גמרא
פירוש
יְבָרְכוּךָ טוֹבִים הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת אעַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ במוֹדִים מוֹדִים מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
הַמְכַנֶּה בַּעֲרָיוֹת מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ הָאוֹמֵר ״וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמּוֹלֶךְ״ (ויקרא י״ח:כ״א) לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִּנְזִיפָה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״הכותית״.
מתני׳ האו׳ יברכוך טובים הרי זה דרך מינות. שאומרין המינין שאין לכלול רשעים בברכתו של מקום וחכמים למדנו1 2 מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטורת והטעם שצריכין ישראל להיות באסיפתן באגוד׳ אחת3.
על קן ציפור יגיעו רחמיך. לשון תחנונים הוא כלומ׳ כשם שרחמיך מגיעין על קן ציפור כן יגיעו עלינו4.
ועל טוב יזכר שמך. על טובותיך נודה לך.
מודים מודים משתקין אותו. דנר׳ כאילו משתחוה לשתי רשויות. ועל טוב יזכר שמיך נמי משמ׳ על טוב אין ולא על רע ותנן חייב אדם לברך על הרעה כעל הטובה. אלא על קן ציפור מ״ט לא פליגי בה תרי אמוראי במערב׳ ר׳ יוסי בר זבדא ור׳ אבא חד אמ׳ מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמ׳ מפני שעושה גבורותיו של הקב״ה רחמים והם אינן אלא גזירות פי׳ מטיל קנאה לומ׳ על העופות חס ולא על הבהמות וחיות5 והם אינן אלא גזירות עלינו שנשמור אנחנו עבדיו חוקיו ומשפטיו וגזירותיו. המכנה בעריות. מפר׳ בגמר׳ שדורש פרש׳ של עריות בלשון כינוי ואו׳ לא ערוה ממש קא׳ קר׳ אלא כינה הכתוב וקרא קלון אביו ואמו בלשון ערוה וקלון כלתו וקלון דודתו ברבים גילוי ערוה כינוי לשון היפוך הוא שמהפך את לשון דבריו לשבח או לגנאי כמו מכנה שם לחבירו לשם אחר והרבה יש בלשון חכמי׳ כגון בריית׳ דספר׳ בפרש׳ דאספה לי ע׳ איש6 ואל אראה ברעתי ברעתם היה לו לומ׳ וכינה הכתו׳7 (ואראה) [ואמרתם] והנה8 מתלאה והפחתם אותו אותי היה לומ׳ וכינה9 אלמ׳ כל דבר שמהפך אדם ממשמעותו קרוי כינוי10.
והמתרג׳ ומזרעך לא תתן למולך. שתירג׳ מזרעך לא תיהב לאעברא בארמיותא ומפ׳ מזרעך לא תתן וכו׳ שלא לבא על הגויה להוליד בן לע״ז משתקין אותו בנזיפה שעוקר קרא ממשמעותיה שהוא עטרת אמוריים להעביר בניהם למולך וזה נותן כרת לבא על הגויה ומחייבו חטאת על שוגג (ומיתה) [ומיתת] ב״ד על מזיד והתראה11. מעשה ראובן. וישכב12 (בלהא) [את בלהה]13.
נקרא. בבית הכנסת14.
ולא מתרגם. דחיישינ׳ לגנות15.
מעשה העגל. כל פרש׳ העגל ומה שסיפר אהרן למשה הכל נקר׳ פרש׳ העגל.
מעשה עגל ראשון ומעשה עגל שיני. שכתוב בו ויצא העגל הזה.
ואינו מתרגם. פן יאמרו עמי הארץ ממש היה בו שיצא מאיליו16 והמקרא אין מבינין17. ובירו׳18 מפר׳ טעם משנתינו וה״ג איזוהי מעשה עגל שיני ר׳ סימון בשם ריב״ל אמ׳ מתשובה שהשיב אהרן עד19 לשמצה בקמיהם ר׳ אחא בשם ר׳ אמ׳20 ומחא21 י״י ית עמא על אשר עשו [את] העגל אשר עשה אהרן מר22 עוקבא אמ׳ לא דמי גנאי דיחיד לגנאי דציבור ומשו׳ הכי מתרגמי׳ מעשה עגל ראשון משו׳ שהוא גנאי דציבור בציבור אבל מעשה עגל שיני הוא גנאי דיחיד בציבור23 וקשה הוא. הודע [את] ירושלם. תועבותיה. הפטר׳ היא ביחזקאל.מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות)
על קן ציפור יגיעו רחמיך. לשון תחנונים הוא כלומ׳ כשם שרחמיך מגיעין על קן ציפור כן יגיעו עלינו4.
ועל טוב יזכר שמך. על טובותיך נודה לך.
מודים מודים משתקין אותו. דנר׳ כאילו משתחוה לשתי רשויות. ועל טוב יזכר שמיך נמי משמ׳ על טוב אין ולא על רע ותנן חייב אדם לברך על הרעה כעל הטובה. אלא על קן ציפור מ״ט לא פליגי בה תרי אמוראי במערב׳ ר׳ יוסי בר זבדא ור׳ אבא חד אמ׳ מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמ׳ מפני שעושה גבורותיו של הקב״ה רחמים והם אינן אלא גזירות פי׳ מטיל קנאה לומ׳ על העופות חס ולא על הבהמות וחיות5 והם אינן אלא גזירות עלינו שנשמור אנחנו עבדיו חוקיו ומשפטיו וגזירותיו. המכנה בעריות. מפר׳ בגמר׳ שדורש פרש׳ של עריות בלשון כינוי ואו׳ לא ערוה ממש קא׳ קר׳ אלא כינה הכתוב וקרא קלון אביו ואמו בלשון ערוה וקלון כלתו וקלון דודתו ברבים גילוי ערוה כינוי לשון היפוך הוא שמהפך את לשון דבריו לשבח או לגנאי כמו מכנה שם לחבירו לשם אחר והרבה יש בלשון חכמי׳ כגון בריית׳ דספר׳ בפרש׳ דאספה לי ע׳ איש6 ואל אראה ברעתי ברעתם היה לו לומ׳ וכינה הכתו׳7 (ואראה) [ואמרתם] והנה8 מתלאה והפחתם אותו אותי היה לומ׳ וכינה9 אלמ׳ כל דבר שמהפך אדם ממשמעותו קרוי כינוי10.
והמתרג׳ ומזרעך לא תתן למולך. שתירג׳ מזרעך לא תיהב לאעברא בארמיותא ומפ׳ מזרעך לא תתן וכו׳ שלא לבא על הגויה להוליד בן לע״ז משתקין אותו בנזיפה שעוקר קרא ממשמעותיה שהוא עטרת אמוריים להעביר בניהם למולך וזה נותן כרת לבא על הגויה ומחייבו חטאת על שוגג (ומיתה) [ומיתת] ב״ד על מזיד והתראה11. מעשה ראובן. וישכב12 (בלהא) [את בלהה]13.
נקרא. בבית הכנסת14.
ולא מתרגם. דחיישינ׳ לגנות15.
מעשה העגל. כל פרש׳ העגל ומה שסיפר אהרן למשה הכל נקר׳ פרש׳ העגל.
מעשה עגל ראשון ומעשה עגל שיני. שכתוב בו ויצא העגל הזה.
ואינו מתרגם. פן יאמרו עמי הארץ ממש היה בו שיצא מאיליו16 והמקרא אין מבינין17. ובירו׳18 מפר׳ טעם משנתינו וה״ג איזוהי מעשה עגל שיני ר׳ סימון בשם ריב״ל אמ׳ מתשובה שהשיב אהרן עד19 לשמצה בקמיהם ר׳ אחא בשם ר׳ אמ׳20 ומחא21 י״י ית עמא על אשר עשו [את] העגל אשר עשה אהרן מר22 עוקבא אמ׳ לא דמי גנאי דיחיד לגנאי דציבור ומשו׳ הכי מתרגמי׳ מעשה עגל ראשון משו׳ שהוא גנאי דציבור בציבור אבל מעשה עגל שיני הוא גנאי דיחיד בציבור23 וקשה הוא. הודע [את] ירושלם. תועבותיה. הפטר׳ היא ביחזקאל.מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 בפירש״י למדו.
2 כריתות דף ו,ב.
3 כ״פ רש״י ד״ה יברכוך. ועיין תוס׳ רא״ש שכתב פירש״י ז״ל מפני שהוציא עצמו מן הכלל עכ״ל. ולכאו׳ הוא היפך מפרש״י שלפנינו. ועיין בתוס׳ שכתבו משום דנראה כשתי רשויות שאומר אלוקים טובים לשון רבים. ובירושלמי (ירושלמי מגילה ד׳:י׳) איתא משום שתי רשויות. והביאו הרשב״א וכתב ונראה פירושו כאלו אומר יברכוך הטובים אבל הרעין יש להן אלוה אחר. [ועיין בר״ן (דף טז,א ד״ה האומר) שכתב שבאותו זמן היו המינים מאמינים בב׳ רשויות אחד מטיב ואחד מריע והאומר יברכוך טובים כלומר אותם שאתה מטיב להם]. ועיין שטמ״ק ברכות (דף לג,ב) שכתב האומר יברכוך טובים הרי זה דרך צדוקים. פירוש אותם שהשפעת עליהם טובה והם שבעים מלשון ונשבע לחם ונהיה טובים. וזהו דרך צדוקים דמשמע שמפני שאמרה תורה ואכלת ושבעת הוא אומר שהשבעים יש להם לברך ולא האחרים ואינו כן. ובמאירי כתב שאומר שתכנס לפניך רק תפילתם של צדיקים וכמי שאינו מאמין שהקב״ה חפץ בתשובת רשעים ובשם גאוני הראשונים כתב שענין טובים רומז למלאכים ואומר לחבירו יברכוך טובים.
4 כעי״ז פרש״י ד״ה על קן. ועיין מאירי שכתב וז״ל מפני שהוא מיחד השגחה פרטית בבעלי חיים וכבר אמר [הנביא] כמתרעם ותעשה אדם כדגי הים הורה שאין השגחה פרטית בבעלי חיים רק על האדם לבד.
5 כ״פ רש״י ד״ה מטיל קנאה. וכעי״ז כתב הר״ן (דף טז,א ד״ה על קן) שמטיל קנאה שהרי אין אדם חייב בשלוח אלא בעוף טהור.
6 במדבר יא.
7 כ״פ רש״י ד״ה המכנה והביא עוד דוגמא מקרא דכתיב וימירו את כבודם וגו׳. אמנם לא הביא את הדוגמא השניה שהביא רבינו מהא דמלאכי.
8 מלאכי א,יג.
9 תנחומא בשלח סימן טז.
10 ובפיה״מ לרמב״ם כתב והמכנה בעריות הוא שיכנה וישום כינוי הנסתר במקום כינוי הנוכח ויאמר במקום אביך ואמך ואחותך אביו ואמו ואחותו. ועיין בקרבן נתנאל (מגילה פ״ג סי׳ כד אות ר׳) שהקשה דהוא נגד הש״ס שמפרש קלון אביו ואמו. ועיי״ש שפי׳ כן דברי הגמ׳ על פי הערוך עיי״ש מה שהאריך בזה.
11 כ״פ רש״י ד״ה משתקין אותו. ועיין במהרש״א שמדברי הערוך בערך ארם נראה דבא תנא דבי ר״י לומר דקושטא הוא דהכתוב מדבר בישראל הבא על הנכרית ומתני׳ דקתני משתקין אותו היינו דאומר שהכתוב אינו מדבר אלא בארמיים שמעבירים מזרעם למולך. ועיין בקרבן נתנאל פ״ג סי׳ כד אות ש׳.
12 בראשית לה,כב.
13 כ״פ רש״י ד״ה מעשה.
14 כ״פ רש״י ד״ה נקרא.
15 כ״פ רש״י ד״ה ולא מתרגם.
16 ועיין ריטב״א שכתב שאילו היה מתרגם כל השאר וזה לא כ״ש שהיו מעיינים מה שלא תרגם בזה.
17 כ״פ רש״י ד״ה ומעשה עגל. ועיין דף כה,ב תוד״ה מעשה שהקשו על פירש״י וביארו עפ״י הירושלמי. ועיין פיה״מ להרמב״ם.
18 פ״ד הי״א.
19 שמות לב,כה.
20 לפנינו בירושלמי ר׳ אחא בשם ר׳ בא.
21 שמות לב,לה.
22 לפנינו בירושלמי ר׳ מר עוקרבן בשם רבנן דתמן.
23 ועיין מאירי שכתב מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבודן של ישראל אדרבה ראוי שנבייש עצמנו בכך ונחזור למוטב מעשה עגל שני והוא מה שסיפר אהרן למשה מן ויאמר אהרן עד לשמצה בקמיהם אינו מתרגם מפני כבוד אהרן.
הערות
Gemara
Peirush