^א ראה שבת יז, ב ותוס׳ שם ד״ה על פתן.

^ב הובא בחידושי הר״ן. ובשו״ת מהר״ם שיק אה״ע סי׳ יד פירש דברי הר״ן דאף דמה״ת אין איסור חתנות במומר, מ״מ מכלל הגזירה יש בו איסור חתנות. ולפי״ז כתב שבתו של מחלל שבת בפרהסיא [שדינו כמומר לעכו״ם] היא בכלל הגזירה, ותמה שהעולם לא נזהרין בזה. ומעי״ז כתב בשו״ת מהר״י אסאד יו״ד סי׳ לא. אולם בשו״ת חת״ס חלק ב (יו״ד) סימן קכ כתב לגבי מחלל שבת בפרהסיא (באיסור דרבנן): ׳והכא מה שעושה יי״נ איננו משום חתנות כי מותר להתחתן בבנותיו, ולא משום לתא דע״ז, אלא משום קנסא עשאוהו כגוי עע״ז׳. וראה פתחי תשובה יו״ד סי׳ קיג ס״ק א בשם תפארת למשה, לענין בישול עכו״ם, שאם האיסור מחמת חתנות, במומר מותר, אבל אם איסור בישול הוא שמא יאכילנו דבר אסור, גם בישול מומר אסור. ומדברי רבינו נראה לכאורה שמומר בכלל איסור חתנות, ובישולו אסור. והעיר בזה הגרשז״ר במהדורתו, וכתב לחלק בין יי״נ שאסמכוהו אניסוך [ראה רמב״ן ע״ז לז, ב], לבישול שאסור מחמת הרחקה גרידא. ועי׳ ס׳ דברי יוסף ח״ג סי׳ תשצ, שכתב בפשיטות על דברי התפל״מ, דמומר דינו כעכו״ם גם לענין חתנות. וע״ע שו״ת טוב טעם ודעת תליתאי ח״ב סי׳ טז ושו״ת מהר״י אסאד שם שאסרו בישול מומר, ובערך שי לשו״ע שם, שהתיר. וראה חזו״א יו״ד סי׳ ב ס״ק כג, ובארוכה בשד״ח כללים, מערכת המ״ם כלל פז ד״ה ולענין בישול, ובשו״ת ציץ אליעזר ח״ט סי׳ מא. [ועי׳ חזו״א שם ס״ק כד לענין מחלל שבת בפרהסיא שבמין לחלל שבת ׳ליכא לא משום בנותיהן ולא משום ניסוך וכו׳ ואמנם בב״י סי׳ קיט הביא תשובת הרשב״א שפשוט לו שמחלל שבת בפרהסיא או כופר בדברי רז״ל עושה יי״נ, ולא נתגלה מקורו׳. ובאמת, הדברים מפורשים בבה״ג הל׳ שחיטת חולין (קכו ע״ד), הובא באשכול (רצ״א אויערבך) ח״ג עמ׳ 151, ובאור זרוע ח״א (ס״ס שסז), שמומר לחלל שבת בפרהסיא עושה יין נסך ואסור לאכול משחיטתו. וכונת מרן כנראה שלא מצאנו לזה מקור בגמ׳. וע״ע חי׳ חת״ס ליו״ד סי׳ קכד סק״ד, ושדי חמד שם כלל פו].

^ג כב, ב.

^ד לו, ב ד״ה ועל. וראה ריטב״א שם כט, ב, ור״ן שם (ט, ב בדפי הרי״ף) בשם רבינו.