי חייב לימא אני לא עשיתי כלום שכפר הראשון כבר, ואילו היה חוזר בו תוך כדי דיבורו גם אני הייתי חוזר בי תוך כדי דיבורי, ותירץ ר״י דהראשון יכול לחזור תוך כדי דיבורו של השני, ודברי רבנו צ״ע שכתב: דאפשר לפרש הרישא דיכול הראשון לחזור בו רק עד סיום כפירת השני, (ולא לאחר כדי דיבור של השני) דא״כ השני בסיום כפירתו יכול לומר אני לא עשיתי כלום, כיון שראיתי בחבירי שלא חזר עד סיום דברי, כבר לא יכולת להוציא בעדותי ממון, ולכן לא חזרתי והודיתי תוך כדי דבור, וראה מהרש״א.
ט לעיל לא, ב.
י וכ״כ תוס׳ הרא״ש בתירוצו השלישי ועיי״ש שהביא ראיה לזה, וראה רשב״א, ותוס׳ הרא״ש כתב עוד תירוץ בשם הר״י דאורליינס עיי״ש.
כ וכן הקשו תוס׳ לקמן לו, א, ד״ה הא, והרשב״א ותוס׳ הרא״ש. וההשלמה בהשגותיו על הרמב״ם (נדפס בסוף ההשלמה ח״ב ירושלים תשכ״ז) פ״י משבועות הט״ו הקשה על הרמב״ם שכתב דהראשונה פטורה משבועת העדות, וז״ל: תמה גדולה הוא זה, דהא קיימא לן הכופר בממון שיש עליו עדים חייב, וגם הרב פסק כן, עכ״ל.
ל בכי״ק: רבא.
מ לקמן לז, א.
נ ראה רשב״א ותוס׳ הרא״ש מה שתירצו.
ס כדפירש רב פפא טעמיה דר׳ יוחנן לקמן לז, ב.
ע בכי״ק: לרבא.
פ לקמן לז, א.
צ בכי״ק: לרבא, והוגה על הגליון לרבה.
ק ראה מש״כ רבנו בחידושיו שם ד״ה אילימא.
הערות
Gemara
Peirush