גמרא
פירוש
מִיפָּק לָא נָפְקִי.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ותשעה באב ותענית ציבור קורין שלשה דתניא זה הכלל כל שיש בו בטול מלאכה לעם כגון תענית צבור כמו שנתבאר בפרק מאמתי מזכירין גבורות גשמים (תענית י,א). ותשעה באב קורין שלשה ואע״פ שיש בהם ביטול מלאכה אינם דומין לראשי חדשים ולחולו של מועד. ושאין בו בטול מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של מועד. 1שהרי מותרין הם בדבר האבד קורין ארבעה.
אמר ר׳ אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אחר תפלתו להתחנן. אלא אם כן נענה כיהושע פירוש אלא אם כן יודע בעצמו שהוא צדיק גמור כיהושע ומיד נענה, הוא שיכול לכבוש פניו בקרקע. שנאמר ויאמר יי׳ אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך. אמרו רבותינו הגאונים2 שבצבור הוא שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו לבקש עליהם רחמים אלא אם כן יודע בעצמו שנענה כיהושע אבל אם אינו חשוב כל כך לא יכבוש פניו בקרקע שמא לא יענה ונמצא שמתבייש. והר״ם במז״ל (פ״ה מהלכות תפילה הי״ד) לא הפריש בין צבור ליחיד ואע״פ שמעשה יהושע בציבור היה, ואע״פ שאמרנו רבא3 איקלע לתענית צבור נפול כולי עלמא על אפיהו ואיהו לא נפל על אפיה וכו׳ ואמרינן ולינפול על אפיה. ופשטינן אדם חשוב שאני דאמר ר׳ אלעזר וכו׳ נראה מכאן שאפילו יחיד אם אינו חשוב כיהושע אינו רשאי לכבוש פניו בקרקע ואפילו לא היה בציבור שהרי רבא לא היה שליח ציבור כדי שנחוש שמא יתבייש אם יפול על פניו וכיון שלא היה שליח צבור שנראה ששמו הציבור פניהם עליו אפילו יפול על פניו בכלל הצבור שנפלו על פניהם אינו נ[י]כר ועוד (האי) [הא] אמרנו אמר ר׳ חייה בריה דרב הונא4 אנא חזינא להו לאביי ורבא דכי נפלו אאפיהו מצלו אצלויי. כלומר נוטים מעט על צדיהם ואינם כובשין פניהם בקרקע אלמא לא שנא בין צבור ליחיד. ויש מרבותינו המפרשים5 שכשנופל אדם על פניו נוטה מעט לצד שמאלו, והר״ם במז״ל (פ״ה מהלכות תפלה ה״ד) לא כתב לצד שמאלו שהרי התלמוד לא אמר אלא דמצלו אצלויי, ובגמרא נמי אמרינן ת״ר קידה על אפיים שנאמר ותקוד בת שבע אפים ארצה, כריעה על ברכים שנאמר קם מלפני מזבח יי׳ מכרוע על ברכיו, השתחויה זה פשוט ידים ורגלים עד שנמצא מוטל על פניו ארצה. שנאמר הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה, ואמר הר״ם במז״ל (שם ה״ה) כשהוא עושה נפילת אפים אחר התפילה יש מי שהוא עושה קידה ויש מי שהוא עוש[ה] השתחויה ואסור לעשות השתחויה על האבנים אלא במקדש. ואמרינן בגמרא בארצכם אין אתה משתחוה על האבנים דכתיב (ויקרא כו,א) ״ואבן משכית לא תתנו בארצכם״ ומתרגמינן ״ואבן סגדא לא תתנון בארעכון״ וכבר ביארנו ענין זה בפרק אין עומדין להתפלל6.
פיסקה. זה הכלל וכו׳ זה הכלל סימנא בעלמא הוא דיהב לך דלא תימה יום טוב ומועד כי הדדי נינהו.מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)
פיסקה. זה הכלל וכו׳ זה הכלל סימנא בעלמא הוא דיהב לך דלא תימה יום טוב ומועד כי הדדי נינהו.מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 כאן מתחיל דף 5ב2.
2 כ״כ בר״ח תענית טו,א, וברש״י תענית יד,ב וכ״כ בר״ן על הרי״ף כאן. ובירושלמי תענית פ״ב ה״ו ״ובלבד מיד על הצבור״. ובשו״ע או״ח קלא ס״א כתב ״כשמתפלל על הצבור״. ובפירוש רבינו לתענית סוף פ״ק הביא דעה זו בשם ״ויש מי שפירש״ וכתב ׳והנראה מדברי הר״ם בזה״ל שאפילו ביחיד׳ וכו׳.
3 לפנינו ׳רב׳, ובדק״ס לא הביא בזה שינוי. וגם להלן ד״ה ופשטינן אדם חשוב, העתיק רבינו ׳רבא׳.
4 לפנינו ׳רב חייא בר אבין׳. ובדק״ס לא הביא בזה שינוי.
5 ר״י מלוניל.
6 מכאן שרבינו כתב פי׳ לברכות ואינו בידינו, וגם בפירוש רבינו לעירובין עמ׳ נב ובפירושו לב״ב עמ׳ ק״מ ציין למש״כ במסכת ברכות.
הערות
Gemara
Peirush