גמרא
פירוש
תָּנָא אמַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתּוֹרָה תָּנוּ רַבָּנַן בבַּתּוֹרָה אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד מְתַרְגֵּם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד קוֹרֵא וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין גוּבַנָּבִיא אֶחָד קוֹרֵא וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם קוֹרִין וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין דוּבַהַלֵּל הוּבַמְּגִילָּה אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה קוֹרִין וַעֲשָׂרָה מְתַרְגְּמִין.
מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דַּחֲבִיבָה יָהֲבִי דַּעְתַּיְיהוּ וְשָׁמְעִי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
קראוה שנים יצאו מה שאין כן בתורה. ת״ר בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ולא שנים. ומה שאנו רגילין שקורא שליח ציבור עם הקורא, תקנת אחרונים היא שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות, כדתנן גבי ביכורים (משנה ביכורים פ״ג מ״ז) התקינו שיהיו מקרין את היודע ואת שאינו יודע לקרות שלא לבייש את שאינו יודע לקרותא.
ובנביא אפילו שנים מתרגמין, ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין, מאי טעמא משום דחביבא להו יהבי דעתייהו.
ואף ע״פ שאנו רגילין לפשוט את המגילה כאיגרתב, מצאתי בסדר רב עמרם (ח״ב סי׳ ע) שבשתי ישיבות נוהגין לקרות כספר תורה ואינו פושטה כאיגרת וכן מנהג בכל מקומות ישראל. גולאחר שקורין את המגילה בין ביום ובין בלילה אומר ובא לציון וכל סידרא. אבל אנו נוהגין לומר ואתה קדושד בלילה אחר המגילה משום שנאמר (תהלים כב) ולילה ולא דומיה לי וסמיך ליה ואתה קדוש יושב וגו׳. מקום שנהגו לברך יברך. אמר אביי לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה מצוה לברך דאמר רב יהודה אמר רב כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. ובאתרא דנהיגי מאי מברך לאחריה אמר ר׳ יוחנן [האל]ה הרב את ריבינו וכו׳ עד האל המושיע. הכי אמר רב נתן גאון הכי נוהגין במתיבתא לומר הרב את ריבינו ולא אמרינן האל הרב דהא אמר בא״י אלקינו. בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה. הני שלשה כנגד מי, אמר רבי אמיו [כנגד] כהנים לוים וישראלים. והא דתני רב רחומיז אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת, אמר רב יוסף כנגד עשרת הדיברות. וידבר עולה מן המנין, ואחרוןח קורא ארבעה. ואמר רב[א] ראשון שקרא ארבעה משובח, דתנן בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלישכה והיה כת׳ עליהן א׳ב׳ג׳ ותניאט ר׳ יוסי אומר למה כת׳ עליהן א׳ב׳ג׳ לידע איזה מהם נתרם ראשון להקריב ממנה קרבן ראשון שמצוה בראשון. אמצעי שקרא ארבעה משובח, דתנן אל מול פני המנורה מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, אמר ר׳ נתן מיכאן שאמצעי (שקרא ראשון הרי זה) משובח. ואחרון שקרא ארבעה משובח דמעלין בקודש ולא מורידין. תנא פותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה. והאידנא דמברכי כולהו שכל הקורא מברך לפניה ולאחריה, תקינו רבנן גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין, שאם יכנס אדם לבית הכנסת בין קורא לקורא ולא יראנו מברך יאמר האי קורא ראשון הוא ואינו צריך לברך לפניו, ומשום היוצאין, שאם יצא אדם מבית הכנסת בין קורא לקורא ולא ישמענו מברך לאחריה יאמר זה שקרא אחרון הוא ולא בירך שאין צריך.
יאילו דברים אמרו משום דרכי שלום כהן קורא [ראשון] ואחריו לוי ואחריהם קורין תלמידי חכמים הממונין פרנסין על הציבור אחריהם תלמידי חכמים הראוים למנותן פרנסין ואחריהן בני ת״ח שאביהן פרנסין ואחריהם ראשי כנסיות וכל אדם.
(גרסי) [גירסת] ירושלמיכ על ר׳ יוחנן ודרש אפילו כהן גדול עם הארץ וממזר תלמיד חכם ממזר קודם סברין מימר לפדות ולכסותל ולהחיות אבל לישיבה לא אמר ר׳ אבין אפילו לישיבה ומה טעם יקרה היא מפנינים אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים. בראשי חדשים וחולו של מועד קורין ארבע, שיש בו קרבן מוסף, וכל יומא דטפי מחבריה טפי ליה גברא יתירתא. (מגילה כ״ב:) ויום טוב דאית ביה קרבן מוסף ואסור במלאכה קורין ה׳. יום הכיפורים טפי עליה דענוש כרת קורין ו׳. שבת טפי דאיסור סקילה קורין ז׳.
בעא מיניה עולא בר אבאמ מרבא פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה. צו את בני ישראל הוו תמניא פסוקי, ליקרו תרי תלתא תלת פסוקי פשו להו תרי פסוקי ואין משיירין בפרשה פחות מג׳ פסוקים, שלא יאמרו היוצאין לא יקראו לזה שיעמוד אחריהם אלא ב׳ פסוקים שנשארו. ליקרו ד׳ ד׳ פסוקינ, וביום השבת דאינון תרי ובראשי חדשיכם דאינון ה׳ היכי ליקרו, ליקרו וביום השבת וחד מן ובראשי חדשיכם אין מתחילין בפרשה פחות מג׳ פסוקים, משום הנכנסין שלא יאמרו לא קראו לאותו שלפני זה אלא פסוק אחד. ליקרו וביום השבת וג׳ פסוקים מן ובראשי חדשיכם פשו להו תרי, ואין משיירין בפרשה פחות מג׳ פסוקים.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
ובנביא אפילו שנים מתרגמין, ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין, מאי טעמא משום דחביבא להו יהבי דעתייהו.
ואף ע״פ שאנו רגילין לפשוט את המגילה כאיגרתב, מצאתי בסדר רב עמרם (ח״ב סי׳ ע) שבשתי ישיבות נוהגין לקרות כספר תורה ואינו פושטה כאיגרת וכן מנהג בכל מקומות ישראל. גולאחר שקורין את המגילה בין ביום ובין בלילה אומר ובא לציון וכל סידרא. אבל אנו נוהגין לומר ואתה קדושד בלילה אחר המגילה משום שנאמר (תהלים כב) ולילה ולא דומיה לי וסמיך ליה ואתה קדוש יושב וגו׳. מקום שנהגו לברך יברך. אמר אביי לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה מצוה לברך דאמר רב יהודה אמר רב כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. ובאתרא דנהיגי מאי מברך לאחריה אמר ר׳ יוחנן [האל]ה הרב את ריבינו וכו׳ עד האל המושיע. הכי אמר רב נתן גאון הכי נוהגין במתיבתא לומר הרב את ריבינו ולא אמרינן האל הרב דהא אמר בא״י אלקינו. בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה. הני שלשה כנגד מי, אמר רבי אמיו [כנגד] כהנים לוים וישראלים. והא דתני רב רחומיז אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת, אמר רב יוסף כנגד עשרת הדיברות. וידבר עולה מן המנין, ואחרוןח קורא ארבעה. ואמר רב[א] ראשון שקרא ארבעה משובח, דתנן בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלישכה והיה כת׳ עליהן א׳ב׳ג׳ ותניאט ר׳ יוסי אומר למה כת׳ עליהן א׳ב׳ג׳ לידע איזה מהם נתרם ראשון להקריב ממנה קרבן ראשון שמצוה בראשון. אמצעי שקרא ארבעה משובח, דתנן אל מול פני המנורה מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, אמר ר׳ נתן מיכאן שאמצעי (שקרא ראשון הרי זה) משובח. ואחרון שקרא ארבעה משובח דמעלין בקודש ולא מורידין. תנא פותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה. והאידנא דמברכי כולהו שכל הקורא מברך לפניה ולאחריה, תקינו רבנן גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין, שאם יכנס אדם לבית הכנסת בין קורא לקורא ולא יראנו מברך יאמר האי קורא ראשון הוא ואינו צריך לברך לפניו, ומשום היוצאין, שאם יצא אדם מבית הכנסת בין קורא לקורא ולא ישמענו מברך לאחריה יאמר זה שקרא אחרון הוא ולא בירך שאין צריך.
יאילו דברים אמרו משום דרכי שלום כהן קורא [ראשון] ואחריו לוי ואחריהם קורין תלמידי חכמים הממונין פרנסין על הציבור אחריהם תלמידי חכמים הראוים למנותן פרנסין ואחריהן בני ת״ח שאביהן פרנסין ואחריהם ראשי כנסיות וכל אדם.
(גרסי) [גירסת] ירושלמיכ על ר׳ יוחנן ודרש אפילו כהן גדול עם הארץ וממזר תלמיד חכם ממזר קודם סברין מימר לפדות ולכסותל ולהחיות אבל לישיבה לא אמר ר׳ אבין אפילו לישיבה ומה טעם יקרה היא מפנינים אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים. בראשי חדשים וחולו של מועד קורין ארבע, שיש בו קרבן מוסף, וכל יומא דטפי מחבריה טפי ליה גברא יתירתא. (מגילה כ״ב:) ויום טוב דאית ביה קרבן מוסף ואסור במלאכה קורין ה׳. יום הכיפורים טפי עליה דענוש כרת קורין ו׳. שבת טפי דאיסור סקילה קורין ז׳.
בעא מיניה עולא בר אבאמ מרבא פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה. צו את בני ישראל הוו תמניא פסוקי, ליקרו תרי תלתא תלת פסוקי פשו להו תרי פסוקי ואין משיירין בפרשה פחות מג׳ פסוקים, שלא יאמרו היוצאין לא יקראו לזה שיעמוד אחריהם אלא ב׳ פסוקים שנשארו. ליקרו ד׳ ד׳ פסוקינ, וביום השבת דאינון תרי ובראשי חדשיכם דאינון ה׳ היכי ליקרו, ליקרו וביום השבת וחד מן ובראשי חדשיכם אין מתחילין בפרשה פחות מג׳ פסוקים, משום הנכנסין שלא יאמרו לא קראו לאותו שלפני זה אלא פסוק אחד. ליקרו וביום השבת וג׳ פסוקים מן ובראשי חדשיכם פשו להו תרי, ואין משיירין בפרשה פחות מג׳ פסוקים.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
הערות
א עי׳ רא״ש סי׳ א שדחה טעם זה דהתם נמנעו מלהביא בכורים ועברו על מה שכתוב בתורה אבל הכא הבקיאים יקראו והאחרים ימנעו וכו׳ אלא נראה הטעם לפי שאין הכל בקיאים בטעמי הקריאה וכו׳ והוא בעיניו כיודע ואם לא יקראוהו אתי לאינצויי עכ״ל והובאו דבריו בטור סי׳ קמא.
ב וכ״כ הטור סי׳ תרצ: ונוהגים בספרד ובאשכנז וצרפת כרב האי [שפושטה כאיגרת].
ג ג״ז [עד וכל סידרא] מסרע״ג שם סס״י עא.
ד וא״א ובא לציון לפי שאין עיקר הגאולה בלילה. טור רס״י תרצג ומחז״ו סי׳ רנא. מנהגי דורא עמ׳ 111 ושבה״ל פורים סי׳ קצט וכ״ב סי׳ מה.
ה כך בכתה״י. ולכאו׳ טס״ה שהרי להלן מביא מר״נ דלא אמרינן ליה. אבל אפשר שמעתיק נוסח גמרא דיליה ואח״כ מביא דעת ר״נ. וכמו שמצינו בראבי״ה רס״י תקעד עי״ש.
ו לפנינו: רב אסי אמר כנגד תנו״כ רבא אמר כנגד כהנים וכו׳. ובקצת כתה״י של הש״ס: ואמרי לה כנגד כהנים וכו׳.
ז לפנינו רב שימי.
ח ׳ואחרון קורא ארבעה׳ כ״ה בקצת כתה״י של הש״ס וכ״ה בסרע״ג ח״ב סי׳ כו ובאו״ז הלכות מו״ש סי׳ פט. [וכ״ז המשך דברי רב שימי].
ט ׳ותניא ר׳ יוסי אומר׳ ליתא לפנינו ונמצא בכמה כתה״י של הש״ס.
י גיטין נט ע״א והובא ברי״ף כאן.
כ שבת פי״ב ה״ג וסוף הוריות. ומדהביא רבינו להך ירושלמי כאן, ש״מ דמפרש לה גם לענין קה״ת ונקיט כן להלכה. ועי׳ מחלוקת הגאונים והראשונים בזה בטוב״י סי׳ קלה.
ל כת״י ולהחיות ולכסות.
מ לפנינו רב.
נ לפנינו נוסף: פשו להו שבעה.
הערות
Gemara
Peirush