Raah Avodah Zarah 6b – רא"ה עבודה זרה ו:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מִנַּיִן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיט אָדָם כּוֹס שֶׁל יַיִן לְנָזִיר וְאֵבֶר מִן הַחַי לִבְנֵי נֹחַ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ט:י״ד} וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל וְהָא הָכָא דְּכִי לָא יָהֲבִינַן לֵיהּ שָׁקְלִי אִיהוּ וְקָעָבַר מִשּׁוּם לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. הב״עהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּקָאֵי בִּתְרֵי עֶבְרֵי נַהֲרָא דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי לֹא יוֹשִׁיט וְלָא קָתָנֵי לֹא יִתֵּן ש״משְׁמַע מִינַּהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ נָשָׂא וְנָתַן מַאי ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר נָשָׂא וְנָתַן אָסוּר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר ^אנָשָׂא וְנָתַן מוּתָּר אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ ^באֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם¹ נָשָׂא וְנָתַן אֲסוּרִין מַאי לָאו לִפְנֵי אֵידֵיהֶן לָא אֵידֵיהֶן ^גדַּוְקָא. א״דאִיכָּא דְּאָמְרִי אֵיתִיבֵיהּ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם² נָשָׂא וְנָתַן אָסוּר אֵידֵיהֶן אִין לִפְנֵי אֵידֵיהֶן לָא תַּנָּא אִידֵּי וְאִידֵּי אֵידֵיהֶן קָרֵי לֵיהּ. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר״לדְּרֵישׁ לָקִישׁ כְּשֶׁאָמְרוּ אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם ^דלֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים לֹא וַאֲפִילּוּ בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים נָשָׂא וְנָתַן מוּתָּר תָּנֵי רַב זְבִיד בִּדְבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא דָּבָר שֶׁאֵין מִתְקַיֵּים מוֹכְרִין לָהֶם אֲבָל אֵין לוֹקְחִין מֵהֶם. הָהוּא מִינָאָה דְּשַׁדַּר לֵיהּ דִּינָרָא קֵיסָרְנָאָה לְרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּיוֹם אֵידוֹ הֲוָה יָתֵיב רֵישׁ לָקִישׁ קַמֵּיהּ אֲמַר הֵיכִי אֶעֱבֵיד אֶשְׁקְלֵיהּ אָזֵיל וּמוֹדֶה לָא אֶשְׁקְלֵיהּ הָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה א״לאֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ ^הטוֹל וּזְרוֹק אוֹתוֹ לְבוֹר בְּפָנָיו אָמַר כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה ^וכִּלְאַחַר יָד הוּא דְּקָאָמֵינָא.: לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן כּוּ׳.: בִּשְׁלָמָא לְהַשְׁאִילָן דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ אֲבָל לִשְׁאוֹל מֵהֶן מַעוֹטֵי קָא מְמַעֵט לְהוּ אָמַר אַבָּיֵי גְּזֵרָה לִשְׁאוֹל מֵהֶן אַטּוּ לְהַשְׁאִילָן רָבָא אָמַר כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.: לְהַלְווֹתָם וְלִלְווֹת מֵהֶן.: בִּשְׁלָמָא לְהַלְווֹתָם מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ אֶלָּא לִלְווֹת מֵהֶן אַמַּאי אָמַר אַבָּיֵי גְּזֵרָה לִלְווֹת מֵהֶן אַטּוּ לְהַלְווֹתָם רָבָא אָמַר כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.: לְפוֹרְעָן וְלִפְרוֹעַ מֵהֶן כּוּ׳.: בִּשְׁלָמָא לְפוֹרְעָן מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ אֶלָּא לִפְרוֹעַ מֵהֶן מַעוֹטֵי מְמַעֵט לְהוּ אָמַר אַבָּיֵי גְּזֵירָה לִפְרוֹעַ מֵהֶן אַטּוּ לְפוֹרְעָן רָבָא אָמַר כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא. וּצְרִיכִי דְּאִי תְּנָא לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ וְאָזֵיל וּמוֹדֶה אֲבָל לִשְׁאוֹל מֵהֶן דְּמַעוֹטֵי קָא מְמַעֵט לְהוּ שַׁפִּיר דָּמֵי. וְאִי תְּנָא לִשְׁאוֹל מֵהֶן מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבָא לֵיהּ מִילְּתָא וְאָזֵיל וּמוֹדֶה אֲבָל לִלְווֹת מֵהֶן צַעֲרָא בְּעָלְמָא אִית לֵיהּ אָמַר תּוּב לָא הָדְרִי זוּזֵי. וְאִי תְּנָא לִלְווֹת מֵהֶן מִשּׁוּם דְּקָאָמַר בְּעַל כָּרְחֵיהּ מִיפְּרַעְנָא וְהַשְׁתָּא מִיהָא אָזֵיל וּמוֹדֶה אֲבָל לִיפָּרַע מֵהֶן דְּתוּ לָא הָדְרִי זוּזֵי אֵימָא צַעֲרָא אִית לֵיהּ וְלָא אָזֵיל וּמוֹדֶה צְרִיכָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִפְרָעִין מֵהֶן כּוּ׳.: וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיצֵר עַכְשָׁיו שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמַן. וְהָתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִשָּׁה לֹא תָּסוּד בַּמּוֹעֵד מִפְּנֵי שֶׁנִּיוּוּל הוּא לָהּ ^זוּמוֹדֶה ר׳רַבִּי יְהוּדָה בְּסִיד שֶׁיְּכוֹלָה לְקַפְּלוֹ בַּמּוֹעֵד שֶׁטּוֹפַלְתּוֹ בַּמּוֹעֵד אע״פאַף עַל פִּי שֶׁמְּצֵירָה עַכְשָׁיו שְׂמֵחָה הִיא לְאַחַר זְמַן. אר״נאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הַנַּח לְהִלְכוֹת מוֹעֵד דְּכוּלְּהוּ מֵיצֵר עַכְשָׁיו שְׂמֵחָה לְאַחַר זְמַן רָבִינָא אָמַר גּוֹי³ לְעִנְיַן פֵּרָעוֹן לְעוֹלָם מִיֵּצֶר. מַתְנִיתִין דְּלָא כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה דְּתַנְיָא ריב״קרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר מִלְוֶה בִּשְׁטָר אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן מִלְוֶה עַל פֶּה נִפְרָעִין מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם. יָתֵיב רַב יוֹסֵף אֲחוֹרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אַבָּא וְיָתֵיב רַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וְיָתֵיב וְקָאָמַר ^חהִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה וְהִלְכְתָא כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה. הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָא דַּאֲמַרַן כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא הַנּוֹתֵן צֶמֶר לַצַבָּע לִצְבּוֹעַ לוֹ אָדוֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר שָׁחוֹר וּצְבָעוֹ אָדוֹםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה מ״ה
טור יורה דעה קמ״ח:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:ב׳

^ב רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה מ״ה
טור יורה דעה קמ״ח:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:ב׳

^ג רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה מ״ה
טור יורה דעה קמ״ח:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:ב׳

^ד רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:א׳
טור יורה דעה קמ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:א׳

^ה רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:ב׳
טור יורה דעה קמ״ח:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:ה׳

^ו רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:ב׳
טור יורה דעה קמ״ח:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:ה׳

^ז רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ז׳:כ׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקמ״ו:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תקמ״ו:ה׳

^ח רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגוים ט׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה מ״ה
טור יורה דעה קמ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ח:א׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

³ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

E/ע

הערותNotes

איבעיא להו נשא מהן לפני אידיהן מהו ר׳ יוחנן אמר אם נשא ונתן אסור ריש לקיש אמר אם נשא ונתן מותר והלכתא כריש לקיש דתניא כותיה כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן לא אמרו אלא בדבר המתקיים אבל בדבר שאינו מתקיים מותר ואפילו בדבר המתקיים נשא ונתן מותר – פירוש כשאמרו דבר המתקיים אסור לשאת ולתת דהיינו מקח וממכר, דהכי דאיק האי לישנא דמשא ומתן בכל דוכתא. לא אמרו אלא בדבר המתקיים, כלומר עד יום אידו, דהשתא חשיב ליה כיון דמתקיים עד יום אידו אסור בין למכור בין ליקח. למכור אסור לפי שהוא מתקיים עד יום אידו, וליקח אסור לפי שנותנין לו מעות שהוא אצלו גם כן דבר המתקיים.⁠^א משום דבדידיה אסירי תרווייהו, כלומר למכור וליקח, מה שאין כן בדבר שאין מתקיים, שאין אסור אלא באחת, דהיינו ליקח מהן, אבל למכור להם מותר, כדמוכח הא דאמרינן דתני רב זביד דתני לה הכי בהדיא. וזהו שתלו האיסור בדבר המתקיים, שאמר כשאמרו אסור לשאת ולתת לא אמרו אלא בדבר המתקיים, לפי שאסור בין למכור בין ליקח, אבל דבר שאין מתקיים מותר, פירוש למכור, כדאיתא בהדיא בההיא דתני רב זביד, דכיון דאינו מתקיים עד יום אידו לא חשיב ליה, ואפילו דבר המתקיים נשא ונתן מותר. תני רב זביד בדבי ר׳ אושעיא דבר שאין מתקיים מוכרין להם – פירוש דלא חשיב ליה כיון דאינו מתקיים מוכרין להם.
אבל אין לוקחין מהם – פירוש שהרי אנו נותנים לו מעות, שהוא דבר המתקיים אצלו ודבר חשוב.
ולכולי עלמא אם נשא ונתן יום אידיהן אסור וכן הלכתא – פירוש שלא נחלקו אלא בלפני אידיהן, אבל ביום אידיהן עצמו אסור. וכן הוא בגמרא בפירוש. הרי שרבינו ז״ל קבע הלכה כריש לקיש.⁠^ב ואע״פ שאמרו ביבמות בפרק החולץ^ג דהלכתא כותיה דר׳ יוחנן בר מתלת דהלכתא כריש לקיש, לא נאמר הכלל אלא על הרוב. וכיון דהכא קיימינן דתניא כותיה דריש לקיש, ולא דחינן בלל, משמע דסבירא להו ודאי דהלכתא כותיה דריש לקיש, ולא דחיא לה כלל. ודכותה במסכת מכות^ד דפליגי ר׳ יוחנן וריש לקיש, ותניא כותיה דריש לקיש, ולא סגיא לן ודאי למפסק אלא כותיה. ודכותה בבבא בתרא,⁠^ה דפסקו בפלוגתא דרבה ורב יוסף הלכתא כותיה דרבה בר משדה קנין^ו ומחצה, ואשכחן דהלכתא כרב יוסף דהיינו שומר אבדה^ז דרבה אמר שומר חנם ורב יוסף אמר שומר שכר, והלכתא כרב יוסף כדמוכח בדוכתיה, שאין הכללות נאמרין אלא על הרוב.⁠^ח
והשתא קשיא לן מנהגא דנהגינן לשאת ולתת עמהם ואפילו ביום אידם, דבשלמא לפניהם לא קשיא, דהא קיימא לן כשמואל דאמר בגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד, וזימנין ודאי אשכחן האי לישנא דבגולה דפרשינן ליה בתלמודא על מקום ידוע כגון נהרדעא ודכותה,⁠^ט אבל הכא כיון דאמר סתמא אכולהו קאמר. אלא יום אידם קשיא לן, היאך נהגו בו היתר ולשאת עמהם לפורען וליפרע מהם להלוותן וללות מהן. בשלמא הלואה נמי האידנא כיון דברבית יזפי ליכא משום דאזיל ומודה, שאינו אלא מיצר.⁠^י ולמכור להם נמי לא קשיא, דהא מספקא לן אי משום אזיל ומודה או משום תקרובת, וסלקא בתיקו. והויא לה חששא דרבנן, ומספיקא עבדינן זה לקולא.⁠^כ ואמרינן דמשום תקרובת הוא, והאידנא דלא מקרבי קמה אלא מעט יין ולבונה ונרות של שעוה, בכל שאר מילי שרי. אלא לפורען וליפרע מהם וללות מהן וליקח מהם קשיא, ואפשר לומר דלא גזרו רבנן להאי גזרה אלא כי איתיה לטעמא דוקא דמשום תקרובת או משום הרוחה, וכל היכא דליתיה להאי טעמא שרי כדאמרינן דרב יהודה שדר ליה קורבנא לבר שישך ביום אידו אמר ידענא דלא פלח לע״ז, ואפילו כי איתיה לטעמא נמי, כל היכא דאיכא משום [איבה] התירו, כדאמרינן ור׳ יהודה נשיאה דשדר ליה ההוא מינאה [דינרא] קיסרנא אמר היכי אעביד לא אשקליה איכא משום איבה. ולקמן^ל נמי אמרינן גבי בת ישראל לא תינק בנה של נכרית, סבר רב יוסף למימר אונוקי ואולודי בשכר שרי משום איבה. וכן אמרו במתניתא^מ לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם אבל במכירו מותר, שאינו אלא כמוכרו לו. ובירושלמי^נ תני עבר ונשא אסור בגוי שאינו מכירו, אבל בגוי המכירו מותר, שאינו אלא כמחניף וכמוכרו לו [והאי מותר ד]⁠קאמר [לאו] דיעבד, [דאי] דיעבד מאי הפרישא איכא בין מכירו לשאינו מכירו [דתליא] אי נשא ונתן אם אסור אם מותר, אם איתא דלכתחלה אסור, דיעבד מאי מחניף איכא בגוי המכירו אלא ודאי אפילו לכתחלה הוא מתיר בגוי המכירו. וכן תנו נכנס לעיר ומצאן שמחין, כלומר שיש להם יום איד, שמח עמהן שאינו אלא כמחניף להם, כלומר כיון שנכנס לשם שלא בכונה אלא דרך אקראי בעלמא. ותו אמרינן התם גרדאי שאלון לר׳ אמי יום משחה של גוים מאי, וסבר משרי לון מן הדא מפני דרכי שלום, ואמר ליה ר׳ בא והתני משתה של גוים אסור, א״ר מונא אילולי ר׳ בא היה מתיר לנו ע״ז שלהם וברוך המקום שרחקנו מהם, כלומר דבהא אפשר ליה לאשתמוטי דליכא כולי האי משום איבה, הא למדת שכל מקום שיש בו משום איבה [מותר]. ומכל מקום בעל נפש צריך ליזהר כמו שאפשר.⁠^ס ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנא לד׳ יהודה נשיאה ביום אידו הוה יתיב ריש לקיש קמיה אמר ליה היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה לא אשקליה הויא ליה איבה אמר ריש לקיש טלהו וזרקהו לבור לפניו כל שכן דהויא ליה איבה טלהו וזרקהו לבור כלאחר יד – פירוש וכיון דחזי הוא דאזיל לאיבוד לא אזיל ומודה. גרסינן בפרק השוכר את הפועל,⁠^ע רב יהודה משדר ליה קורבנא (לבר שישך) [לאבדרבן] ביום אידם, אמר ידענא ביה דלא פלח לע״ז, אמר ליה רב יוסף והתניא איזהו גר תושב כל שקבל עליו בפני שלשה חברים שלא לעבוד ע״ז, פירוש אע״פ שבני נח מוזהרין שלא לעבוד ע״ז, מפני שהם לא קיימום הם צריכין קבלה, דסתמייהו לא מעלו, וכשקבל עליו בפני שלשה חברים לקיימם השתא מיקרי גר תושב, מכלל דהא לאו הכי חשבינן ליה כעובד ע״ז.⁠^פ
כי תניא ההיא להחיותו – פירוש דנהי שמצווים עליו להחיותו, התם הוא דבעינן קבלה, אבל להא לא בעי קבלה, אבל כל היכא דקים לן דלא פלח לע״ז שרי לשאת ולתת עמהן.
והאמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן גר תושב שעברו עליו שנים עשר חדש ולא מל הרי הוא כמין שבאומות, התם כגון שקבל עליו למול ולא מל – פירוש דכי קביל עליה ולא מקיים, התם ודאי מיחזי כמינות.
תניא ר׳ נתן אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח תלמוד לומר ולפני עור לא תתן מכשול – פירוש רבותא אשמועינן דאפילו כוס יין לנזיר דלדידן לא אסור איכא משום לפני עור. ולא מיבעיא כוס יין לנזיר דבר ישראל, אלא אפילו אבד מן החי לבני נח דלאו בר ישראל, איכא משום לפני עור לא תתן מכשול.
ודוקא דקאי בתרי עברי נהרא דלא מצי איהו שקיל – פירוש שהישראל ........ עומד בתרי עברי נהרא, והנהר מפסיק, שאינו יכול ליטלו, והתם איכא משום לפני עור [אבל יבול ליטלו בעצמו] אי ליכא ישראל ונתן לו אין כאן משום לפני עור, דקתני לא יושיט, ולא קתני לא יתן. פירוש דלשון הושטה משמע שהוא אינו יכול ליטלה. שמע מינה. ולפורען וליפרע מהם.
מתניתין דלא כר׳ יהושע בן קרחה דתניא ר׳ יהושע בן קרחה אומר מלוה בשטר אין נפרעין מהן מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם – פירוש ומהאי טעמא שרי אע״ג דאפשר דאיכא למיחש דאזיל ומודה דמכל מקום שמח הוא כשפרע חובו.⁠^צ אמר רב הונא הלכה כר׳ יהושע בן קרחה. והשתא לא קשיא לן מנהגא.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.

הערות

^א וכ״כ הרמב״ם פ״ט מה׳ ע״ז ה״א (עיי״ש בכ״מ ובלח״מ) וכ״ה דעת הגאונים כמ״ש הר״ן. וכ״כ הראב״ד וההשלמה סימן ג. אבל דעת רש״י ד״ה אבל שמותר ליקח מהן דבר המתקיים. ועיין בתוספות רבנו אלחנן ד״ה כשאמרו וד״ה דבר. ועיין בתוספות שלנו ד״ה אבל לא. ובס׳ התרומה סימן קלד. וש״ג אות א.

^ב אבל הר״י בתוד״ה תניא פסק כר׳ יוחנן וכ״כ התרומה סימן קל״ד והסמ״ג (מובא במרדכי) ועיין רשב״א ור״ן.

^ג יבמות לו ע״א.

^ד מכות יד ע״ב.

^ה ב״ב קיד ע״ב ועיי״ש בתוד״ה הילכתא.

^ו גירסא שלנו: ענין. מיהו לגירסת רבנו נמי אתי שפיר דהתם לענין קנין עד מתי הוא חוזר מיירי כ״ז שעוסקין באותו ענין.

^ז ב״מ כט ע״ב.

^ח וכ״כ הריטב״א כאן ובמכות יד ע״ב וב״ב קיד ע״ב. וכ״כ שם הרשב״א והר״ן.

^ט עירובין מה ע״א, ר״ה כג ע״ב.

^י וכ״כ התוספות לעיל ב ע״א ד״ה להלוותן בשם ר״ת.

^כ וכ״כ הר״ן בחידושים בשם רבינו. וכ״כ הרמב״ן, רבו של רבינו, לקמן יג ע״א.

^ל לקמן כו ע״א.

^מ תוספתא ספ״ג.

^נ ירושלמי ע״ז פ״א ה״א. וכן היא גירסת הרמב״ן והר״ן בירושלמי. ובירושלמי שלנו גרסא אחרת עיי״ש.

^ס וכ״כ הרמב״ן יג ע״א ומובא בר״ן.

^ע לקמן דף סה ע״א.

^פ עיין ריטב״א מכות ט ע״א ד״ה אלמא.

^צ וכ״כ הריטב״א, תלמידו של רבנו, וכ״כ המאירי לעיל במשנה ד״ה ומעתה. אבל הנ״י פירש דאינו שמח כשמשלם מלוה על פה.

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון