גמרא
פירוש
עַל כְּתַב יָדָן הֵם מְעִידִים לְדִבְרֵי חֲכָמִים אעַל מָנֶה שֶׁבַּשְּׁטָר הֵם מְעִידִים.
פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לְרַבִּי סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי עַל כְּתַב יָדָם הֵם מְעִידִים אוֹ עַל מָנֶה שֶׁבַּשְּׁטָר הֵם מְעִידִים.
וְנָפְקָא מִינַּהּ בהֵיכָא דְּמִית חַד מִינַּיְיהוּ לִבְעֵי שְׁנַיִם מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו.
דְּאִם כֵּן קָנָפֵיק נְכֵי רִיבְעָא דְמָמוֹנָא אַפּוּמָּא דְּחַד סָהֲדָא.
וְהָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מתני׳ זה אומר זה כתב ידי וכו׳. כשתמצא לומר לדברי ר׳ על כתב ידן וכו׳. עד אבל אמגלתא לא דלמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתיב עילויה מאי דבעי. ואע״ג דאפשר ארישא דמגלתא, דהא תו ליכא למיחש עלה, אנן אחספא מחתמינן ליה, דלמא אתי למחתם בסוף מגלתא. והא דאמרינן דתנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין, אפי׳ למאן דאמ׳ דיכול לומר פרעתי, הכא חיישינן דלמא טעין כי קושטא דלא היו דברים מעולם, תו לא יכיל למימר פרעתי, דהוה ליה הוחזק כפרן, אי נמי חיישינן דילמא כתב בה נאמנות, או דכתב בה זמן דלא יכול למימר פרעתי, שאין אדם נאמן לומר פרעתיך בתוך זמני, ומיהו קושטא דלא למימ׳ פרעתי כדכתיב התם בס״ד. אמר רב יהודה אמ׳ שמואל עד ודיין מצטרפין. פי׳ כשבאו שני עדים דעלמא והעידו על כתב עד אחד וכתב דיין אחד, או על כתב הדיין, ובא העד עצמו והעיד על כתב ידו, אבל הדיין לבדו אינו נאמן להעיד על כתב ידו, דבהא אפילו רבנן מודו לה. אמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעתא, ואמר רבא מאי מעליותא, אמאי דקא מסהיד סהדא לא קא מסהיד דיינא ואמאי דקא מסהיד דיינא לא קא מסהיד סהדא. פירש״י ז״ל שהעד מעיד על מנה שבשטר והדיין מעיד על כתב ידו, פי׳ לפירושו שהעד מעיד על מנה שבשטר, ולפיכך דיינו בעדותו יחידי, והדיין מעיד על כתב ידו, כלומר ועיקר עדותו קיום חתימת עדים, הילכך כתב ידו דאידך לית לן אלא עד אחד, ואנן בעינן קיום שטרות בשני עדים, ואפי׳ לרבנן בעדים דעלמא, הילכך ש״מ דבשני דיינין סגי לן, וכל שכן עד אחד מעיד על כתיבתו ושנים אחרים מעידין על כתב ידו של חבירו, וזה פשוט ואינו צריך לפנים, ומכל מקום שמעינן מינה שקיום ב״ד צריך קיום. ואע״ג דתנן התם בשביעית (בתוספתא פ״ח ה״ט) אמרו לו אין מעשה בית דין צריך קיום, התם אדר׳ יהודה קאי, ולאפוקי מיניה דאמר דפרוזבל צריך לחתום בו עדים ודיינין, אמרו לו שאינו צריך אלא או דיינין או עדים ואינו ענין לשאר קיום דעלמא, ויש מפרש קיום קיום ממש, ובפרוזבל בלבד נאמרו דברים, משום טעמא דלא שביק התירא ואכיל איסורא, ולשון אמרו לו אינו נוח לפי שטה זו, ואיכ׳ נוסחי דלא גרסי ליה, ובירושלמי אמרי׳ בפרק דיני ממונות בתרא (הי״ב) אשר הדיינין מהו שיהא צריך קיום ב״ד, רב הושעיא אמר בשם שמואל יתקיים או בכתב ידי העדים או בכתב הדיינין, וחרנה אמר אפי׳ בכתב עד אחד ובדיין אחד, והיינו כפלוגתא דהכא, דר׳ הושעיא כרבא ואידך כרב יהודא, וקיימ׳ לן כרבא.מהדורת הרב צבי יהושע לייטנר ז"ל המבוססת על כתב יד מוסקבה 489 ועדי נוסח נוספים, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר ולעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
הערות
Gemara
Peirush