גמרא
פירוש
לְמִישְׁתֵּא בֵּיהּ שִׁיכְרָא שַׁפִּיר דָּמֵי.
רָבִינָא הֲוָה לֵיהּ הָהוּא תִּילָּא דְּבֵי כְנִישְׁתָּא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לְמִיזְרְעֵהּ אֲמַר לֵיהּ זִיל זַבְנֵיהּ מִשִּׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר וְזַרְעֵהּ.
רָמֵי בַּר אַבָּא הֲוָה קָא בָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא הֲוָה הָהִיא כְּנִישְׁתָּא עַתִּיקָא הֲוָה בָּעֵי לְמִיסְתְּרַיהּ וּלְאֵתוֹיֵי לִיבְנֵי וּכְשׁוּרֵי מִינַּהּ וְעַיּוֹלֵי לְהָתָם יָתֵיב וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ הָא דְּרַב חִסְדָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אלָא לִיסְתּוֹר בֵּי כְנִישְׁתָּא עַד דְּבָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי הָתָם מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָא כִּי הַאי גַוְונָא מַאי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא בוַאֲסַר לֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וַאֲסַר לֵיהּ.
אָמַר רָבָא גהַאי בֵּי כְנִישְׁתָּא חַלּוֹפַהּ וְזַבּוֹנַהּ שְׁרֵי אוֹגוֹרַהּ וּמַשְׁכּוֹנַהּ אסור מַאי טַעְמָא בִּקְדוּשְׁתַּהּ קָאֵי.
לִיבְנֵי נָמֵי חַלּוֹפִינְהוּ וְזַבּוֹנִינְהוּ שְׁרֵי אוֹזוֹפִינְהוּ אסור הָנֵי מִילֵּי בְּעַתִּיקָתָא אֲבָל בחדתא לֵית לַן בַּהּ.
וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר הַזְמָנָה מִילְּתָא הִיא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ה רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
רמב״ם הלכות ציצית ג׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה נ״ה
טור אורח חיים כ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים כ״א:א׳
רמב״ם הלכות ציצית ג׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה נ״ה
טור אורח חיים כ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים כ״א:א׳
ו רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
ז רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
ח רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
ט רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
י רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
כ רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
נ רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ד׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״א
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״א
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ד׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״א
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״א
ס רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ה׳
טור יורה דעה רפ״ב:י׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ה׳
טור יורה דעה רפ״ב:י׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י׳
למישתי בי׳ שיכר׳. לקנות בדמים שכר לשתות1 כלומ׳ הרשות בידן להוציאן לחולין. תלאי. כל מקום חרב קרוי תל2 כמו3 והיית׳ תל עולם. ר״מ4 וכן אם קיבלו כל אנשי העיר אדם אחד עליהם או רוב הקהל קבלוהו עליהם שכל מה שיעשה יהא עשוי מוכר ונותן לבדו5 כפי מה שיראה לו. פשיעות׳. שלא יבנה אחר6. תיהוא7. בקע שראוי ליפול8 ויחרד9 מתרג׳ ותוה. ולא אפקיה פוריי׳. כדי שלא יתייאש לבנותו שהחמה והגשמים היו מצערים אותו10. שופכי. מרזיבים11. חלופי וזבוני שרי. לפי שהקדושה חלה על החילוף או על הדמים והוא יוצא מן הקדושה ומותר להשתמש בו12. ליבני. לבנים של בית הכנסת13. בעתיק׳. שהיו בנויין כבר בכותל בית הכנסת שנפל14. ואפי׳ למ״ד. בסנהדרין פ׳ נגמר הדין15 גבי אורג בגד למת דאסור בהזמנה בתכריכי16 המת שאסורין בהנאה דגמרינ׳ שם שם מעגלה ערופ׳ כדמפר׳ הת׳ דכתי׳17 וערפו שם העגלה וכתי׳18 ותמת שם מה עגל׳ אסורה בהנאה דכפרה כתי׳ בה כקדשים אף תכריכי המת אסורין בהנאה19. ה״מ באורג למת בגד. דאינו צריך אריגה20 וכיון שנארג מיד הוא ראוי לפורסו על המת אבל21 לבנים מחוסרין עשייה לבנותן בביתו הילכ׳ כשיכנינו22 בבית ה״ל כטוה פשתן לאריג למת וכה״ג ליכ׳ מ״ד הזמנה מילת׳ היא23. מתנה. נתנו בני העיר24 בית הכנסת שלהם במתנה לתשמישי חול25. אי לאו דהוה וכו׳. שאילו לא היה לציבור הנא׳ במתנה זו לא נתנוה לו26 אבל לא שוכרין אותה ולא ממשכנין אותה. תשמישי מצוה. תשמיש דברי׳ ששימש בהן למצוה27. ר״ח פי׳ כגון שנתקיימה המצוה ונשלמה נזרקין כגון ד׳ מינין שבלולב ועצי סוכה ושופר וציצית28 וכו׳. דלוסקמא. כמו שק לשום בו ספר29. תיק ונרתיק. הכל אחד אלא לשון תק נופל על דבר ארוך ונרתק על קצר30. תשמיש דתשמיש הוא. שפורס מפה עליו31 ואח״כ נותן ס״ת עליו. דמותבי ס״ת עלה. בלא מפה. דאירפט. ארון שנתקלקל32 ונפרד מחבירו כמו33 מנעל מרופט34. ומעבד תיבות׳ זוטרתי. לעשות לו תיבה קטנה מן הראשונ׳. מיעבד כורסי׳. בימה. אסור. שירידה זו היא. דרגא. לעלות במעלה על המגדל שמניחין עליו הס״ת. זבילי. כגון דלוסקמא35. קמטרי. ארגזים36 לאשר37 על המלתחה מתרג׳ די על קמטרא38. מטפחות ספרים. אפי׳ של ס״ת39. ואפי׳ שונה הלכות. כלומ׳ ואפי׳ לא שימש ת״ח בגמר׳ ובתלמוד אלא במשנ׳ ובריית׳40. בכלי חרש. שם משתמר יפה41 שנ׳ וגו׳. מבי׳ כניסתא לבי׳ רבנן מהו42. לעשות מבית הכנסת בית המדרש.מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 כ״פ רש״י (ד״ה למישתא). ועיין ברא״ש (פ״ד ס״א) שהביא דברי רש״י וכתב שהדין עמו דבהכי איירי מתני׳ כדקתני לוקחין בדמיו ומיהו הוא הדין בבית הכנסת יכול הלוקח לעשות בה כל צרכו. וכ״כ המאירי דשרי לעשות בה שתיהן גם לקנות שיכר בדמים וגם לשתות בו שיכר בביהכנ״ס. ועיין בר״ן (דף ז,ב ד״ה רבינא) מש״כ בזה.
2 וכעי״ז פרש״י (ד״ה תילא) כל בית חרב קרוי תילא.
3 דברים יג,יג.
4 פי״א מהל׳ תפלה הי״ט.
5 עיין כסף משנה שדייק מדברי הרמב״ם שמוכר ונותן לבדו אפילו בלא הסכמת בני העיר. אמנם הביא דעת הר״ן (דף ז,ב ד״ה כיון דאדעתא) דדוקא בהדי ציבור יכול למכור.
6 כ״פ רש״י ד״ה משום פשיעותא.
7 גמ׳ בבא בתרא דף ג,ב. וכן דברי רבינו לקמן ד״ה ולא אפקיה, וד״ה שופכי. והביאוה הרי״ף (דף ח,א) והמאירי בסוגיין.
8 כ״פ רש״י בב״ב שם (ד״ה תיוהא). ובר״ג שם פי׳ תיוהא רעוע או סדק. ובר״ן בסוגיין (דף ח,א ד״ה אבל) כתב תיוהא דבר רעוע סתר ובני דסכנתא היא. ועיין רמב״ם פי״א מהל׳ תפלה הי״ג.
9 בראשית כז,לג.
10 כ״פ רש״י בב״ב שם (ד״ה עייליה לפוריה).
11 כ״פ רש״י בב״ב שם (ד״ה שפכי).
12 כ״פ רש״י ד״ה חלופי.
13 כ״פ רש״י ד״ה ליבני.
14 כ״פ רש״י ד״ה בעתיקי. [ועיין בר״ח שפי׳ והני מילי בעתיקתא שהרסו ביהכנ״ס והוציאו אותם מן הכתלים. וכ״ה בשו״ע (או״ח סי׳ קנ״ג סי״א). ועיין רשב״א וריטב״א].
15 דף מז,ב.
16 הרש״ש והיעב״ץ הגיהו בפרש״י כתכריכי בכ״ף.
17 דברים כא,ד.
18 במדבר כ,א.
19 כ״פ רש״י ד״ה ואפי׳ למ״ד.
20 בפרש״י שאינו חסר אלא אריגה. [אמנם בכי״ק כתב וז״ל ואע״פ שאינו ניכר לכל שהתקינו למת לבדו שהרי ראוי הוא לחיים כמו כן להתכסות בו כיון דחזי למת לאישתמושי ביה כמות שהוא כלומ׳ (?) אותו בו בלא חתיכה ולא תפירה לעשותו חלוק אסור בהנאה הוא עכ״ל. משמע דאינו מחוסר אף לא אריגה וכדברי רבינו].
21 בפרש״י אבל לבנים מחוסרים עשייה לבנותן בכותל והלכך בשל לבנים דבית הכנסת הוה ליה וכו׳.
22 שמא צ״ל כשיכיננו.
23 כ״פ רש״י ד״ה הני מילי.
24 משמע דאיירי בבני העיר בלא ז׳ טובי העיר. אמנם עיין ברי״ף (דף ח,א) שכתב מתנה בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר. ועיין בריטב״א דביאר דברי הרי״ף דכשמכרו ז׳ טובי העיר לבד אסור דלעלויי בעינן וליתא. ועיין במאירי שהביא דעה זו וכתב ויש מי שמתיר שלא במעמד אנשי העיר אע״פ שאין כאן דין עילוי ופירשו שלא הסכימו במתנה אא״כ קבלו ממנו הנאה בדבר שהיתה בו קדושה גדולה הימנו ואין זה כלום. אמנם עיין בריטב״א דאיהו גופיה ס״ל דאיירי שמכרוהו ז׳ טובי העיר בלא אנשי העיר וכן דעת הרמב״ן. [ועיין פמ״ג משב״ז סימן קנ״ג סק״ז שכתב שכ״ה דעת הרמב״ם]. וברשב״א כתב דאיירי או בזט״ה בלא אנשי העיר או אנשי העיר בלא זט״ה ומבואר כפי׳ רבינו דסגי באנשי העיר בלא זט״ה.
25 כ״פ רש״י ד״ה מתנה.
26 וכ״כ הרמב״ם (פי״א מהל׳ תפלה הכ״א). ומשמע שבעצם נתינת המתנה יש לציבור הנאה ולכך מותר. ועיין ברמב״ן שכתב ומאן דשרי סבר אי לאו דיהיב להו מידי דדבר מצוה כגון תיבה ומטפחת או ספרים לא היו נמלכין טובי העיר לתת לו ביהכנ״ס הלכך הוי כזביני ושרי וכן משמע מדברי הר״ן (דף ח,א ד׳ ״ה ומאן דשרי) שכתב ומאן דשרי סבר דמפקעא אההיא הנאה דהוו להו מיניה שהרי הן כמחוייבים לשלם לו גמול. משמע שהיתה להם הנאה קודם לכן ולכך נותנים לו ביהכנ״ס בשכר זה וכ״כ המאירי. ועיין בריטב״א שכתב שמקווים שיהיה להם הנאה ממנו באיזה פעם.
27 כ״פ רש״י ד״ה ותשמישי מצוה.
28 ועיין במאירי שכתב וז״ל ואלו הן תשמישי מצוה שופר סוכה ולולב וציצית שישיבת הסוכה ושמיעת קול השופר ונטילת הלולב והבאת הציצית הם הם גופי מצוה והם עצמם תשמישים של מצוה ואחר שעבר זמן המצוה ובציצית אחר שהותר הציצית ונפסל נזרקין. [ועיין בטור או״ח סימן כ״א מה שהאריך בזה אי שרי דווקא אחר שנגמר מצותן או אף קודם].
29 וכעי״ז פרש״י (ד״ה דלוסקמא) כמו אמתחת ושק לשים בו ספר. ובמאירי כתב דלוסקמי ספרים ומזוזות ר״ל שקים המיוחדים לגנוז הספרים בתוכן ויש מפרשים הלוחות שעל הספרים וקנים חלולים שגונזים המזוזות לתוכן.
30 כ״פ רש״י ד״ה תיק.
31 כ״פ רש״י ד״ה תשמיש דתשמיש. ועיין ברמב״ם (פ״י מהל׳ ס״ת ה״ד) שכתב והארון או המגדל שמניחין בו ס״ת אע״פ שהס״ת בתוך התיק וכן הכסא שהוכן להניח עליו ס״ת והונח עליו ס״ת הכל תשמישי קדושה. ועיין בכס״מ שכתב דמפרש הרמב״ם דברי הגמ׳ הכא תשמיש דתשמיש היינו שהספר בתוך התיק והתיק על הכורסייא כיון דחזא שפעמים הרבה מוציאין הס״ת מהתיק ומותבי ליה אכורסייא אמר ודאי תשמיש קדושה הוא. וכעי״ז כתב המאירי וז״ל ואע״פ שהיה לנו לומר שאינו אלא תשמיש דתשמיש שהרי אדם סודר המפה עליו והספר על המפה מ״מ הרבה פעמים אדם כופל מפה ומניחה לצד אחר ופורש הספר על הלוח. ולכאו׳ כוונתו שכופל תיק הספר ומניחו לצד אחר ונמצא הספר עצמו על הלוח בלא תיקו. [ועיין בר״ח שפי׳ וכן כסא אע״פ שמניחין בו ס״ת לפרקים].
32 כ״פ רש״י (ד״ה דאירפט). ובר״ח פי׳ תיבה שנתלחלחה. ובמאירי כתב ארון שמניחין בו ס״ת שנרקב או שנפרדו חלקיו זה מזה. [ועיין ברמב״ם פ״י מהל׳ ס״ת ה״ד].
33 יבמות דף קב,א.
34 כ״פ רש״י (ד״ה דאירפט). ובר״ח הוסיף וזקנים מרפטי שפוותיהו.
35 כ״פ רש״י (ד״ה זבילי). ובמאירי כתב התיק שעל החומשים והם הנקראים זבלי דבי חומשי וי״מ בהם מסגרות שבעור שעושין סביב הספרים מלשון יזבלני אישי שהוא ענין מדור. וברמב״ם (פ״י מהל׳ ס״ת ה״ד) כתב תיק שהוכן לס״ת והונח בו וכן המטפחת והארון והמגדל שמניחים בו ס״ת וכו׳ כולן תשמישי קדושה ואסור לזורקן אלא כשיבלו או ישברו נגנזין. והביא דבריו הטור (יו״ד סימן רפב) וכתב הב״י וז״ל וכתב הר״מ על דברי הרמב״ם הארון הוא תיבותא דאיתמר בגמרא וא״נ קומטרי דספרי שפירשו בו שהוא הארגז שמצניעין בו הס״ת. [ועיין בר״ן (דף ח,ב ד״ה הני זבולי) שכתב הני זבולי דחומשי וקומטרי דספרי פרש״י ז״ל כעין ארגזים]. ובר״י מלוניל (דף ח,ב) כתב זבילי דחומשין אותן הנסרים המדובקין למעלה בחומשין.
36 ובמאירי פי׳ תיקין של עור שמצניעין הספרים לתוכן.
37 מלכים ב,י,כב.
38 כ״פ רש״י (ד״ה קמטרא) והביא שכ״ה גם בתרגום ליחזקאל (כז,כד).
39 וכ״כ המאירי מטפחות של ס״ת וכ״ה בשו״ע (או״ח סימן קנד ס״ב).
40 כעי״ז פרש״י (ד״ה ואפילו שונה) אפי׳ לא שימש ת״ח בהש״ס ובגמ׳ אלא במשניות וברייתות. ועיין בר״ן (דף ח,ב ד״ה ואפילו) שכתב ואפילו שונה הלכות שלא שימש ת״ח. [ובכי״ק ואפי׳ שונה הלכות שאינן מעניני התורה כגון הלכות חנוכה ומגילה וכיוצא בהם].
41 וכ״כ המשנ״ב (סי׳ קנד סי״ד) מניחין אותו בכלי חרס שיהיה לו קיום. ועיין בר״י מלוניל (דף ח,ב) שכתב ובכלי חרס דכמה דאפשר לנטורי שלא יבלו חייבין אנו לשמור ואע״פ שיבלו לבסוף מוטב זה מלהשליכם בדרכים וברחובות ובאשפות.
42 בגמ׳ וברי״ף (דף ח,ב) מבי כנישתא לבי רבנן שרי. ושמא צריך לגרוס בדברי רבנו לעשות מבי הכנסת בית המדרש מותר.
הערות
Gemara
Peirush