גמרא
פירוש
בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן בְּחָמֵץ דְּאוֹרָיְיתָא מִי אָמְרִינַן אַטּוּ בְּדִיקַת חָמֵץ דְּאוֹרָיְיתָא דְּרַבָּנַן הִיא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות חמץ ומצה ב׳:י״א
סמ״ג מצוות לא תעשה ל״ט
טור אורח חיים תל״ט:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תל״ט:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ל״ט
טור אורח חיים תל״ט:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תל״ט:ב׳
ה רמב״ם הלכות חמץ ומצה ב׳:י״א
רמב״ם הלכות טומאת מת ט׳:י׳
טור אורח חיים תל״ט:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תל״ט:ב׳
רמב״ם הלכות טומאת מת ט׳:י׳
טור אורח חיים תל״ט:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תל״ט:ב׳
ו רמב״ם הלכות חמץ ומצה ב׳:י״א
רמב״ם הלכות טומאת מת ט׳:י׳
טור אורח חיים תל״ט:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תל״ט:ב׳
רמב״ם הלכות טומאת מת ט׳:י׳
טור אורח חיים תל״ט:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תל״ט:ב׳
צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים בדוקים ועל ולא ידעינן להי עייל היינו שני שבילין – פירשו בו דכי היכי דהתם כשבאו שניהם לשאול בבת אחת שניהם טמאים ובזה אחר זה טהורים ה״נ גבי חמץ אם באו שני הבעלי בתים לשאול בבת אחת שניהם צריכין בדיקה בזה אחר זה אינן צריכין בדיקה. וא״ת והיכי נסיב לה בצבור אחד והלא אין הדמיון שוה דבתים דומים לשני בני אדם הטהורים וצבורין לשני שבילין וכיון שכן הכי הוה ליה למימר שני צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה ושני עכברים אחד שקל חמץ ואחד שקל מצה ולאשמועינן דאפי׳ בההיא דאיכא למתלי במצה אע״ג דעייל בבת אחד צריכין בדיקה ותירצו דבכי הא אין הדין כן שאלו היו הבתים נדין לגבי החמץ כדקאמרת דאזלינן לקולא כעין שני האנשים אבל השתא שהבתים עומדים והאיסור נכנס לתוכן אלו היו שני צבורין דידעינן בודאי דעל לכל חד הוה אזלינן לחומרא דריעא חזקת הבתים ואי בי מצעי קיימי הוה ליה כתשע חנויות דאזלינן לחומרא בכל חד ואפי׳ באו בזה אחר זה וכבר היא בכלל תשע חנויות ואי סמיכי אזלינן בתר דסמיך הלכך לא אצטריך ליה אלא בצבור אחד דהוה ליה ספק על ומשו״ה בזה אחר זה אין צריכין בדיקה והיכא דהוי צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק לא איצטריכא ליה למימר דאי מצעי קאי הו״ל ספק על ספק לא על וא״צ בדיקה. וכל שכן אי קאי כנגד שאינו בדוק דתלינן ביה ואפי׳ קאי כנגד הבדוק אפשר דלא אמריי שאני אומר להחמיר זו היא שטתם ז״ל. ואין זה נכון דאכתי הוה צריך לאשמועינן הכי בהדיא דאי מתשע חנויות התם הו׳ דכל דחשבי׳ לחמץ על על כרחין צריך בדיקה אבל הכא דעל כרחין חד בית לא צריך בדיקה ולא ידעינן הי מנייהו ואע״ג דשניהם היו בדוקין לעולם אימא לך דאזלינן לקולא בתרוויהו ודכותה לא מייתי בשמעתתין כלל דנגמר מינה ואי משום שהן בחזקת בדוקין והאיסור נכנס לתוכן אדרבה איפכא אשכחן בטומאה מהלכת דאזלינן לקולא דתנן שרץ בפי חולדה וחולדה מהלכת על גבי ככרו׳ של תרומה אפי׳ ברה״י ספיקו טהור מפני שאין מקום לטומאה. ועוד קשיא לי לדבריהם דספק על ספק לא על אזלינן לקולא בעל וס׳ מצה וס׳ חמץ נמי אמאי לא אזלינן לקולא וניעול פילא בקופא דמחטא אי סמכינן אההיא טעמא דאמרן דאי צייתת משכחת לה דדמו אהדדי לגמרי דאטו התם עכברא דעל הוא דמצרכ׳ בדיק׳ דנימא כיון דעל נפק ליה ביתא מחזקתיה ואפי׳ על כמה זימני לא מצריכא בדיקה אלא טעמא משום דמספק׳ לן אי מצה על אי חמץ על ובביאה הוי ספיקא ה״נ כל דעל פשיטא דחמץ על אלא דמספקא לן אי על עכבר או לא ולמה ישיאונו דברים הפורחים באויר אבל הטעם הזה ראוי וטוב היכא דעל עם חמץ ולא ידעינן אי שיירא דהכא ודאי על חמץ המצריך בדיקה ומוציא מחזק׳ בדוק אלא דנראה לי דספק על ספק לא על נמי צריך בדיקה כדבעי׳ לפרושי ולטעמ׳ דידי דבדיקה דאוריית׳ ומאי דאמרי׳ אטו בדיקת חמץ דאוריית׳ ה״ק אטו בדיקה דוקא דאורייתא הוא והא אפשר נמי בבטול והלכך כיון דאיכא למתלי תלינן בהא כי היכי דתלינן בדרבנן אבל כל דליכא למתלי כלל בחדא ספיקא לחומרא אזלינן וה״נ דייקא לישנא דמקשה אימר דאמרינן שאני אומר בתרומ׳ בזמן הזה דרבנן ואי מילתא פשיטא היא דבדיקה דרבנן היאך אפשר דטעי בה אלא דמקשה סבר דכיון דמדאורייתא היא אע״ג דאפשר בלאו הכי לא תלינן ואפי׳ לפי דבריהם נמי אית לי למימר דכיון דעיקר בדיקה על הספק נתקנה בכל ספק צריך בדיקה. וכל הני דמייתי הכא משום חדוש דאית בהו איתנייהו. רישא דתשעה צבורין לאו משום ספקו אסור דהא ודאי פשיטא דאפי׳ בספק על ספק לא על נמי. וה״ה בכל חדא ספיק׳ אלא משום התירא דפירש נקט ליה וכי תימא פשיטא ומי עדיפא מדאורייתא אי הכי נמי דהוה אמינא דעל הספק נתקנה קמ״ל. ואידך דשאני צבורין נמי משום התירא דשאני אומר. ואידך דצבור אחד רבותא קמ״ל כדנקט לה בצבור אחד ולא לדמונייהו לגמרי לכל דיניהן קא אתי אלא לדמויי לבאו שניהם בבת אחת דאע״ג דאיכא חד דלא צריך בדיקה ודאי ולא על ביה כלל אפי״ה כיון דאיכ׳ חד דצריך בדיקה לחומרא אזלינן לקולא לא אזלינן. אבל בשבא בזה אחר זה לא דמו להדדי דהתם לקולא משום דספק טומאה ברה״ר ספקו טהור אבל הכא לחומרא אזלינן וצריך בדיקה. ומעתה שני צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה ושני עכברין ולפניהם שני בתים בדוקים לא צריכי ליה דכ״ש דאזלינן לחומרא וכן צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק כל דלא סמיכי לעולם אזלינן לחומרא ואי סמיכי נמי הא שמעינן לה מההיא ותו לא איצטריך ליה מידי (ח״י): והלך באחד מהם ועשה טהרות – הא דנקט לה בטהרות משום דאינהו גופייהו ודאי צריכי טהרה דלמא נגעי תרוויהו בטהרות ומטמו להו ממה נפשך: ספק על ספק לא על היינו בקעה – הר״ז ז״ל פירשה בתרי ספיקא דומיא דבקעה כגון צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ולא ידעינן להי מנייהו עייל ואי עייל כלל ולענין בטול נקט לה דאפילו בטול אינה צריכה והראב״ד ז״ל פירשה בס׳ אחד כדאמרן ספק על ספק לא על ותו לא אלא דהכא ספקא דהכא דבדרבנן כתרי ספיקי דאורייתא לענין טומאה מיהו בדיקה הוא דאינו צריך אבל ביטול מיהא צריך וכל זה איננו שוה לי דא״כ בקעה בכדי נקטה דלא שמעינן מינה מידי אלא דכי היכי דהא דבקע׳ איכא ספק ספיקא ה״נ ספק אחד בדרבנן כתרי ס׳ דאורייתא ולאו עיקר דינא בהכא דאלו הכא לרבנן טמא ולענין בדיקה לכולהו אזלינן לקולא ומי לא ידעינן הכא דספיק׳ דרבנן לקולא ואין זה זה דרכן של חכמים למימר היינו בקעה ללא צורך ולהפך הדין אלא נראה דה״ק היינו בקע׳ דחזי דפלוגתא דרבנן ור׳ אליעזר בספק ביאה דאע״ג דספק רחוק הוא קא מטמו רבנן והכא נמי אע״ג דהאי ספיק׳ בספק ביאה אפי״ה אזלינן לחומרא וצריך בדיקה ואפי׳ לר׳ אליעזר נמי דעד כאן לא פליגי אלא בטומאה דאיכ׳ תרי ספיקי אבל בספק אחד אפי׳ בספק ביאה מודה והיינו דלא אמר פלוגתא דר׳ אליעזר ורבנן אלא היינו בקעה והשתא אתיא שפיר אע״ג דליכא בבדיקה אלא חדא ספיקא משום דלדמיון ספק ביאה מדמי להו וכן מצאתי בשם הרב ר׳ יצחק בן גיאת ז״ל דספק על ספק לא על א״צ בדיקה (ח״י): ר׳ אליעזר מטהר – פירש״י ז״ל משום ס״ס ורבנן סברי דלא אמרינן ס״ס אלא כגון ספק נגע ספק לא נגע ואם תמצי לומר נגע ס׳ שרץ ס׳ אינו שרץ אבל ביאה ומגע חד ס׳ נינהו וקשיא עליה דכי איכא ס״ס נמי מאי הוה דהא תנן כל מקום שאתה יכול להרבו׳ ספקות וס״ס ברה״י ספיקו טמא ברה״ר ספיקו טהור ואיכא דאמרי דספיקות מיני ספיקות קאמר כגון ספק מגע או ספק שרץ או ספק טומאה מהלכת וספק טומא׳ עומדת והא ליתא דתינח ספיקות ס״ס מאי איכ׳ אלא העיקר כמו שפירש הרמב״ם ז״ל בבבא בתר׳ דר׳ אליעזר דוקא בספק ביאה מטהר משום שהוא ס׳ רחוק שנחוש למי שהוא ברחוק מקום שמא נכנס לכאן אבל בשאר ס״ס בטומאה כולי עלמא מודו דטמא ושם כתבתיה בס״ד: על בדק ולא אשכח פלוגתא דר׳ מאיר ורבנן הכא נמי לר׳ מאיר צריך בטול לרבנן לא צריך ביטול ואף ע״ג דקיימ״ל הבודק צריך שיבטל ה״מ בבודק כל הבית דאיכא למיחש לחמץ טובא אבל הכא דלחתיכה אחת וכבר בדקו שוב לא צריך בטול: על בדק ואשכח פלוגתא דר׳ ורשב״ג כלומר אשכח באמצע בדיקה לר׳ שוב א״צ לבדוק וקיימ״ל כותיה למכתב ואפילו ביטול אינו צריך: הניח תשע ומצא עשר פלוגתא דר׳ ורבנן כ׳ הר״ז ז״ל והלכתא כרבנן וצריך בטול אבל בדיקה ספיק׳ דרבנן הוא ולקולא נראה מדבריו דהא דאמרי רבנן הכל חולין מספק קאמרי וזה קשה דא״כ לחומר׳ הוה להו למימר גבי מעשר אלא ודאי רבנן ודאי חולין קאמרי ולענין בדיקה פליגי הלכך לרבנן צריך בדיקה וקיימ״ל כותייהו וכן פי׳ הראב״ד ז״ל ומיהו ה״מ בככרין מקושרין דהכי אוקימנא לה להא דמעשר בפ״ק דביצה בכיסין מקושרין כדאוקמא רב אסי אבל בשאינן מקושרין אפילו לרבנן א״צ בדיקה: הניח עשר ומצא תשע היינו סיפא הלכך לר׳ צריך לבדוק על צבור אחד לרבנן צריך לבדוק על עשר צבורין ואם לא מצאן מבטל ומדאוקמה בפלוגתא דר׳ ורבנן ש״מ דלכולי עלמא אמרי׳ זהו שאבד זהו שנמצ׳ דאי לא מאי פלוגתייהו אפי׳ ס״ל נמי כר׳ או אפי׳ מצאן כולן אכתי חיישינן דלמא אחריני נינהו אלא ש״מ דסוגין כר׳ והכי דייק לה הר״ז ז״ל אבל מהא דאמרינן בסמוך תנוק נכנס וככר בידו ומצא פירורין א״צ לבדוק אין ראיה דלמא התם משום דמצא פירורין ורגילין לדבר כיון שדרכו של תינוק לפרר ולא דמיא הא לאין חוששין שמא גררה חולדה דכיון שהניח עשר ומצא תשע וידע דאין איש מאנשי הבית שלקחה דודאי משוי׳ ליה לעכבר ואין כאן תרי ספיקי:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush