×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁאֵין בָּהּ שֹׁוֶה פְרוּטָה, דא״רדַּאֲמַר רַבִּי אַמֵי א״ראֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אהִכָּהוּ הַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שֹׁוֶה פְרוּטָה, לוֹקֶה, וְלָא מַקְּשִׁינַן הַכָּאָה לִקְלָלָה.:
that does not have the capacity to cause damage worth one peruta, as Rabbi Ami says that Rabbi Yoḥanan says: Although one who strikes another pays damages and is not flogged, if he struck him with a blow that does not have the capacity to cause damage worth one peruta, since there is no payment, he is flogged for violating a Torah prohibition. The Gemara comments: And according to this opinion, contrary to those who hold that based on their virtual juxtaposition (see Exodus 21:15, 17) or on an analogy between them, the halakhot of striking and cursing are identical, we do not liken striking to cursing. Therefore, although one is flogged for cursing another only if the other comports himself as an observant, God-fearing Jew, one is liable for striking another even if the other was a sinner, e.g., a Samaritan.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואם הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה. ולא מקשינן הכאת עבד וכותי לקללתו – ולא אמרינן כשם שישראל המקלל עבדא וכותי פטור, ולא קרינן ביה ונשיא בעמך לא תאר, כך המכה אותן פטור. אלא ישראל המכה עבד או כותי חייב.
א. וכן כתב הריטב״א דעבד מקרי אינו עושה מעשה עמך. ולגירסתם גם הא דאמרינן דחייב על הכאתן קאי בין אכותי ובין אעבד. ובבית יוסף סי׳ תכ כתב: ומשמע לי שהיה גורס (הרמב״ם) ולוקה על ידיהם, וכן נראה מדברי הרב המגיד פרק ה מהל׳ חובל ומזיק הל׳ ג וכו׳.
שאין בה שוה פרוטה – שאם יש בה תשלומי פרוטה משלם ואינו לוקה דילפינן בכתובות באלו נערות (דף לב:) בפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין וכי אין בה שוה פרוטה לוקה שעבר על לא תוסיף פן יוסיף (דברים כה).
ולא מקשינן הכאה לקללה – לומר שכשם שאינו לוקה על קללתו דכתיב בעמך כך לא ילקה על הכאתו ופלוגתא היא בסנהדרין דאיכא דמקיש ואיכא דלא מקיש.
המכה את חברו הכאה שאין בה שו״פ לוקה אחר שאין שם תשלומין ואזהרתו מלא יוסיף פן יוסיף ואפילו הכה את העבד שהרי ישנו במצות כאשה אבל הכה את הכותי או שאר הרשעים אין בה מלקות הוקשה הכאה לקללה מה קללה לא הוזהרה אלא בעושה מעשה עמיו אף בהכאה כן כמו שביארנו בסנהדרין:
ולא מקשינן הכאה לקללה – פיר׳ דבקללה הוא דבעינן עושה מעשה עמך ולא בהכאה למאן דאמר לא מקשינן הכאה לקללה כדאית׳ בפרק הנחנקין (סנהדרין פ״ה:) ופלוגתא הוא התם דאיכא מאן דאמר דמקשינן ולישנא קלילא נקט הכא תלמודא והוה לן למימר דקסבר לא מקשינן הכאה לקלל׳ ומקלל דלוקה אף על פי שאין בו מעשה במסכת תמורה (תמורה ד׳) מייתי לה מקרא ואפילו לרבנן.
שאין בה בגובה התשלום שחייב עליה, כדי שוה פרוטה, ואז לוקים עליה. שאמר ר׳ אמי אמר ר׳ יוחנן: אף שהמכה את חבירו משלם לו תשלומי נזיקין, ואינו לוקה, אם הכהו לחבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה, כיון שאין בה כדי תשלום — הרי זה לוקה ארבעים מלקות חסר אחת, שעבר על ״לא תעשה״ שבתורה. ומעירים: וצריך לומר לשיטה זו שלא מקשינן [אין אנו מקישים, משווים] הכאה לקללה כפי שיש הסבורים כן, אלא אף על פי שבקללה האיסור הוא דווקא כאשר המקולל הוא ״עושה מעשה עמך״ ולא עובר עבירה, כגון כותי, מכל מקום לגבי הכאה, גם אם היכה אדם שאינו כשר — לוקה על הכאתו.
that does not have the capacity to cause damage worth one peruta, as Rabbi Ami says that Rabbi Yoḥanan says: Although one who strikes another pays damages and is not flogged, if he struck him with a blow that does not have the capacity to cause damage worth one peruta, since there is no payment, he is flogged for violating a Torah prohibition. The Gemara comments: And according to this opinion, contrary to those who hold that based on their virtual juxtaposition (see Exodus 21:15, 17) or on an analogy between them, the halakhot of striking and cursing are identical, we do not liken striking to cursing. Therefore, although one is flogged for cursing another only if the other comports himself as an observant, God-fearing Jew, one is liable for striking another even if the other was a sinner, e.g., a Samaritan.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב, וְכוּ׳.: אַלְמָא, גֵּר תּוֹשָׁב גּוֹי1 הוּא? אֵימָא סֵיפָא: ״גֵּר תּוֹשָׁב גּוֹלֶה ע״יעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב״! אֲמַר רַב כַּהֲנָא: לָא קַשְׁיָא, בכָּאן בַּגֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב, כָּאן בַּגֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג יִשְׂרָאֵל.

§ The mishna teaches: Everyone is exiled due to their unintentional murder of a Jew, and a Jew is exiled due to all of them, except for when it is due to a ger toshav. And a ger toshav is exiled due to his unintentional murder of a ger toshav. The Gemara comments: Apparently, one may conclude that a ger toshav is a gentile, and therefore he is not exiled when he unintentionally kills a Jew. Say the latter clause of the mishna: A ger toshav is exiled due to his unintentional murder of a ger toshav, indicating that his halakhic status is not that of a gentile, as gentiles are not liable to be exiled. There is an apparent contradiction between the two clauses in the mishna. Rav Kahana said: This is not difficult. Here, in the latter clause of the mishna, it is in the case of a ger toshav who killed a ger toshav that he is exiled; there, in the first clause, it is in the case of a ger toshav who killed a Jew. In the case described in the first clause he is not exiled, as his halakhic status is not that of a Jew, for whom the sin of unintentional murder of a Jew can be atoned through exile.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחוץ מעל ידי גר תושב – כלומר אין ישראל גולה אם הרג גר תושב. אלמא גר תושב גוי הוא. ואסיקנא: גר תושב שהרג ישראל – נהרג, וכל שכן גוי שהרג ישראל. גר תושב שהרג גר תושב – גולה, שנ׳ לבני ישראל לגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט וג׳.
א. בתוספות רבנו פרץ גרס ׳חוץ מגר תושב׳ ופירש דגם לפי המסקנא קאי על שניהם על ישראל שהרג גר תושב ועל גר תושב שהרג ישראל שאינם גולים, ובכל זאת אינו כגוי ולכן גר תושב שהרג גר תושב גולה על ידו, וכן כתב הריטב״א בשם הרמ״ה. אבל לדעת הרמב״ם ישראל שהרג גר תושב גולה, וכן כתב ריטב״א בדעת רש״י שרב כהנא פירש את המשנה ׳חוץ מגר תושב׳ בגר תושב שהרג ישראל אבל ישראל שהרג גר תושב גולה על ידו (ורק לפי ההוה אמינא גם ישראל אינו גולה על ידו) וכן הוא במאירי. ולדעת הראב״ד ישראל שהרג גר תושב אינו גולה, וכתב במאירי שגרס ׳חוץ מעל ידי גר תושב׳ (כגירסה שבמשניות ותוספתא) וקאי על ישראל שהרג גר תושב שאינו גולה וכפירוש ר״ח, ועל זה הקשו בגמרא אלמא גר תושב גוי הוא וגם גר תושב שהרג ישראל אינו גולה, ודחה רב כהנא כאן בגר תושב שהרג ישראל, כלומר רק לגבי גר תושב שהרג ישראל יש ללמוד מהמשנה שאינו גולה, אבל גר תושב שהרג גר תושב גולה. ולפירוש זה הלשון ׳כאן׳ הוא דחוק שאינו מפרש את המשנה בגר תושב שהרג ישראל. וכבר כתב הריטב״א שהלשון ׳כאן׳ משמעו כרש״י.
חוץ מגר תושב – ומשמע דמתרוייהו ממעט ליה דלא הוא גולה ע״י הריגתו אלא נהרג ולא ישראל גולה עליו.
אלמא גר תושב עובד כוכבים הוא – (אינו) מדקדק מדאתי למעוטי גר תושב לפי שאינו ממעט אלא גר תושב שהרג ישראל שאינו גולה אלא נהרג וכן ישראל שהרג גר תושב דפטור דכן מוכיח לשון מתני׳ דקתני הכל גולין ע״י ישראל וישראל ע״י כולן חוץ מגר תושב דלא הוי בכלל דהאי הכל דאין גולין ע״י ישראל וכן ישראל אינו גולה על ידו (אלא) קא סלקא דעתיה דכיון דישראל אינו גולה ע״י גר תושב ולא גר תושב ע״י ישראל אלמא גר תושב דינו כעובד כוכבים א״כ הוא הדין גר תושב לגר תושב מידי דהוה אעובד כוכבים לעובד כוכבים ולכך קאמר אימא סיפא וכו׳ ומשני רישא דוקא קאמר גר תושב לישראל אבל גר תושב לגר תושב לא וכדמייתי בתר הכי מקראי ובתוספ׳ ראיתי שדחק לפרש דמעיקרא סלקא דעתיה דגר תושב וישראל גולין זה ע״י זה וחוץ דגר תושב דקתני במתני׳ אתא למעוטי שאין גר תושב גולה ע״י הכל ולא הכל על ידו ולא ידענא מאי קאמר חדא דכל היכא דקתני חוץ וכו׳ קאי אכל מה דלעיל מיניה ואף את״ל דהאי חוץ אתי למעוטי דלא הוי בכלל ישראל לגלות ע״י הכל והכל על ידו (מ״מ קשה דהא לא קתני כללא גבי ישראל וחוץ משמע דאתי לאפוקי מכללא ועוד דגר תושב לאו בכלל ישראל הוא ואמאי איצטריך לאפוקי וע״ק דא״כ דס״ד מעיקרא דישראל וגר תושב גולין זה ע״י זה מאי קאמר אלמא עובד כוכבים הוא אי עובד כוכבים לא יגלה ישראל על ידו ולא הוא ע״י ישראל.
אלמא גר תושב כותי הוא – ג׳ לשונות נאמרו בכותים גר תושב ובן נח וכותי גר תושב הוא שקבל בב״ד של ישראל לקיים שבע מצות שנצטוו בני נח כדאי׳ בעבודה זרה. וכזה מותר להתייש׳ בינינו ולזה נקרא תושב וכיון שקבלן בבית דין הוא נקרא בשבע מצות אלו מצווה ועושה וכי הא אנו מצווין להחיותו כדכתי׳ וחי אחיך עמך ואין צריך לומר שאסו׳ לנו לגרום לו שום קטלה וכל שכן להורידו לבור. ובן נח הוא שלא קבלם בבית דין אלא דקי׳ לן שמקיים אות׳ מעצמו והוא נדון בהם כמי שאינו מצווה ועושה מדכתיב עמד וימודד ארץ ראה ויתר כותי׳ כדאית׳ בב״ק וע״ז וכי הא אין אנו מצווין להחיותו וגם אין לנו להורידו בידי׳ ולא לגרו׳ בו שום קטלא כיון דסו׳ סוף עוש׳ אותם שאף שאינו מצווה ועוש׳ שכר יש לו קצת כדאית׳ התם. וסתם כותי הוא שאינו זהיר לקיים שבע מצו׳ וכי הא מותר להורידו לבור במקום דליכא איבא או לגרום לו הריגה כל היכא דנקיט שום עילה כדאיתא בעבודה זרה וכדפרישנא התם גבי הכותי׳ לא מעלין ולא מורידין כלומר במקום איבה. ומעתה הדרינן לפרושי שמעתין דהא דאמרינן אלמא גר תושב כותי הוא הדין כותי יש לו בהריגתו כאלו כותי ממש הרג ודייקינן לה מדקתני הכל גולין ע״י ישראל וישראל גולה על ידם חוץ מגר תושב ומשמע לן דהא דקתני חוץ מגר תושב אתרווייהו דיני קאי שאין גר תושב גולה על ידי ישראל ולא ישראל ע״י גר תושב וכיון דישראל אינו גולה על הריגתו דגר תושב אלמא ככותי דיינינן ליה שאין בהריגתו איסורא לישראל כדי שיהא ישראל גולה על הריגתו. והדר תני גר תושב גולה על ידי גר תושב אלמא גר תושב כגר צדק הוא בזה שצריך כפרת גלות על הריגתו אפילו בשוגג.
תוס׳ בד״ה אלמא גר תושב נכרי הוא וכו׳ קאי אכל מה דלעיל מיניה ואף את״ל דהאי חוץ אתי למעוטי כו׳ כצ״ל:
בא״ד דהא לא קתני כללא כו׳ נ״ב ביש ספרים מחקו לה. כי לא הבינו ודדק:
תוספות בד״ה אלמא גר תושב נכרי הוא מדקדק כו׳ ישראל שהרג גר תושב כו׳ ע״י כולן חוץ כו׳ אינו גולה על ידו וקא ס״ד דכיון כו׳ ולא גר תושב על ידי כו׳ ובתוספות דחק כו׳ דכל היכא דקתני חוץ אתי למעוטי מכללא ואם נאמר דאתי למעוטי דלא הוי כו׳ והכל על ידו וקשה דהא לא קתני כללא גבי ישראל וחוץ משמע כו׳ ועוד דגר תושב לאו בכלל כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה ורמינהו צ״ל דרך עלייה כו׳:
בד״ה א״ל רבה כו׳ אמרינן בריש פ״ק ויש לומר כו׳ ביותר מירידה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
א שנינו במשנה: ״הכל גולין על ידי ישראל, וישראל גולין על ידיהן, חוץ מעל ידי גר תושב״ וכו׳. ושואלים: אלמא [מכאן] יש להסיק שגר תושב גוי הוא, ולכן אין הוא גולה כשהרג ישראל. אימא סיפא [אמור את סופה של המשנה]: גר תושב גולה על ידי גר תושב, ומכאן יש להסיק שאין הוא כגוי, שהרי אם גוי הוא — הלוא אין דין גלות בגוי, ונמצאת איפוא סתירה בין תחילת המשנה לסופה! אמר רב כהנא: לא קשיא [אין זה קשה], כאן בסוף המשנה מדובר בגר תושב שהרג גר תושב שהריהו גולה, כאן בתחילת המשנה מדובר בגר תושב שהרג את ישראל ינו גולה, משום שאין דינו כישראל שניתן לו להתכפר בגלות.
§ The mishna teaches: Everyone is exiled due to their unintentional murder of a Jew, and a Jew is exiled due to all of them, except for when it is due to a ger toshav. And a ger toshav is exiled due to his unintentional murder of a ger toshav. The Gemara comments: Apparently, one may conclude that a ger toshav is a gentile, and therefore he is not exiled when he unintentionally kills a Jew. Say the latter clause of the mishna: A ger toshav is exiled due to his unintentional murder of a ger toshav, indicating that his halakhic status is not that of a gentile, as gentiles are not liable to be exiled. There is an apparent contradiction between the two clauses in the mishna. Rav Kahana said: This is not difficult. Here, in the latter clause of the mishna, it is in the case of a ger toshav who killed a ger toshav that he is exiled; there, in the first clause, it is in the case of a ger toshav who killed a Jew. In the case described in the first clause he is not exiled, as his halakhic status is not that of a Jew, for whom the sin of unintentional murder of a Jew can be atoned through exile.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִיכָּא דְּרָמֵי קְרָאֵי אַהֲדָדֵי: כְּתִיב: {במדבר ל״ה:ט״ו} ״לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם, תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים״, וּכְתִיב: {במדבר ל״ה:י״ב} ״וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט״, לָכֶם וְלֹא לַגֵּרִים! אֲמַר רַב כַּהֲנָא: ל״קלָא קַשְׁיָא, כָּאן בַּגֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג יִשְׂרָאֵל, כָּאן בַּגֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב.

There are those who raised a contradiction between two verses. It is written: “For the children of Israel and for the stranger and for the resident [velatoshav] among them, shall these six cities be for refuge” (Numbers 35:15), indicating that a ger toshav is exiled. And it is written in a previous verse: “And the cities shall be for you for refuge” (Numbers 35:12), from which it is inferred: A refuge for you but not for a ger toshav, indicating that a ger toshav is not exiled. Rav Kahana said: This is not difficult. Here, the verse that indicates that they are not exiled is concerning a ger toshav who killed a Jew; there, the verse that indicates that they are exiled is concerning a ger toshav who killed a ger toshav.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ל״ק כו׳ גר תושב שהרג גר תושב – גולה כדקתני בהדיא ורישא כשהרג את ישראל אינו גולה דלא סגי ליה בגלות.
א״ר כהנא לא קשיא כאן בגר תושב שהרג ישראל כאן בגר תושב שהרג גר תושב – פירש רבינו מאיר הלוי ז״ל: דלאו דוקא דה״ה בישראל שהרג גר תושב שאינו גולה וכדדיקא רישא כדאמרן אלא דנקט תלמודא לישנא קלילא ותדע דהא לא קתני סיפא גלות אלא בגר תושב ע״י גר תושב ולפ״ז לא חדש לנו רב כהנא כלום בתירוצו ולא יישב לנו הקושיא שלנו דאנן ידעינן דריש׳ מיירי בהכי וסיפא מיירי בהכי אלא דהוה קשיא לן רישא אסיפא. וי״ל דרב כהנא משמע ליה דלאו פירכא היא כלל דהא לא דמו כלל וזה דוחק והנכון בעיני שיטת׳ רש״י ז״ל דדוקא נקט רב כהנא דמתני׳ דקתני חוץ מן הגר תושב לאו אתרווייהו דיני דרישא קאי אלא בגר תושב שהרג את ישראל דוקא שאין לו כפרה בגלות ואולי הוא נהרג על שגגתו אבל ישראל שהרג גר תושב ודאי גולה כי יש בשגג׳ הריגתו כפרה ע״י גלות שכיון שאנו אסורין להרגו במזיד ומצווין להחיותו והא דלא קתני׳ סיפא אלא דגר תושב גולה ע״י גר תושב לרבותא נקט דאפילו גר תושב שהרגו צריך כפרה כל שכן ישראל שמוזהר עליו להחיותו שהקב״ה רוצה בכפרתו. ויש סיוע לפי׳ זה לשון הגמרא שבכאן וכן מדלקמן דתריצנא הכי כאן בגר תושב שהרג את ישראל וההוא בדוקא נקיט ליה לדברי הכל. כנ״ל.
איכא דרמי קראי אהדדי [והיה שהשליך מקראות זה על זה, הראה סתירה ביניהם], כתיב [נאמר] בכתוב אחד ״לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט״ (במדבר לה, טו), הרי שגר תושב גולה, וכתיב [ונאמר] בפסוק אחר: ״והיו לכם הערים למקלט״ (במדבר לה, יב), ודיוק הכתוב הוא ״לכם״ולא לגרים תושבים, שאינם גולים! על כך אמר רב כהנא: לא קשיא [אין זה קשה], כאן שאינם גולים — מדובר בגר תושב שהרג ישראל, כאן שגולים — מדובר בגר תושב שהרג גר תושב.
There are those who raised a contradiction between two verses. It is written: “For the children of Israel and for the stranger and for the resident [velatoshav] among them, shall these six cities be for refuge” (Numbers 35:15), indicating that a ger toshav is exiled. And it is written in a previous verse: “And the cities shall be for you for refuge” (Numbers 35:12), from which it is inferred: A refuge for you but not for a ger toshav, indicating that a ger toshav is not exiled. Rav Kahana said: This is not difficult. Here, the verse that indicates that they are not exiled is concerning a ger toshav who killed a Jew; there, the verse that indicates that they are exiled is concerning a ger toshav who killed a ger toshav.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּרְמִינְהִי: לְפִיכָךְ גֵּר וְגוֹי1 שֶׁהָרְגוּ, נֶהֱרָגִין. קָתָנֵי, גֵּר דּוּמְיָא דְּגוֹי2, מַה גוֹי3, לָא שְׁנָא דִּקְטַל בַּר מִינֵיהּ, וְלָא שְׁנָא דִּקְטַל דְּלָאו בַּר מִינֵיהּ, נֶהֱרָג, אַף גֵּר, לָא שְׁנָא דִּקְטַל בַּר מִינֵיהּ, וְלָא שְׁנָא קְטַל דְּלָאו בַּר מִינֵיהּ, נֶהֱרָג.

And the Gemara raises a contradiction to the halakha of the mishna from a baraita, which teaches: Therefore, a ger toshav and a gentile who killed a person are killed, even if they did so unintentionally. The Gemara infers based on the juxtaposition of a ger toshav and a gentile in the baraita: The tanna teaches the case of a ger toshav in a manner similar to the case of a gentile: Just as with regard to a gentile it is no different in a case where he killed one of his kind, a gentile, and it is no different in a case where he killed one not of his kind, a Jew, as in either case he is executed and is not exiled, so too, with regard to a ger toshav, it is no different in a case where he killed one of his kind, a ger toshav, and it is no different in a case where he killed one not of his kind, a Jew, as in either case he is executed and is not exiled.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ועובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דעובד כוכבים״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
רש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפיכך – אשבע מצות שנצטוו בני נח קאי וקיי״ל אזהרתן זו היא מיתתן לפיכך גר תושב או עובד כוכבים שהרגו נהרגין ואפי׳ בשוגג שאין בני נח צריכין התראה כדאמרינן בסנהדרין (דף נז.).
מה עובד כוכבים ל״ש קטל בר מיניה – עובד כוכבים כמותו.
לאו בר מיניה – ישראל.
אף גר תושב לא שנא קטן בר מיניה – גר תושב כמותו.
דלאו בר מיניה – ישראל.
הא דתניא לפיכך גוי וגר שהרגו נהרגין – פרש״יא ז״ל שאשבע מצות קאי, כלומר כיון שנצטוו אשפיכות דמים, וקי״ל בדידהו אזהרה זו שלהן היה מיתתן לפי׳ נהרגין אפי׳ בשוגג שאין ב״נ צריכין התראה כדאמרי׳ בסנהדרין,⁠ב וכן פירש שם.⁠ג ואינו מחוור בעיני, שאין הדין נותן להרוג אדם בשוגג במצוה.⁠ד ודאמרי׳ בסנהדריןה בן נח נהרג בעד אחד בדיין אחד ושלא בהתראה, ה״ל לאשמועינן רבותא דאפי׳ בשוגג.
אלא משמע שאין בן נח נהרג לעולם בשוגג, אבל במזיד בלא התראה נהרג מיהו גבי שפיכות דמים אם הרג ישראל נהרג שהרי אפילו לישראל לא ניתנה דמו של הרוג למחילה, אלא גולה ועומד בספק מגואל הדם,⁠ו לפיכך עכו״ם נהרג עליו לעולם, אבל קטל בר מיניה לרב חסדא כל דלאו בר גלות נהרג, לרבה במזיד ובקרוב למזיד נהרג,⁠ז בשוגג ובאנוס פטור.⁠ח וכן בשאר ז׳ [מצות] שלהם, והיינו דאמרינן מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד, כלומר, שהיה לו לחשוב שמא אסור הוא ולשאול על הדבר, והיינו אומר מותר שהיה לו ללמוד שאסור. והינו דאמרי׳ בפ״ד מיתות גבי מאי נינהו קטלא בתרי קטלי קטלת ליה, לאו למימרא לעולם נהרג כמו שפירשנו שם, אלא דלא משכחת לה דינא אחרינא אלא מיתה במזיד דאלו קרבן בשוגג לית להו. וכן פי׳ ה״ר משה הספרדי ז״לט שבן נח בשוגג אינו נהרג אלא באומר מותר, משום דהוה לו ללמוד ולא למד.
והוי יודע שב״נ המוזכר בכל מקום היינו גר תושב,⁠1 אלא שב״נ הוא שנוהג במצות שלהם כהוגן עם חברו, וגר תושב הוא שבא לב״ד של ישראל וקבלם עליו בפני ב״ד, שמכיון שקבלם עליו בפניו הזהירה עליהם תורה יותר משאר בני נח, שלא קבלם מפני שהוא מדקדק עליו ביותר. ועוד מפני מה אמרוי ראה ז׳ מצות שנצטוו בני נח ולא קיימום ועמד והתירם להם שלא יהו מקבלין עליהם שכר, אלא כמי שאינו מצווה ועושה. וזה שקבלם על עצמו בב״ד ישראל מצווה ועושה הוא. והכי מפורש לה בפרק השוכר את הפועל,⁠כ וגוי המוזכר בכל מקום. הוא בן נח שלא הוחזק אם מקיים מצות שלהם אם לאו, ומסתמא אין רובן מקיימין אותן, לפיכך דנו אותן מספק ולא הקפיד עליו,⁠ל אלא לא מעלין ולא מורידין.⁠מ ולא נתנה תורה ערי מקלט אלא לאלו שהם גרים אבל לשאר ב״נ אין ערי מקלט קולטות, מי׳ לדיני ב״ד שוים הם בשפיכות דמים, כדפרישית.
א. ד״ה לפיכך.
ב. נז, א.
ג. עי׳ רש״י ד״ה אזהרה. ועי׳ יד רמ״ה שם, ולח״מ רפ״י מהל׳ מלכים.
ד. כ״ה גם בכתה״י, ואולי יש לתקן: בשוגג כמזיד.
ה. נז, ב.
ו. רבנו פליג על רש״י דסבר דאכל ז׳ מצות דב״נ נהרג בשוגג, דזה קשה דאינו נענש רק במזיד. מיהו גם רבנו מודה דבשפיכות דמים אם הרג לישראל אפילו בשוגג נהרג, דהא גם בישראל שהרג ישראל עומד בספק מיתה כשגולה אם יצא חוץ לתחומו. וצריך ביאור דאם רבנו מודה דבש״ד נהרג אפילו בשוגג [וזה מוכרח בסוגיא] א״כ מ״ש בשאר ז׳ מצוות. ונראה דרש״י ורבנו פליגי בעיקר היסוד, דרש״י סובר דגם שוגג הוי חוטא, דאדם מועד לעולם וכמו שכ׳ ברמב״ם פ״ה מרוצח ובמאירי, דהוי כזדון. ואע״פ שלישראל הוקל בשוגג, מ״מ בגוי הוי דינא כזדון. אבל רבנו סובר דודאי אין לענוש על השוגג, ודין אדם מועד לעולם נאמר לענין חיובים ולא לענין עונשין, אלא שרבנו סובר דענין המיתה הוא מגדר כפרה ולא מגדר העונש שלא ניתן דמו של הנרצח למחילה אלא בדם שופכו, וכמו שבישראל הוי מחוייב מיתה לענין גואל הדם, וע״כ שזה גדר כפרה, וכמו דאמרי׳ (בראשית ט, ה) מיד כל חיה אדרשנו, ועיי״ש ברבנו בפי׳ התורה שתמה שאם הדרישה כמשמעה אין בחיה דעת שתענש ע״ש, וע״כ דזה דין בכפרה, או מצד הדרישה כמו שנא׳ את דמכם וגו׳ אדרוש.
ז. עי׳ מנחת חינוך סי׳ ת״י, שדן לענין אם הרג ג״ת את העבד, עיי״ש.
ח. וכ״ז בגר תושב, ויל״ע לדעת רש״י דב״נ חייב בשוגג כמזיד אם חייב נמי אאונס והספק הוא בגדר אונס אם זה מגדר פטור של ולנערה לא תעשה דבר, אפשר דלא אמרו לפטור בגוי, אבל אפשר שאונס פטור מפני שאין זה מעשה עבירה כלל. ולפי״ז גם ב״נ פטור, מיהו לפי״מ שכ׳ לעיל דבמיתה הוי גדר כפרה ולא גדר עונש, והעיקר דהארץ לא תכופר אלא בדם שופכה, אפשר שכמו שחייב על השוגג כן חייב על האונס.
ט. רמב״ם פ״ה מהל׳ רוצח ה״ד.
י. ב״ק לח, א.
כ. ע״ז סד, ב. ועי׳ רמב״ם איסורי ביאה פי״ד ה״ז, מלכים פ״ח ה״י. תוה״ב בית ה ש״א.
ל. עי׳ בריטב״א, ד״ה אלמא שהביא ביתר ביאור.
מ. ע״ז כו, א.
1. הגהת הגרא״ז: פי׳ שגר תושב ג״כ יש לו דין ב״נ.
עובדי האלילים שהרגו זה את זה בשגגה אין נקלטין שנאמר לבני ישראל ולגר ולתושב הא גר תושב שהרג בשוגג גר תושב חברו גולה כמו שביארנו ואם הרג את ישראל נהרג ואין צריך לומר בעובד אליל שהרג את ישראל וכל שגר תושב גולה דוקא בשהרג בדרך שהישראל גולה בו כגון שהרגו דרך ירידה אבל דרך עלייה פטור על חברו כישראל על חברו:
ורמינהי לפיכך גר וכותי שהרגו נהרגין – פירש רש״י ז״ל: דהאי לפיכך על שבע מצות שנצטוו בני נח קאי דקתני רישא דאזהרה שלהם זו היא מיתתם ואינם צריכים התראה ולהכי קתני עלה דלפיכך אם הרגו אפילו בשוגג נהרגין ובודאי מדרמינן מינה בשמעתין משמע הכי דהא כולה שמעתין דמיירי בדין גלו׳ בהריגה בשוגג ואם כן למדנו מכאן דאפילו כותי שהרג חבירו בשוגג גמור נהרג כדאמרינן מה כותי ל״ש קטל בר מיניה ל״ש קטל דלאו בר מיניה נהרג ובר מיניה היינו כותי. וקשיא ליה לרבינו הרמב״ן ז״ל דהא לא אמרינן בפ״ד מיתות בית דין אלא דלא בעו התראה דאזהרה שלהם זו היא מיתתם אבל מזיד בעינן. ובשלמא כי קטיל לישראל בשוגג ניחא הא דאפילו בישראל שהרג לישראל בשוגג עומד בספק מיתה כשגולה אם יצא חוץ לתחומו ודין הוא שיהא כותי נהרג על שגגתו אלא כותי דקטל כותי מהיכן אשכחן דנהרג עלה. וי״ל דודאי סוגיין מוכחא כפירוש רש״י ז״ל וזו מה שפירש בברייתא זו דבכלל אזהרה שלהם זו היא מיתתם יש להרגם אפילו על השוגג בסתם כותי מיהת דאלו בני נח גמור אפשר דזדון בעינן כנ״ל.
אף גר תושב וכו׳ – פירוש: דלהכי קתני גר וכותי לאשווינהו בהא ר״ל דאי לא הא ליתני גר שהרג נהרג וכל שכן כותי.
ל״ש קטיל בר מיניה וכו׳ – פירש רש״י ז״ל: בר מיניה גר תושב ולא בר מיניה ישראל נראה מדבריו דעל כותי אינו נהרג וגם בזה יש לו דין ישראל שמותר בכותי להורידו וכל היכא דליכא משום איבה ואיהו אפילו במקום איבה נדון הוא.
ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] לדין זה של המשנה ממה ששנינו בברייתא: לפיכך גר (תושב) וגוי שהרגונהרגין, ואפילו הרגו בשוגג. ונדייק: קתני [הריהו שונה] גר דומיא [בדומה] לגוי, שהרי שנה את שניהם יחד, והשווה את דינם. ומכאן נסיק: מה גוי לא שנא דקטל בר מיניה [לא שונה אם הרג את בן מינו] כלומר, גוי כמותו, ולא שנא דקטל דלאו בר מיניה [ולא שונה אם הרג את שאינו בן מינו, כגון ישראל] — הרי זה נהרג בכל מקרה. אם כן אף גר, לא שנא דקטל בר מיניה ולא שנא קטל דלאו בר מיניה [לא שונה אם הרג את בן מינו ולא שונה אם הרג את שאינו בן מינו] הריהו נהרג עליו, ואינו גולה לעיר מקלט!
And the Gemara raises a contradiction to the halakha of the mishna from a baraita, which teaches: Therefore, a ger toshav and a gentile who killed a person are killed, even if they did so unintentionally. The Gemara infers based on the juxtaposition of a ger toshav and a gentile in the baraita: The tanna teaches the case of a ger toshav in a manner similar to the case of a gentile: Just as with regard to a gentile it is no different in a case where he killed one of his kind, a gentile, and it is no different in a case where he killed one not of his kind, a Jew, as in either case he is executed and is not exiled, so too, with regard to a ger toshav, it is no different in a case where he killed one of his kind, a ger toshav, and it is no different in a case where he killed one not of his kind, a Jew, as in either case he is executed and is not exiled.
רש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר רַב חִסְדָּא: ל״קלָא קַשְׁיָא, כָּאן שֶׁהֲרָגוֹ דֶּרֶךְ יְרִידָה, כָּאן שֶׁהֲרָגוֹ דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה. דֶּרֶךְ יְרִידָה, דְּיִשְׂרָאֵל גָלֵי, אִיהוּ נַמֵי סַגִּי לֵיהּ בְּגָלוּת, דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה, דְּיִשְׂרָאֵל פָּטוּר, הוּא נֶהֱרָג.

Rav Ḥisda said: The contradiction between the mishna and the baraita is not difficult. Here, the mishna is referring to a case where he killed him in a downward motion; there, the baraita is referring to a case where he killed him in an upward motion. Rav Ḥisda elaborates: If one ger toshav killed another ger toshav in a downward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exiled, the ger toshav also suffices with exile. But if the ger toshav killed his counterpart in an upward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exempt from exile, the ger toshav is executed.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דרך עלייה דישראל פטור הוא נהרג – וא״ת אכתי לא הויא דומיא דעובד כוכבים דאפי׳ דרך ירידה נהרג וי״ל דמ״מ הוא דומיא דעובד כוכבים מה עובד כוכבים לא שנא בר מיניה ל״ש לאו בר מיניה כו׳ ובכך הוי סגי דומיא דעובד כוכבים בחדא מילתא.
אמר רב חסדא: לא קשיא [אין זה קשה], כאן במשנתנו, שיש בו דין גלות מדובר שהרגו דרך ירידה, כאן בברייתא, שאין בו דין גלות מדובר שהרגו דרך עלייה. כיצד? אם גר תושב הרג גר תושב בשגגה דרך ירידה, שישראל גלי [גולה] על כגון זה — איהו נמי סגי ליה [הוא גם כן די לו] בגלות. ואולם אם הרגו דרך עלייה, שישראל פטור בכגון זה מגלות — הוא נהרג.
Rav Ḥisda said: The contradiction between the mishna and the baraita is not difficult. Here, the mishna is referring to a case where he killed him in a downward motion; there, the baraita is referring to a case where he killed him in an upward motion. Rav Ḥisda elaborates: If one ger toshav killed another ger toshav in a downward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exiled, the ger toshav also suffices with exile. But if the ger toshav killed his counterpart in an upward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exempt from exile, the ger toshav is executed.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְלָאו ק״וקַל וָחוֹמֶר הוּא? וּמַה דֶּרֶךְ יְרִידָה, דְּיִשְׂרָאֵל גָלֵי, אִיהוּ נַמֵי סַגִּי לֵיהּ בְּגָלוּת, דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה, דְּיִשְׂרָאֵל פָּטוּר, אִיהוּ נֶהֱרָג?

Rava said to him: And is it not derived by means of an a fortiori inference to the contrary? If one unintentionally kills another in a downward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exiled, the ger toshav also suffices with exile and nothing more, but if he killed in an upward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exempt from exile, is he killed?
תוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה רבא לא כ״ש הוא ומה דרך ירידה וכו׳ – וא״ת אדרבה היא הנותנת דרך ירידה ניתן לישראל לכפרה דסגי ליה בגלות אבל דרך עלייה לא ניתן לישראל לכפרה חמור הוא ואינו גולה דלא סגי בגלות דה״נ אמרינן ברפ״ק (לעיל דף ב:) וי״ל דלית ליה האי טעמא דדרך עלייה לאו משום דלא סגי ליה בגלות אלא משום דקיל הוא ביותר מירידה דהוי אנוס ביותר והלכך לא מצי אמרת דחמור ביותר מירידה.
א״ל רבא ולאו קל וחומר הוא וכו׳ – נראין דברים דרב חסדא ורבא בהא פליגי דרב חסדא סבר דדרך עליה דפטר רחמנא לדידן מגלות הוא מפני שהוא קרוב למזיד וכיון דכן בגר תושב נהרג ורבא סבר דדרך עליה משום דאנוס הוא פטריה רחמנא ולא הוצרך התלמוד לפרש טעמייהו במחלוקת זו משום דממילא משמע מתוך דבריהם ובאומר מותר דבריהם בהפך דלרב חסדא אומר מותר אנוס ולרבא קרוב למזיד וכדאיתא בסמוך ולהכי מוקים רב חסדא קרא בדרך עליה ולרבא מוקים לה באומר מותר. ואיכא דקשיא ליה דברייתא דלעיל דתניא בריש סוגיין דפירקין פליגא עליה דרב חסדא דתניא בשגגה פרט למזיד ואוקימנא באומר מותר ומשום דאומר מותר קרוב למזיד. והנכון דההיא אוקמתא דרבא הוא דעביד לה כטעמיה דהכא אבל ר״ח מוקים לה בדרך עליה ולאשמועינן דלאו אנוס הוא אלא קרוב למזיד. ואזדו לטעמייהו דאיתמר כסבור כו׳ כבר פרשתיה לעיל כיצד תתיש׳ לפירוש רש״י ז״ל באומ׳ מותר.
אמר ליה [לו] רבא: ולאו [והאם לא] קל וחומר הוא? ומה דרך ירידה שישראל גלי [גולה] על כך, איהו נמי סגי ליה [הוא גם כן די לו] בגלות, ואינו נענש יותר. אם הרגו דרך עלייה, שישראל פטור, וכי איהו [הוא] נהרג ונענש יותר?!
Rava said to him: And is it not derived by means of an a fortiori inference to the contrary? If one unintentionally kills another in a downward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exiled, the ger toshav also suffices with exile and nothing more, but if he killed in an upward motion, which is a case where if the perpetrator were a Jew, he would be exempt from exile, is he killed?
תוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֵלָּא, אֲמַר רָבָא: גבְּאוֹמֵר מוּתָּר. א״לאֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אוֹמֵר מוּתָּר? אָנוּס הוּא! א״לאֲמַר לֵיהּ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: אוֹמֵר מוּתָּר, קָרוֹב לְמֵזִיד הוּא.

Rather, Rava said: The case in the baraita where a ger toshav is killed rather than exiled is where the ger toshav who killed another ger toshav says that it is permitted to kill the victim. If he killed him unintentionally he is exiled, in accordance with the ruling in the mishna. Abaye said to him: One who says that it is permitted to kill the victim is a victim of circumstances beyond his control, as he was unaware of the prohibition. Why, then, should he be executed? Rava said to him: That is not a problem, as I say that with regard to one who says that it is permitted, since he intended to kill the other, his action borders on the intentional.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באומר מותר – נהרג דלאו בר גלות הוא.
אלא אמר רבא: בברייתא בה למדנו שגר תושב נהרג (אם הרג בשגגה גר תושב אחר) ולא גולה, מדובר באומר מותר, שלא חשב שיש איסור בדבר. אבל בשוגג — גולה, כבמשנה. אמר ליה [לו] אביי: הלוא אומר מותר אנוס הוא, שכיון שלא ידע כלל — הריהו כאנוס, ומדוע ייהרג? אמר ליה [לו] רבא: שאני אומר לא כך, אלא אומר מותרקרוב למזיד הוא, שהרי מכל מקום נתכוון להרוג.
Rather, Rava said: The case in the baraita where a ger toshav is killed rather than exiled is where the ger toshav who killed another ger toshav says that it is permitted to kill the victim. If he killed him unintentionally he is exiled, in accordance with the ruling in the mishna. Abaye said to him: One who says that it is permitted to kill the victim is a victim of circumstances beyond his control, as he was unaware of the prohibition. Why, then, should he be executed? Rava said to him: That is not a problem, as I say that with regard to one who says that it is permitted, since he intended to kill the other, his action borders on the intentional.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ, דְּאִיתְּמַר: כְּסָבוּר בְּהֵמָה, וְנִמְצָא אָדָם, גּוֹי1, וְנִמְצָא גֵּר תּוֹשָׁב. רָבָא אוֹמֵר: חַיָּיב, אוֹמֵר מוּתָּר, קָרוֹב לְמֵזִיד הוּא. רַב חִסְדָּא אוֹמֵר: פָּטוּר, אוֹמֵר מוּתָּר, אָנוּס הוּא.

The Gemara observes: And Rava and Rav Ḥisda follow their standard line of reasoning, as is indicated by the fact that it was stated that they disagree in the case of a ger toshav who killed a person. If he thought he was killing an animal and it was discovered that it was a person, or if he thought he was killing a gentile and it was discovered that he was a ger toshav, Rava says he is liable to be executed, as with regard to one who says that it is permitted, his action borders on the intentional. Rav Ḥisda says he is exempt, as one who says that it is permitted to kill the victim is a victim of circumstances beyond his control.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כנעני״.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כסבור בהמה ונמצא אדם כול׳ – פירוש גר תושב שהרג, כסבור בהמה ונמצא אדם, גוי ונמצא גר תושב. רבהא אמר חייב, אומר מותר קרוב למזיד הוא. רב חסדא אמר פטור, או⁠{מר} מותר אנוס הוא.
א. לעיל ז,ב גרס רבא וצ״ע.
ואזדו לטעמייהו – רב חסדא דלא בעי לשנויי באומר מותר דקסבר אנוס הוא ורבא דאמר נהרג.
כסבור בהמה – ה״ז כאומר מותר שהיה לו ללמוד ואף זה היה לו לעיין ובגר תושב עסקינן.
חייב – מיתה.
ואזדו לטעמייהו – רב חסדא דמוקי לה דרך עלייה ואז נהרג ולא מוקי לה באומר מותר משום דס״ל דאומר מותר אנוס הוא ולא מיקטל ורבא אית ליה איפכא דדרך עלייה לא מיקטל אבל אומר מותר מיקטל דהיה לו ללמוד ולא למד.
כסבור בהמה ונמצא אדם – רבא אמר חייב דהיה לו לעיין אם אדם אם בהמה. וא״נ אומר מותר היה לו ללמוד וצ״ל שנמצא אדם גר תושב מדקאמר ונמצא גר תושב וכן הא דקאמר חייב איירי בגר תושב דאי בישראל לא מיחייב אגר תושב ועוד דאי בישראל א״כ חייב דקאמר רבא חייב גלות קאמר וזה אינו דהא לעיל ממעטינן אומר מותר מגלות אלא על כרחך מיירי שההורג נמי גר תושב ורבא דאמר חייב חייב מיתה קאמר.
דאומר מותר קרוב למזיד הוא – פי׳ משום דהיה לו ללמוד והכא נמי היה לו לעיין.
ורב חסדא אומר פטור דאומר מותר אנוס הוא – וא״ת רב חסדא היכי מתרץ ברייתא דלעיל (מכות ז:) דקתני פרט למזיד ואוקימנא דר״ל לאומר מותר ולדידיה הא אומר מותר לא הוי מזיד וי״ל דרב חסדא סבר דמ״מ קרי ליה מזיד משום דבמזיד נהרג שיודע בטוב שהוא הורגו וא״ת דבריש פירקין (מכות ז:) אמרינן בבלי דעת פרט למתכוין לבהמה והרג לאדם ולמה לי קרא תיפוק ליה משום דחשיב אומר מותר כדמשמע הכא ואומר מותר הוינא ממעט מבשגגה וי״ל דלעיל מיירי כגון דאיכא בהמה ואדם לפניו ונתכוין לבהמה והרג אדם אבל הכא שלאותו דבר שנתכוין נמצא שהוא אדם ומשום הכי קאמר רבא שהוא קרוב למזיד.
גר תושב שהרג את חברו על שעלה במחשבתו שמותר להרגו אין זה גולה אלא נהרג מפני שקרוב למזיד הוא והרי אינו בר התראה ועל זה אמרו שהיה לו ללמוד ולא למד ומעתה גר תושב שהרג כסבור בהמה ונמצא אדם או עובד אליל ונמצא גר תושב חברו הרי זה נהרג:
אף מה שהוא אונס גמור אם נתערבה בו צד פשיעה שגרמה את האונס נהרג שהרי אבימלך כשנאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת אמר הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא כלומר ונמצא שאני אנוס הגיעתהו התשובה כי נביא הוא כלומר פשיעתך גרמה לאונס זה שנביא הוא וממך למד שעיניך נתת בה ונתירא על נפשו שנאמר וישאלו אנשי המקום לאשתו וכי אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא או אחותך היא מכאן לבן נח שנהרג אף באונסין הואיל ופשיעה גורמת האונס שהיה לו ללמוד ולא למד:
בד״ה ואזדו כו׳ לא מקטל דאנוס הוא ואומר מותר מקטל דהיה לו כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה כסבור בהמה כו׳ אם בהמה וה״נ אמרינן אומר מותר כו׳ וצ״ל שנמצא אדם גר תושב וכן הא דקאמר [לעיל] נמי חייב איירי בגר תושב מדקאמר ונמצא גר כו׳ עכ״ל כצ״ל ור״ל דנמצא אדם היינו גר תושב ולא נמצא ישראל דאם לא כן אמאי קאמר רבה דחייב משום דקרוב למזיד הוא הא אפי׳ בשוגג גמור חייב הגר תושב שהרג ישראל כדמסיק לעיל והכא ע״כ איירי שהרוצח הוא גר תושב כמו שהוכיחו לפנינו ודו״ק:
בא״ד חייב מיתה קאמר דאומר מותר הוא כו׳ מתכוון לבהמה והרג אדם ול״ל קרא תיפוק ליה משום דחשיב אומר מותר כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ומעירים: ורבא ורב חסדא אזדו לטעמייהו [הולכים הם לשיטותיהם] בענין זה. דאיתמר [שנאמר] שנחלקו בבעיה הבאה: גר תושב שהרג אדם כסבור שהוא הורג בהמה ונמצא שהיה זה אדם, חשב שהרג גוי ונמצא גר תושב. רבא אומר: חייב מיתה, ומדוע? לדעתו אומר מותר קרוב למזיד הוא. ואילו רב חסדא אומר: פטור, שלדעתו אומר מותר אנוס הוא.
The Gemara observes: And Rava and Rav Ḥisda follow their standard line of reasoning, as is indicated by the fact that it was stated that they disagree in the case of a ger toshav who killed a person. If he thought he was killing an animal and it was discovered that it was a person, or if he thought he was killing a gentile and it was discovered that he was a ger toshav, Rava says he is liable to be executed, as with regard to one who says that it is permitted, his action borders on the intentional. Rav Ḥisda says he is exempt, as one who says that it is permitted to kill the victim is a victim of circumstances beyond his control.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב חִסְדָּא: {בראשית כ׳:ג׳} ״הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ״, מַאי, לָאו בִּידֵי אָדָם?

Rava raised an objection to the opinion of Rav Ḥisda from that which is written with regard to Abimelech, king of Gerar, who took Sarah, Abraham’s wife: “And God came to Abimelech in a dream of the night and said to him: You shall die for the woman you took, as she is a man’s wife” (Genesis 20:3). When Abimelech took Sarah he was under the impression that she was unmarried, as Abraham said that she was his sister. Despite the fact that Abimelech was one who says that it is permitted, he was liable to be executed for his action. What, is it not that he was liable to be executed at the hand of a court composed of people, indicating that one who says that it is permitted is liable?
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתיביה רבא לרב חסדא, הנך מת על האשה אשר לקחת – והנה הוא לא לקחה אלא {שסבר} שהוא מותר וקתני הנך מת, מאי לאו בידי אדם – וש״מ אומר מותר חייב.
מאי לאו בידי אדם – בדיני בני נח וזה אומר מותר היה כסבור אחות אברהם היא.
איתיביה רבא לרב חסדא הנך מת על האשה אשר לקחת – פירוש: מקרא זה אמר הקב״ה לאבימלך על ענין שרה והתם סבור שהיתה אחותו פנויה שהיא מותרת ונמצאת אשת איש שהיא אסורה לבני נח ואפילו הכי אמר לו הקב״ה שהוא מת עליה.
מאי לאו מיתת בית דין – אלמא כסבור אומר מותר חייב.
איתיביה [הקשה לו] רבא לרב חסדא: נאמר באבימלך מלך גרר, שלקח אליו את שרה אשת אברהם: ״ויבוא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל״ (בראשית כ, ג), והרי כאשר לקח את שרה חשב שהיא פנויה, שהרי אברהם אמר לו ששרה אחותו היא, ולפיכך סבר שהדבר מותר, ובכל זאת נאמר לו שהוא חייב מיתה. מאי לאו [האם אין] הכוונה — הנך ראוי להיענש במיתה בידי אדם בבית דין? ומכאן שהאומר מותר — חייב!
Rava raised an objection to the opinion of Rav Ḥisda from that which is written with regard to Abimelech, king of Gerar, who took Sarah, Abraham’s wife: “And God came to Abimelech in a dream of the night and said to him: You shall die for the woman you took, as she is a man’s wife” (Genesis 20:3). When Abimelech took Sarah he was under the impression that she was unmarried, as Abraham said that she was his sister. Despite the fact that Abimelech was one who says that it is permitted, he was liable to be executed for his action. What, is it not that he was liable to be executed at the hand of a court composed of people, indicating that one who says that it is permitted is liable?
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לָא, בִּידֵי שָׁמַיִם. דָּיְקָא נַמֵי, דִּכְתִיב {בראשית כ׳:ו׳} ״מֵחֲטוֹא לִי״.

The Gemara rejects that conclusion: No, it means that he was liable to be executed at the hand of Heaven, but not by a court. The Gemara adds: The language of the verses is also precise in this regard, as it is written: “And I also prevented you from sinning against Me” (Genesis 20:6), indicating that it was a sin vis-à-vis God and was not in the jurisdiction of a court of men.
ר׳ חננאלריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחי לא – הנך מת בידי שמים ופטור מדיני אדם. ודייקינן מדכתיב מחטוא לי – ש״מ בידי שמים הוא.
לא בידי שמים – פי׳ ואף על גב דבדידן אנוס פטור אף בידי שמים לגבי בני נח אינו כן. אי נמי דהכא ידע ביה קודשא בריך הוא דקרוב למזיד הוה יותר מאומ׳ מותר בעלמא.
ודוחים: לא, הכוונה היא שחייב מיתה בידי שמים, אבל בידי אדם אין על כך עונש. ומעירים: דיקא נמי דכתיב [מדוייק גם כן שכן הוא, שהרי נאמר] ״ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי״ (בראשית כ, ו), משמע שהחטא הוא כלפי שמים בלבד, ובדיני אדם לא היה חייב.
The Gemara rejects that conclusion: No, it means that he was liable to be executed at the hand of Heaven, but not by a court. The Gemara adds: The language of the verses is also precise in this regard, as it is written: “And I also prevented you from sinning against Me” (Genesis 20:6), indicating that it was a sin vis-à-vis God and was not in the jurisdiction of a court of men.
ר׳ חננאלריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְלִטְעָמָיךְ {בראשית ל״ט:ט׳} ״וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים״, לֵאלֹהִים וְלֹא לָאָדָם? אֵלָּא, דִּינוֹ מָסוּר לָאָדָם. הָכָא נַמֵי דִּינוֹ מָסוּר לָאָדָם.

The Gemara asks: And according to your reasoning that based on the formulation of the verse one concludes that it was a sin exclusively vis-à-vis God, where Joseph says to Potiphar’s wife: “And how can I perform this great evil, and sin to God” (Genesis 39:9), may one also infer that it was a sin vis-à-vis God and not vis-à-vis man? Joseph is referring to adultery, which is punishable by execution according to the Noahide laws as well. Rather, in that case it means that although he performed a sin vis-à-vis God, his judgment is given over to the ruling of man; here too, in the verse about Abimelech, it can be explained that although he performed a sin vis-à-vis God, his judgment is given over to the ruling of man. There is no proof from this verse with regard to the status of one who says that it is permitted to perform a transgression.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי האי דכתיב ביוסף לאשת אדניו וחטאתי לאלהים – הכי נמי דדינו לשמים, והא אשת איש ה⁠{י}⁠א ודינם בידי אדם. אלא הכי קאמר החט לאלהים ודינו בידי אדם.
לאלהים ולא לאדם – והלא יודע שהיא אשת איש.
אלא דינו מסור לאדם וכו׳ – לפי הגי׳ ה״פ אלא אע״ג דכתיב וחטאתי לאלהים מ״מ הוי דינו מסור לאדם פי׳ חייב בדיני אדם וקשה דלישנא לא משמע הכי לכן נראה כאידך גירסא אלא דינו מסור לשמים וכו׳ פי׳ אלא לכך נקט וחטאתי לאלהים דאע״ג דחייב אף בדיני אדם משום דדינו היה מסור לשמים לפי שלא היו שם עדים הלכך אין דינו מסור אלא לשמים ה״נ דכתיב מחטוא לי היינו דדינו מסור לשמים ולא לאדם לפי שלא ידע מעולם שהיא אשת איש ולעולם חייב בדיני אדם. כך נראה למשי״ח.
בד״ה אלא דינו כו׳ מ״מ הוי דינו מסור לאדם פי׳ חייב כו׳ אף בדיני אדם משום דאין דינו היה כו׳ לפי שלא היו שם כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ומקשים על כך: ולטעמיך [ולשיטתך], שכך אתה מדייק מן הכתוב, מה שאמר יוסף לאשת פוטיפר ״ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים״ (בראשית, לט, ט), האם גם כן תדייק כך ותאמר שהכוונה היא רק לאלהים ולא לאדם? הלא חטא זה הוא ניאוף, ועונשו גם בדיני בני נח במיתה! אלא כוונת הדברים היא שהחטא הוא לאלהים, דינו מסור לאדם לבצע בו דין מוות, הכא נמי [כאן גם כן, באבימלך] אפשר לומר שחוטא הוא כלפי שמים ודינו מסור לאדם, ואם כן אין מכאן הוכחה.
The Gemara asks: And according to your reasoning that based on the formulation of the verse one concludes that it was a sin exclusively vis-à-vis God, where Joseph says to Potiphar’s wife: “And how can I perform this great evil, and sin to God” (Genesis 39:9), may one also infer that it was a sin vis-à-vis God and not vis-à-vis man? Joseph is referring to adultery, which is punishable by execution according to the Noahide laws as well. Rather, in that case it means that although he performed a sin vis-à-vis God, his judgment is given over to the ruling of man; here too, in the verse about Abimelech, it can be explained that although he performed a sin vis-à-vis God, his judgment is given over to the ruling of man. There is no proof from this verse with regard to the status of one who says that it is permitted to perform a transgression.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי לְרָבָא: {בראשית כ׳:ד׳} ״הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרוֹג?״ הָתָם כִּדְקָא מַהְדְּרִי עִלָּוֵיהּ: {בראשית כ׳:ז׳} ״וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ, כִּי נָבִיא הוּא״,

Abaye raised an objection to the opinion of Rava from the reply of Abimelech: “Will You even slay a righteous nation?” (Genesis 20:4). God appears to accept Abimelech’s contention, as He did not respond by calling him wicked, indicating that one who says that it is permitted to perform a transgression is a victim of circumstances beyond his control. The Gemara rejects that understanding. There, the reason for the rejection of Abimelech’s contention is as they responded to him from Heaven: “And now, restore the man’s wife, as he is a prophet” (Genesis 20:7).
ר׳ חננאלרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומותיב אביי לרבא: וכי האומר מותר חייב? והכתיב הגוי גם צדיק תהרוג – מכלל שאינוא חייב.
א. ׳שאינו׳ נכפל בטעות בכת״י.
הגוי גם צדיק תהרוג – קס״ד שהודה לו הקב״ה אלמא אנוס הוא.
כדקא מהדרי ליה עילויה – לא הודה לדבריו שהשיב לו תשובה שחייב מיתה שאינו צדיק בדבר שהיה לו ללמוד דרך ארץ כדמפרש ואזיל.
התם כדאהדרו ליה – שלא היה צדיק כדמסיק ואזיל השב אשת האיש כי נביא הוא דה״ל ללמוד ורב חסדא לית ליה האי דרשא דכי נביא הוא אבל ליכא לפרושי דאהדרו ליה דכתיב ואם אינך משיב דע כי מות תמות שאחרי שהודיעו שהיא אשת איש א״ל הכי ומ״מ י״ל מדאיצטריך לומר לו כן ש״מ שהיה אומר לו שכך דינו גם למי שטעה לפי שהיה לו ללמוד ולא למד והא דקאמר אשת נביא הוא וכו׳ מילתא באפי נפשיה היא ולא משנויא הוא כמו לפירוש הקונט׳ והא דמסיק דהיה לו ללמוד כו׳ מיתוקמא שפיר גם כרב חסדא דמדרך ארץ יש לו ללמוד ומיהו נמי ניחא לשיטת קונטרס.
הגוי גם צדיק תהרוג – פירוש: ושתיק ליה הקב״ה אלמא אנוס הוא שהוא צדיק ופרקי׳ דהתם כדקא מהדר ליה רחמנא כלומר שלא הודה לו הקב״ה אדרבה הודיעו שחטא וכדמשמע וכדמפרש ואזיל.
רש״י בד״ה הגוי גם צדיק תהרוג קא ס״ד שהודה לו כו׳ כצ״ל:
בד״ה התם כו׳ האיש כי נביא כו׳ שהיא א״א קאמר ליה הכי ויש לומר מדנצרך לומר כן שהיה כו׳ כמו לפי׳ הקונטרס והא דמסיק דהיה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
התם כדאהדרו עילויה ועתה השב את אשת וגו׳. וכתבו התוספות כדאהדרו ליה שלא היה צדיק כדמסיק כו׳ דה״ל ללמוד ורב חסדא לית ליה האי דרשא דכי נביא הוא כו׳ עכ״ל לא ידענא מי הכריח אותם לזה דהא ודאי אף לרב חסדא דפטור בידי אדם מתוקמא שפיר כרב חסדא הך דרשא דכי נביא הוא דהשם יתברך לא הודה לו במה שאמר הגוי גם צדיק תהרוג אלא שהוא חייב הריגה בידי שמים כדמוקי רב חסדא הא דהנך מת על האשה וגו׳ דהיינו בידי שמים דהא עלה קאי הגוי גם צדיק תהרוג וגו׳ ואפשר לומר דמשמע לשון הריגה הגוי גם צדיק תהרוג וכדמסיק בן נח נהרג שהיה לו ללמוד כו׳ דהיינו בידי אדם שאין לשון הריגה נופל על בידי שמים רק על בידי אדם וק״ל:
איתיביה [הקשה לו] אביי לרבא: הרי אמר אבימלך לפני ה׳ ״הגוי גם צדיק תהרג״ (בראשית, כ, ד), ואם אבימלך אומר כן לפני ה׳ ואין הקדוש ברוך הוא אומר לו שרשע הוא, משמע שהודה לו, ומכאן שהאומר מותר נחשב כאנוס! ומשיבים: אינו כן, התם כדקא מהדרי עלויה [שם הוא כפי שמשיבים לו תשובה משמים] שאינו צודק בטענתו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא״ (בראשית, כ, ז),
Abaye raised an objection to the opinion of Rava from the reply of Abimelech: “Will You even slay a righteous nation?” (Genesis 20:4). God appears to accept Abimelech’s contention, as He did not respond by calling him wicked, indicating that one who says that it is permitted to perform a transgression is a victim of circumstances beyond his control. The Gemara rejects that understanding. There, the reason for the rejection of Abimelech’s contention is as they responded to him from Heaven: “And now, restore the man’s wife, as he is a prophet” (Genesis 20:7).
ר׳ חננאלרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מכות ט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מכות ט., ר׳ חננאל מכות ט. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י מכות ט., תוספות מכות ט., רמב"ן מכות ט. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי מכות ט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מכות ט., מהרש"ל חכמת שלמה מכות ט., מהרש"א חידושי הלכות מכות ט., מהרש"א חידושי אגדות מכות ט., פירוש הרב שטיינזלץ מכות ט., אסופת מאמרים מכות ט.

Makkot 9a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Makkot 9a, R. Chananel Makkot 9a, Rashi Makkot 9a, Tosafot Makkot 9a, Ramban Makkot 9a, Meiri Makkot 9a, Ritva Makkot 9a, Maharshal Chokhmat Shelomo Makkot 9a, Maharsha Chidushei Halakhot Makkot 9a, Maharsha Chidushei Aggadot Makkot 9a, Steinsaltz Commentary Makkot 9a, Collected Articles Makkot 9a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144