גמרא
פירוש
מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ט׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ז:א׳-ב׳
טור חושן משפט צ״ג:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ז:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט צ״ג:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ז:א׳-ב׳
טור חושן משפט צ״ג:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ז:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט צ״ג:א׳
ה רמב״ם הלכות אישות ט״ז:י״ט
רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:י״ז
רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:י״ז
ו רמב״ם הלכות אישות ט״ז:י״ט
רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:י״ז
רמב״ם הלכות מלוה ולווה ט״ו:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
טור חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ח:א׳-ב׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ע״א:י״ז
בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא הרי זה גיטיך ולא תתגרשו בו אלא לאחר שלשים יום והלכה והניחתו בצידי רשות הרבים מהו. איכא דפריש לה במעכשו, מדקא אתינין לפשטה מדרב נחמן, ורב נחמן וודאי במעכשו היא, דהכי אוקימנא לה לדר׳ יוחנן נמי לעיל בפרק האשה (פב, א) דאמר האי לישנא נמי דרב נחמן. ותמה אי במעכשו, היכי קאמר אינה מגורשת, והלא אפילו באומר מהיום ולאחר מיתה אמרו בגיטין (עב, א) מגורשת ואינה מגורשת, וקאמר אפילו נתקרע הגט או שאבד, ואם כן איכא למימר לפום האי שיטת׳ דהכי קאמר אי אמרינן דצירי רשות הרבים כרשות הרבים ותיהוי מגורשת ואינה מגורשת, או דילמא כרשותא ומגורשת גמורה. והאי פירושא ליתיה, דכיון דאמרן דמעכשו לא מהני לה כרשות הרבים אלא לשווי׳ ספק מגורשת, בסימטא נמי אלו אמרינן דמגורשת גמורה לאו משום מעכשיו הוא, דהא מעכשיו לא מהני לשווי׳ גירושין גמורי׳, אלא משום דחשבינן לי׳ כאלו הוא בידה, ובהא אפילו בלא מעכשיו נמי, וכיון דכן היכי מייתי׳ לה מדר׳ נחמן דמיירי במעכשיו. ותו כיון דשמעינן לה לדרב נחמן דבמעכשיו היא, היכי דחינן לא אגם לחוד וצידי רשות הרבים לחוד, למימרא דבצידי רשות הרבים לא קנה וכל שכן ברשות הרבים, והא אמאי, כיון דאמר ליה מעכשיו במילתא דממון דהא מיקני ליה גופא מעכשיו ופירא לההוא זימנא. ותו דהכא וודאי לא מהני לן מעכשיו אלא בממון, משום דאיכא למימר גופא קני מהיום ופירא אחר מיתה, אי נמי בגיטין באומר מעכשיו ולאחר מיתה דאיכא למימר תנאה הוא ואם מתי קאמר, אבל הכא באומר מעכשיו ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים תנאה ליכא למימר, ודאי או חזרה הוי או שיורא הוי, ובחדא מהני דתיהוי בטיל גיטא לגמרי ואינה מגורשת כלל. אלא וודאי בעינן בלא מעכשיו, ואי אמר נמי מעכשיו הרי הוא כאלו ליתי׳ כלל כדאמרן, וקא מיבעיא לן אם צידי רשות הרבים כר״ה ואינה מגורשת כלל, או אם הן כסימטא והרי היא מגורשת, משום דקסבר רמי בר חמא כיון שהגיע הגט לידה מתחלה ובשעת גירושין אינו במקום המוציא מרשותו לגמרי כגון סימטא, הרי מתגרשת באותה נתינה מתחלה כשהגיע גט לידה, אבל אם היה ברשות הרבים הרי יצא מרשותו לגמרי, אבל אם לא הגיע גט לידה מתחלה כלל, אלא שמתחלה הניחתו בסימטא, דבר פשוט הוא שאינה מתגרשת בכך, וקא מיבעיא ליה השתא צידי רשות הרבים אם הם כרשות הרבים או כסימטא, ואהדר לי׳ רב חסדא דהן כרשות הרבים, הילכך אינה מגורשת, ואהדר ליה רמי בר חמא אדרבה איכא למימר דהוו להו כסימטא מדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה האומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים יום קנה ואפילו בעומדת באגם, וס״ד דהא דרב נחמן דלא אמר ליה מעכשו וקא מקנה מהאי טעמא, דכיון דמתחלה זכה בה בקני׳ ראוי׳, דהיינו במשיכה, והשתא בזמן גמר הקניה הוא במקום שאינו מוציא מרשותו קנה משום משיכה דמעיקרא, מאי לאו היינו אגם היינו צידי רשות הרבים, ומהדרי׳ לא אגם לחוד וצידי רשות הרבים לחוד, דאגם הוי סימטא גמורה, אלא צידי רשות הרבים מספקא לן. ומיהו אנן לא קיימא לן הכי, אלא כסוגיין דלעיל דבפרק האשה (פב, א) דמותבינן דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, ומתרצינן הא דאמר ליה מעכשיו הא דלא אמר ליה מעכשיו, היכא דלא א״ל מעכשיו לא קנה אפילו בסמטא, אלא א״כ הוא בזמן הקניה במקום שראוי לקנות לו עכשיו כחצרו שזוכה לו עכשיו, וההיא דאמרי׳ קנה במעכשיו. וכיון שכן, אגם לאו דווקא, אלא הוא הדין אפילו לרשות הרבים. והשתא נמי דקים לן האי פירוקא דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן רב נחמן נמי הכי קאמר במעכשיו, אלא הכא רמי בר חמא לפום סברי׳ הוא דמשמע ליה דבלא מעכשיו היא וליתה, אלא כההיא דלעיל, ובגט נמי בין מעכשיו בין בלא מעכשיו אינה מגורשת כדאמרן, דהכא כי אמר מעכשיו לא מהני לן מידי אלא הרי הוא כאלו לא אמר מעכשיו, וכיון דבפרה כיוצא בו לא קנאה, כל שכן בגט שאינה מגורשת אלא אם כן הוא בידה בשעת גמר הגירושין. ולענין צידי רשות הרבים אם הן כרשות הרבים אם לא, מצינו לענין ארבע אמות של אדם שהן קונות לו בצידי רשות הרבים כסימטא כדאיתא בשנים אוחזין (י, א), והכי נמי אמרינן לעיל במכילתין בהדיא בפרק אלו נערות שיש להן קנס (לא, ב) דבין לרבי אליעזר בין לרבנן צידי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמי וקונה בו במסירה כסימטא, וזהו הנכון, וכן פירש׳ רבינו נ״ר. מתני׳ המושיב את אשתו חנונית או שמינה אפטרופי׳ הרי זה משביע כל זמן שירצה רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה ועל עיסתה. כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה. איכא דדאיק מהכא מדקאמר נדר ושבועה, דאלו בעלמא הפוטר לחבירו שנתחייב לו שבועה משבועתו אעפ״י כן יכול לומר לו שידור לו. ולא נהיר, אלא נדר ושבועה דנקט, למאן דאמר התם (גיטין לה, א) מדירין אותה בבית דין ומשביעין אותה חוץ לב״ד אתיא שפיר, ואפילו לאידך נמי, הא אמרינן התם לא שאנו אלא אלמנה אבל גרושה משביעין אותה, ואם כן היינו פטורה דפטר לה בין אם תבא לידי אלמנות בין אם תבא לידי גירושי׳. אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאין ברשותה. פירש״י ז״ל את יורשיה שבועת היורשים שלא פקדנו ושלא אמר לנו, וכן באין ברשותה כיוצא בה וכנון שמכרה כתובתה ונתגרשה ומתה. נראה מדבריו דטעמא דמתה, הא לא מתה, אין הבאין ברשותה נפרעין אלא אם כן היא נשבעת שלא נפטרה, ולא כשהיא באה ליפרע ממנו, ודווקא דבעיא לאישתבועי, אבל אי לא בעיא, לא כפינן לה מדינא ומפסדי הנך, ודווקא בעלמא דאי אמר׳ נפרעתי מהימנא מגו דאי בעיא מחלה, אבל במכנסת שטר חוב לבעלה ודכוות׳ דלא מציא מחל׳, אינה נשבעת, שהרי אם אמר׳ נפרעתי אינה נאמנת, וכיון דכן שבועה מאי עבידת׳. ולא נהיר, אלא דכיון דפטרה איהו לעולם היא אינה נשבעת. אבל נראין הדברים שאע״פ שהי׳ בחייה נשבעין באין ברשותה כשבועת היורשין, ואע״ג דקי״ל לן (שבועות מח, א) אין אדם מוריש שבועה לבניו, הכא כיון דאיפטר׳ לה איהי לאו אורתי שבועה, אלא השתא הוא דחיילה עלייהו דיורשין, והוה לי׳ כמת מלוה תחילה ואחר כך לוה שגובין בני מלוה לשבועת היורשין, ובאידך בבא נמי דתני נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותיך אינו יכול להשביע לא אותה ולא את יורשיה ולא את הבאין ברשותה, אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאין ברשותה, מקשינן מינה התם בשבועות למאן דאמר אין אדם מוריש שבועה לבניו שהרי היא נתחייבה ליורשין שבועה והיאך מורישה ליורשיה, ומוקמינן לה בשמתה בחייו לאחר שנתגרשה דהוה ליה מת מלוה בחיי לוה. נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאין ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותיך אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאין (ברשותה) [ברשותו]. דתנא דמתני׳ סבר דנאמנות מהני בין ליורשי׳ בין ללקוחיה, וליכא למימר טעמא דחב לאחרים, כיון דמקמי הכי, כלומר מקמי דזבנה הוא דהימנ׳ עלייהו. הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא עשאה אפטרופי׳ אין היורשין משביעין אותה ואם עשאה אפטרופיא היורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה לשעבר. ה״ג בנוסח׳ דוקנא ולא עשאה אפטרופיא, ואם עשאה אפטרופיא. ופי׳ שעשאה הבעל, ממאי מדקא אתי׳ לאוקומ׳ בגמרא (פח, ב) אליבא דרבנן דפליגי עלי׳ דאבא שאול דסברי מינהו אבי יתומים ישבע, ולא אדחיה לה אלא מדר׳ שמעון דאתי׳ לאקומיה כאבא שאול ולא קאי, אבל רבנן דהכא לעולם כרבנן דהתם. ופירש״י ז״ל (ד״ה הלכה) דאסיפא קיימינן דפטר׳ הבעל מכל שבועה, ואהא קאמרי׳ שאין היורשין משביעין אותה לעולם אלא אם כן עשאה אפטרופיא ועל העתיד. והכי נמי מוכח בתוספתא (פ״ט ה״ה) דתני כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אין היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן בחיי בעלה, בד״א בזמן שהלכה מקבר בעלה לבית אביה, אבל אם הלכה מקבר בעלה לבית חמי׳ היורשין יכולין להשביע בדברים שנשתמשה בהן בחיי בעלה. וקשיא לן הא מתניתא דהא פליגא אמתני׳, דבמתני׳ תנן כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך הוא אינו יכול להשביעה, אבל יורשיו משביעין אותה, ומתניתא תניא אין היורשין יכולין להשביעה, במתני׳ תנן היורשין יכולין להשביעה על העתיד ואין משביעין אותה לשעבר, ואלו במתניתא תנן שאם הלכה מקבר בעלה לבית חמיה היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן בחיי בעלה. ובירושלמי (בפירקין ה״ה) אשכחן דפליגי בה אמוראי, ואשכחן אמור׳ דקאי כי הא מתנית׳, דאמרינן בירושלמי אהא דתנינן אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאין ברשותה, ר׳ יונה ור׳ יוסה תרוייהון אמרין לא סוף דבר נכסים שנשתלטה בהן בחיי בעלה, אלא אפילו בנכסים שנשתלטה בהן לאחר מיתה בעלה. תו אמרינן אסיפא הלכה מקבר בעלה אמר ר׳ יונה והוא שעשת אפוטרופיא בחיי בעלה, אבל עשת אפוטרופיא לאחר מיתת בעלה היורשין משביעין אותה, דהיא מתניתא ואם עשת אפוטרופיא היורשין משביעין אותה לעתיד לבא ואין משביעין אותה לשעבר, איזהו לשעבר משעת מיתה ועד שעת קבורה, ור׳ יוסי אמר אפילו עשת אפוטרופיא לאחר מיתת בעלה אין היורשין יכולין להשביעה, והתנן עשתה אפוטרופיא היורשין משביעין אותה לעתיד לבא, פתר לה ארישא, כלומר ארישא דקתני נדר שבועה אין לי עליך שלא פטרה מיורשיו אלא ממנו, ואהא הוא דקאמר אין היורשין משביעין אותה לשעבר אלא לעתיד לבא, דהכי משתמע לן פטורו דידי׳ שתהא פטורה על כל מה שעשתה בחייו בין ממנו בין מיורשיו, אבל אם פטרה מיורשיו, הרי היא פטורה אפילו על הפוטרופיא שעשת לאחר מיתת בעלה. ונראה דווקא כגון שנמשך אפוטרופיא שלה לאחר מיתת בעלה. אי נמי כגון שהוא מינה אותה אפוטרופיא, אבל אם הם מינו אותה אפוטרופיא, נראה שהן משביעין אותה, דאהא היכי מהני פטור׳ דידי׳ למה שהן עושין אחר כך מדעתם, אף על גב דבפוגמת מהני למאן דאמר על הפוגמת כתובתה, דאיכא למימר דלא דמיאן. ותמיהא מילתא אליבא דר׳ יוסי דאמר דכי פטר לה מיורשיו פטורה אפילו אחר מיתת בעלה, למאן דפריש בגמרא שבועה דמתני׳ דאפוטרופיא, מאי יורשי׳ ובאין ברשותה, אטו ליורשי׳ ולבאין ברשותה ממני׳ אפטרופסים, מי איכא אפוטרופיא לאחר מיתה. ולאו קושיא היא דאיכא למימר דפטורה דתני מתני׳ לדידיה הוי אפילו לאחר מיתה, ודיורשי׳ ובאין ברשותה כיון דליכא למימר לאחר מיתה איכא למימר דהיינו דפטרי שאין משביעין אותן שבועת היורשין על הפוטרופיא שעשת בחיי בעלה או אם היא עשת אפוטרופיא אחר מיתת הבעל שהיא פטורה לעולם, ואפילו אחר מיתה יורשין או באין ברשותה, שאין נשבעין שבועת היורשי׳ על אפוטרפיא, אבל הם וודאי אינן עושין אפוטרופי׳ לעולם. ואיכא דמתרץ כגון שעשה אפוטרופיא שתתעסק בנכסים למחצה לשליש ולרביע ויהא זכות זה בנכסיו לה וליורשי׳ ולבאין ברשותה. וקמא עיקר. ומקשינן בירושלמי אהא דאמרינן פתר לה ארישא ואין על רישא כחדא ר׳ יונה ור׳ יוסה תרוויהון אמרי לא סוף דבר בנכסים שנשתמשה בהן בחיי בעלה, אלא אפילו בנכסים שנשתמשה בהן אחר מיתת בעלה אינן יכולין להשביעה. פתר לה משעת מיתה עד קבורה. פי׳ ואין על רישא כחדה הוו, כלומר והיכי איפליגו בהא ר׳ יונה ור׳ יוס׳ ולא אמרנו כבר שהשוו שניהם, ואמרו ארישא שאפילו בנכסים שנשתמשה בהן לאחר מיתה אינו יכולי׳ להשביע, תפתר משעת מיתה ועד שעת קבורה, כלומר דכי אמרן דשוו להו תרווייהו דאפילו בנכסים שנשתמשה בהן לאחר מיתה. אין יכולין להשביעה, היינו לאחר מיתה דקאמר משעת מיתה ועד שעת קבורה, הלכך לר׳ יוסי הכי דינא דכי פטר לה מיני׳ פטורה על כל מה שעשחה בחייו בין ממנו בין מיורשיו, וכי פטר לה מיורשיו פטורה אפילו לאחר מיתה, והיינו כתוספתא דתני כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אין היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן בחיי בעלה, והוא הדין לר׳ יוסי באמר לה בלא נדר ונקי נדר, כדאמרינן בגמרא בהדיא דהיכא דאמר לה בלא נדר ונקי נדר הרי היא כפוטרה בפירוש בין ממנו בין מיורשיו, ואנן לית לן דר׳ יוסי אלא כר׳ יונה נקטינן, והכי קיימא לן הלכתא כוותיה וכפשטה דמתני׳, דאלו איתה לדר׳ יוסה הוה מקשינן לעיל אמתניתין ופרקינן לה כדפרקינן בירושלמי, ומדלא עבדינן הכי, ש״מ דהכי איתה כר׳ יונה, והכי דאיק בגמרא דילן, מדאמרינן אמר רב יהודה אמר רב על הפוטרופיא שעשת בחיי בעלה. ומיהו אכתי קשיא לן סיפא דמתניתא דקאמר דאם הלכה לבית חמיה [אין] היורשין יכולין להשביעה אפילו בנכסים ששלטה בהן בחיי בעלה, ואיכא דמתרץ דמתניתא על ידי גלגול קאמר, דאף על גב דנפטרה שלא תשבע לשעבר מכיון שהיא צריכה לישבע על העתיד מגלגלין עליה לשעבר. ומיהו לא אתיא אליבא דגאונים ז״ל דפרשו שהפוטר לחבירו משבועה אף על פי שנתחייב לו שבועה ממקום אחר אינו מגלגלה עליו, ומיהו מתני׳ נמי דיקא דקתני סיפא ואין משביעין אותה לשעבר, מה קמ״ל, הא תנא ליה רישא אין היורשין משביעין אותה, הא תו למה לי, שמע מינה דהא קמשמע לן דאפילו על ידי גלגול אינו יכול להשביעה, ואע״ג דאסיקנא בגמרא דבין מיתה לקבורה לא משביעין לה כנהרדעי, וא״כ א״ל היינו לשעבר, מ״מ שמעינן מינה דהכי דינא, דאל״כ תיקשי׳ לי׳ לר״י דאפילו בין מיתה לקבורה משביען לה משנה יתירא למה לי, אלא וודאי הכי דינא, והכי נמי מכרע׳ סברא, וכן דעת הרב אדוני ר׳ שמואל דנרבונה ז״ל. ואי משום תוספתא, ההיא משבשתא, מדלא מייתינן לה בגמרא, ואשכחן בירושלמי דפליג עלה ר׳ יונה ולא מותבינן מינה. כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך כו׳. שבועה מאי עבדיתה כלומר כשפטר׳ משבועה בסתם מאיזו שבועה משמע. ואמר רב יהודה על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה. כלומר דווקא אפוטרופיא דאיהו גרים לה, אבל פוגמת דאיהי נמי גרמה לנפשה לא. ורב נחמן אמר רבה בר אבוה על הפוגמת כלומר אף על הפוגמת וכל שכן אפטורופיא, אבל משבועות עד אחד מעידה שהיא פרועה, נראין דברים שלא פוטרה במקום עדים ואפילו במקום עד אחד, וכן כתב הרב ר׳ אברהם בר׳ דוד ז״ל.מהדורת הרב צבי יהושע לייטנר ז"ל המבוססת על כתב יד מוסקבה 489 ועדי נוסח נוספים, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר ולעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
הערות
Gemara
Peirush