גמרא
פירוש
גּוֹעָה וְהֵטִילָה רֶיעִי וְכִשְׁכְּשָׁה בְּאׇזְנָהּ הֲרֵי זֶה פִּירְכּוּס אֲמַר לְהוּ אִצְטְרִיכָא לֵיהּ לְאַבָּא לְאֹזוֹזֵי אוּנֵּי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כֹּל שאינו דְּבָרִים שֶׁהַמֵּיתָה עוֹשָׂה.
מַאי נִינְהוּ דְּבָרִים שֶׁהַמֵּיתָה עוֹשָׂה אָמַר רַב עָנָן לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל אהָיְתָה יָדָהּ כְּפוּפָה וּפְשָׁטַתָּה דָּבָר שֶׁהַמֵּיתָה עוֹשֶׂה פְּשׁוּטָה וכפפה דְּבָרִים שֶׁאֵין הַמֵּיתָה עוֹשָׂה.
מַאי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הא דתני ר׳ אלעזר ב״ר יוסי אומרא משמו של ר׳ יוסיב אפי׳ הטילה רעי וכשכשה בזנבה אינו פירכוס, פליגאג אמתני׳, ומתני׳ ר׳ מאיר היאד. והא דתניאה לקמן בשמעתיןו במתניתא דרבא ועוף אפי׳ לא כשכש אלא בזנבו הרי זה פירכוס, לאו למימרא דבבהמה לא הוי פרכוס, אלא משום דכשכוש זנב בעוף דבר קל הוא הייתי סבור שלא תעלה, אבל בבהמה כשכוש זנב פרכוס גדול הוא כסתם מתני׳. אימת אילימא בסוף שחיטה כולי האיז תיחי ותיזיל. פרש״י ז״לח דלאחר שחיטה לא תסגי בפשיטת יד בלא כפיפה. ואיכא דקשיא ליהט א״כ מאי מנא אמינא לה, מסברא דנפשיה אמרהי. ולאו מילתא היא, דמדלא סגי לה בפירכוס רבה דהיינו פישוט ידה, דייק רב חסדא דודאי באמצע שחיטה הוא, שאם היה בסוף שחיטה אי אפשר שלא יהא די לה בפישוט יד בלא כפיפהכ. ואחריםל פירשוהמ מסיפא דקתני שאינה אלא הוצאת נפשנ בלבדס, ואי בסוף שחיטה ודאי דיה בהוצאת נפש, וכי לאחר גמר שחיטה לא תוציא נפשה, עד כמה תיחי ותיזיל. וזה הפירוש נראה נכון, אלא שאיןע לשוןפ הגמרא מסכים עמו, שאמרו הא החזירה כשרהצ. ועוד שלא הביאו סיפא דמתני׳ בגמרא. ואפי׳ לדברי רש״י ז״ל אינו מחוור, שלא היה להם לומר הא החזירה כשרה. אלא ודאי מדיוקא דמתני׳ גמר לה, דאלו ממתני׳ הוה אמינא אפי׳ בסוף שחיטה פישוט יד לאו כלום הוא, ופרכוס כשכוש זנב וכיוצא בו ביד הוא, כגון שמפרכסת ביד והוא בסוף שחיטה, אלא מדקא שמעינן מדיוקא דמתני׳ שאין פרכוס ביד אלא חזרה, ש״מ שבאמצע שחיטה הוא, שאלו בסוף שחיטה אפילו בריאה שבבריאות אין לה חיות שתחזיר ידה. ורבא דחי ואמר שכל שלא ניטלה נפשה קודם לכן בסוף שחיטה עושה כן.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א בכי״י ליתא תיבות אלו.
ב לפנינו בגמ׳: אומר משמו. [וראה רש״י ד״ה משמו, ורא״ה הובא בשטמ״ק].
ג דברי רבינו הובאו בחידושי הרשב״א בשמו.
ד וכ״כ הרא״ה שם.
ה כ״ה בחידושי הר״ן להלן ע״ב ד״ה עוף, וראה שטמ״ק שם.
ו ע״ב.
ז לפנינו בגמ׳ ובכי״י: כל היכי. וי״ג: כל הכי. וגירסת רבינו עדיפה.
ח ד״ה כל היכי.
ט בעל המאור (ח, א) עיי״ש.
י בשטמ״ק: קאמ׳.
כ שתי תיבות אלו ליתא בכי״פ ושטמ״ק.
ל ר״ת בתוד״ה אילימא.
מ כי״פ: פירשו.
נ מכאן עד ׳נפש׳ נשמט בכי״פ בטה״ד.
ס תיבה זו ליתא בשטמ״ק.
ע בשטמ״ק: אבל אין.
פ בכי״ל: שאין לומר שלשון וכו׳ [ונראה שהוא שיבוש].
צ כ״ה בכי״מ, ראה דק״ס אות ע, ובכי״ו 120-123. ולפנינו בגמ׳ ליתא תיבות אלו. וכתב ע״ז בשטמ״ק: ׳ונוסחא אחרת היתה לו להרב ז״ל, ואין בספרינו הך דיוקא כלל. ומצאתי בקצת ספרים ישנים קלף דגרסי הכי דתנן בהמה דקה וכו׳ פסולה שאינה אלא הוצאת נפש הא החזירה כשרה אימת אילימא בסוף וכו׳. מיהו ברוב הספרים ליתא להאי גירסא כלל׳.
הערות
Gemara
Peirush