נוסף ע״פ כת״י.
ע״פ כת״י. ורא״ז הגיה: ואין לומר, אך לפי הגירסא בכת״י אין צורך להגהתו.
ע״פ כת״י. ובנדפס: שמא.
ע״פ כת״י. ובנדפס: שימחה.
נוסף ע״פ כת״י.
מכאן עד תיבת ואוסופי הוא מכת״י.
ע״פ כת״י. ובנדפס: וכל.
תיבות אלו הם מכת״י.
ע״פ כת״י. ובנדפס: כדתירץ.
אך הרא״ש סי׳ ז׳ כתב שהרמב״ם הל׳ אישות פ״ז הל״א פסק כר׳ ינאי שעל מנת שירצה פירושו על מנת שישתוק, וכן מסתבר שבמשנה כתוב על מנת שירצה ולא קבע זמן למחאתו, והיינו על מנת שישתוק שתלוי הדבר בשעת שמיעה, שאם שתק חלו הקידושין ואם מיחה לא חלו הקידושין.
פ״ג ה״ז.
ע״פ כת״י.
נוסף ע״פ כת״י.
כנ״ל.
כנ״ל.
ע״פ כת״י. ורא״ז הגיה אין זמן לביטולו ולקיומו. ועל פי הגירסא בכת״י אין צורך להגיה.
אך השיטה לא נודע למי כתב שנאמן רק אם לכתחילה בא ליתן גט, אבל אם בא לכנוס אינו נאמן אפילו ליתן גט שאימא יצרו תקפו. ובשער המלך אישות פ״ט הי״ב כתב בטעמו דעביד איניש לאחזוקי שיקרא, שמאחר שבתחילה שקר כי רצה לכנסה אינו נאמן אף ליתן גט. והביא ראיה מכאן למה שנסתפק מוהריב״ל ח״ג סימן ק״ד במה שאמרו אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין, כשהעידו שלא בפני בעל דין אם מועיל שיחזרו ויעידו בפני בעל דין, והביא בשם הרמ״ה שלא מועיל שיחזרו ויעידו שוב בפני בעל דין משום שעביד לאחזוקי שיקרא.
נוסף ע״פ כת״י.
ע״פ כת״י. ובנדפס: להשיאה.
ע״פ כת״י. ובנדפס:אחד השני.
נוסף ע״פ כת״י.
הגהת הגרא״ז: פירוש ולא ״דקאמר״.
הגהת הגרא״ז: מד׳ רש״י בד״ה אלא שכ׳ וע״כ הכי קתני. משמע לכאורה דמפרשינן למתני׳ דאמר בהדיא ע״מ שישתוק וכן מד׳ רש״י בד״ה ולא, לאוקמי באומר וכו׳ אבל עכ״פ בזה בודאי אין גרסתינו שהיא גירסת רש״י כגירסת ר״ח דלפנינו הגירסא רישא בחד טעמא ומציעתא וסיפא בחד טעמא וכן פירש״י להדיא בדבור זה. ועיין בר״ן בהלכות שכ׳ לפירש״י דע״מ שירצה הוא שיאמר אין ולפנינו בפירש״י ליתא כן. אך הרשב״א כ׳ כן לגירסת רש״י דלפי״ז הדרינן לקמייתא דע״מ שירצה הוא דאמר אין. והרא״ש כ׳ כד׳ הרמב״ן דע״מ שירצה הוא שישתוק אבל גורס כמו לפנינו.
הגהת הגרא״ז: כלל אעפ״י שלא נתקדשה עדיין [כמש״כ למעלה בד״ה מאי].
הגהת הגרא״ז: ואין לומר.
הגהת הגרא״ז: והרא״ש כתב כן.
הגהת הגרא״ז: פירוש דהא ע״מ שלא ימחה היינו לבטל כשימחה.
הגהת הגרא״ז: ושמע.
הגהת הגרא״ז: ותנא דסיפא סבר שלא ימחה אלמא דליכא נ״מ בהא דלא ליצריך לשבושה למתני׳ דגם לר׳ ינאי לא משבשינן.
הגהת הגרא״ז: בסיפא.
הגהת הגרא״ז: עד.
הגהת הגרא״ז: בתוספתא לפנינו, יתרצה לאחר שעה.
הגהת הגרא״ז: בתוספתא, שמא נתרצה האב שעה אחת לפני מיתתו.
הגהת הגרא״ז: אין זמן לבטולו ולקיומו.