גמרא
פירוש
הִנִּיחַ בְּזָוִית זוֹ וּמָצָא בְּזָוִית אַחֶרֶת פְּלוּגְתָּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הניחו בזויות זו ומצאו בזויות אחרת פלוגתא דרשב״ג ורבנן הלכך לרבנן חיישינן לעכבר שלקחו מזוית לזוית ואיכא למיחש דלמא שקול לדוכתא אחרינא וצריך בדיקה וכגון דלא ידע מנין להאי צבור וקיימ״ל כותייהו:
שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו – וא״ת ומאי שנא מהא דתנן ככר שהיה נתון ע״ג הדף ומדף נתון תחתיה ובא ומצאו למטה טהור שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלו. ה״נ נתלי בטהור. א״ל שאני התם דכיון שהמדף נתון תחתיהם רגלים לדבר דאדם טהור נטלו כדי שלא יפול על המדף ויטמא. עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה שאין דרכו של עכבר לפרר. הרב אלפסי ז״ל פי׳ דאע״ג דאשכחן פירורין לא אמרינן מיכל אכליה עכבר׳ לההוא פיתא והני פירורין דידה אינון דהא אין דרכו של עכבר לפרר וזה נראה לי עיק׳ דאפי׳ מצא פירורין צריך בדיקה כל שכן אם לא מצא לפי שאין דרכו לפרר הא תינוק שדרכו לפרר תלינן כיון דאיכא במה לתלות. ולא קשיא הא דאמרן בלחם משיירא דה״מ שלם אבל פירורין לא והרמב״ן ז״ל פי׳ כשיש פירורין כנגד כל הככר ובהא הוא שאין דרכו של עכבר לפרר הא דרכו תלינן כי היכי דתלינן בתינוק כיון דאיכא כנגד כולו וקשה לזה דהו״ל ומצאו פירורין או דלמא בגופיה אטרחוהו בממוני׳ לא אטרחוהו מאי תיקו ואי קשה ההי׳ דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוני׳ הא אמרן התם דה״מ בדבר מועט ואיכא דאמרי דהתם הוא דאיכא ספק חמץ טובא שלא נבדק הבית כלל אבל הכא דליכא אלא האי ככר לא אי נמי דהכא לא אטרחוה אמרי׳ בחיוב. אבל מ״מ איהו אפשר דניחא ליה בין בגופיה בין בממוניה אי מטרחינן ליה והלכך התם אין המקח בטל מטעם זה וזה עיקר ולענין כל הני דסלקין בתיקו איכא דאמרי דתרתי דאמרינן בהו אם תמצא לומ׳ הלכה וצריכי בדיקה וכולהו אינך הוה ליה תיקו דרבנן ולקולא אבל ביטול מיהא בעי׳. והראב״ד ז״ל כ׳ דבשמי קורה ובבור צריכי בדיקה דלא אמרו בדיקת חמץ מדרבנן אלא בחורין ובסדקין מספיקא אבל בחמץ הנרא׳ והידוע בדיקה דאוריית׳ היא. ולדידי כל תיקו דחמץ לחומרא או משום דבדיקה דאוריית׳ או משום דכיון דאפש׳ למבדק בדקינן וכדכתיבנא לה בריש מכילתין: ר׳ יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבע עשר שחרית ובשעת הביעור – פירש״י ז״ל שעת הביעור שעה ששית ששורפין בה והר״ז ז״ל פירש שעה חמישית והקשו עליו דהא אמרן לעיל ונבטל בארבע וחמש ופריק כיון דלאו זמן ביעורי׳ ולאו זמן איסוריה דלמא פשע ולא מבטל וזו אינה קושיא דההיא אליבא דר׳ מאיר היא דאית ליה אוכלין כל חמש ועל כרחין כל ההיא שקלי וטריא אליבא דר״מ היא דלית ליה אלא חדא בדיקה אור ארבעה עשר. והכי איתא בירושלמי דגרסי׳ התם הידין היא שעת הביעור אמר ר׳ בא חמישית כר׳ יהודה חד בר נש אעקיר דסקיא דפסתא גבי ר׳ חייא רבה א״ר יוסי בר בון יוחנן חקוקה הוה אתא שאיל לר׳ א״ל תמכר עפ״י ב״ד בשעת הביעור ולקמן מייתי לה ואמרינן תמכר בשעה חמישית אלמא שעה חמישית הוא שעת ביעור:
חכמים אומרים אם לא בדק אור ארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר ואם לא בדק בי״ד יבדוק בתוך המועד אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד. פירש״י ז״ל אם לא בדק בי״ד שחרית בשעת הביעור כר׳ יהודא ואם לא בדק בשעת הביעור יבדוק לאחר הביעור כל היום:
ואינו מחוור דא״כ אמאי שני בלישניה למימר בתוך המועד לימ׳ בשעת הביעור ועוד אמאי לא מדכרי י״ד שחרית כר׳ יהודה אלא העיקר כדברי הרב אלפסי ז״ל אם לא בדק בי״ד כלל כל היום יבדוק בתוך הפסח אם לא בדק בתוך הפסח יבדוק לאחר הפסח וטעמא דמלתא משום דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור מדרבנן מיהא משום קנסא וחיישינן דלמא אתי למיכל מיניה. ור׳ יהוד׳ אית לי׳ דאדרבא אי בדק לי׳ לבתר איסוריה כיון דעסיק ביה איכא למגזר טפי דלמא אתי למיכל מיניה כדאית׳ בגמר׳: כנגד שלש השבתות שבתורה פי׳ לא יראה לא ימצא ותשביתו – ובירושלמי גרסי׳ טעמא דר׳ יהודה כנגד שלשה פעמים לא יראה שבתורה והא כתיב תשביתו בעשה הוא. והא כתיב לא ימצא מכיון שזה צריך לזה וזה צריך לזה כמקרא אחד דמי:
מר זוטרא מתני הכי כלומר דאלו מדרב יוסף הוה אמינא דבתרתי פליגי אבל בדמר זוטרא דאמר כל שלא בדק באחד ש״מ הא בדק באחד שוב א״צ לבדוק אלמא בשוב אינו בודק בלחוד פליגי ושלשה השבתות צריכי לגופייהו: מר סבר מקמי איסוריה אין – לפי׳ הר״ז ז״ל דשעת הביעור אתי שפיר ולפי׳ רש״י ז״ל כיון דאינו איסור דאורייתא מקמיה איסוריה קרי ליה:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו – וא״ת ומאי שנא מהא דתנן ככר שהיה נתון ע״ג הדף ומדף נתון תחתיה ובא ומצאו למטה טהור שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלו. ה״נ נתלי בטהור. א״ל שאני התם דכיון שהמדף נתון תחתיהם רגלים לדבר דאדם טהור נטלו כדי שלא יפול על המדף ויטמא. עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה שאין דרכו של עכבר לפרר. הרב אלפסי ז״ל פי׳ דאע״ג דאשכחן פירורין לא אמרינן מיכל אכליה עכבר׳ לההוא פיתא והני פירורין דידה אינון דהא אין דרכו של עכבר לפרר וזה נראה לי עיק׳ דאפי׳ מצא פירורין צריך בדיקה כל שכן אם לא מצא לפי שאין דרכו לפרר הא תינוק שדרכו לפרר תלינן כיון דאיכא במה לתלות. ולא קשיא הא דאמרן בלחם משיירא דה״מ שלם אבל פירורין לא והרמב״ן ז״ל פי׳ כשיש פירורין כנגד כל הככר ובהא הוא שאין דרכו של עכבר לפרר הא דרכו תלינן כי היכי דתלינן בתינוק כיון דאיכא כנגד כולו וקשה לזה דהו״ל ומצאו פירורין או דלמא בגופיה אטרחוהו בממוני׳ לא אטרחוהו מאי תיקו ואי קשה ההי׳ דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוני׳ הא אמרן התם דה״מ בדבר מועט ואיכא דאמרי דהתם הוא דאיכא ספק חמץ טובא שלא נבדק הבית כלל אבל הכא דליכא אלא האי ככר לא אי נמי דהכא לא אטרחוה אמרי׳ בחיוב. אבל מ״מ איהו אפשר דניחא ליה בין בגופיה בין בממוניה אי מטרחינן ליה והלכך התם אין המקח בטל מטעם זה וזה עיקר ולענין כל הני דסלקין בתיקו איכא דאמרי דתרתי דאמרינן בהו אם תמצא לומ׳ הלכה וצריכי בדיקה וכולהו אינך הוה ליה תיקו דרבנן ולקולא אבל ביטול מיהא בעי׳. והראב״ד ז״ל כ׳ דבשמי קורה ובבור צריכי בדיקה דלא אמרו בדיקת חמץ מדרבנן אלא בחורין ובסדקין מספיקא אבל בחמץ הנרא׳ והידוע בדיקה דאוריית׳ היא. ולדידי כל תיקו דחמץ לחומרא או משום דבדיקה דאוריית׳ או משום דכיון דאפש׳ למבדק בדקינן וכדכתיבנא לה בריש מכילתין: ר׳ יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבע עשר שחרית ובשעת הביעור – פירש״י ז״ל שעת הביעור שעה ששית ששורפין בה והר״ז ז״ל פירש שעה חמישית והקשו עליו דהא אמרן לעיל ונבטל בארבע וחמש ופריק כיון דלאו זמן ביעורי׳ ולאו זמן איסוריה דלמא פשע ולא מבטל וזו אינה קושיא דההיא אליבא דר׳ מאיר היא דאית ליה אוכלין כל חמש ועל כרחין כל ההיא שקלי וטריא אליבא דר״מ היא דלית ליה אלא חדא בדיקה אור ארבעה עשר. והכי איתא בירושלמי דגרסי׳ התם הידין היא שעת הביעור אמר ר׳ בא חמישית כר׳ יהודה חד בר נש אעקיר דסקיא דפסתא גבי ר׳ חייא רבה א״ר יוסי בר בון יוחנן חקוקה הוה אתא שאיל לר׳ א״ל תמכר עפ״י ב״ד בשעת הביעור ולקמן מייתי לה ואמרינן תמכר בשעה חמישית אלמא שעה חמישית הוא שעת ביעור:
חכמים אומרים אם לא בדק אור ארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר ואם לא בדק בי״ד יבדוק בתוך המועד אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד. פירש״י ז״ל אם לא בדק בי״ד שחרית בשעת הביעור כר׳ יהודא ואם לא בדק בשעת הביעור יבדוק לאחר הביעור כל היום:
ואינו מחוור דא״כ אמאי שני בלישניה למימר בתוך המועד לימ׳ בשעת הביעור ועוד אמאי לא מדכרי י״ד שחרית כר׳ יהודה אלא העיקר כדברי הרב אלפסי ז״ל אם לא בדק בי״ד כלל כל היום יבדוק בתוך הפסח אם לא בדק בתוך הפסח יבדוק לאחר הפסח וטעמא דמלתא משום דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור מדרבנן מיהא משום קנסא וחיישינן דלמא אתי למיכל מיניה. ור׳ יהוד׳ אית לי׳ דאדרבא אי בדק לי׳ לבתר איסוריה כיון דעסיק ביה איכא למגזר טפי דלמא אתי למיכל מיניה כדאית׳ בגמר׳: כנגד שלש השבתות שבתורה פי׳ לא יראה לא ימצא ותשביתו – ובירושלמי גרסי׳ טעמא דר׳ יהודה כנגד שלשה פעמים לא יראה שבתורה והא כתיב תשביתו בעשה הוא. והא כתיב לא ימצא מכיון שזה צריך לזה וזה צריך לזה כמקרא אחד דמי:
מר זוטרא מתני הכי כלומר דאלו מדרב יוסף הוה אמינא דבתרתי פליגי אבל בדמר זוטרא דאמר כל שלא בדק באחד ש״מ הא בדק באחד שוב א״צ לבדוק אלמא בשוב אינו בודק בלחוד פליגי ושלשה השבתות צריכי לגופייהו: מר סבר מקמי איסוריה אין – לפי׳ הר״ז ז״ל דשעת הביעור אתי שפיר ולפי׳ רש״י ז״ל כיון דאינו איסור דאורייתא מקמיה איסוריה קרי ליה:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush